משלי יעקב קיג

פיחה בעולם בעגל שעשו. דאמר ר"א אין דור ודור שאינו נוטל אוקי' אחת ממעשה העגל וחכמים ישיבו אף זה משה שהשיב אפו של הקב"ה בסנורים שלמד על ישראל הוי ויחל משה ע"כ. וראוי לעמוד על כוונת המאמר לדעת מה משמיע אותנו במה שהביא דברי הכתוב אנשי לצון וגו' אמנם נמתיק הענין

(קכד) משל לא' שהביא סחורה יקרה עבור בנו לעשות לו מלבושים נכבדים והבעל מלאכה הביא את המלבושים על יום השבת ובפעם הראשון אשר לבש אותם הנער הלך והתהולל עם חביריו וזרקוהו למקום חומר וטיט והשחית את הלבוש היקר ויקר מקרה אשר באותו שבת הי' אצל האב אורחים נכבדים ויהי הם יושבים עוטרים את השלחן והנער בא והמים עוד נוטפים מעל בגדו והאב גם כי נתמלא חמה עליו עכ"ז הי' מתאפק ומחריש לעומת האורחים האלה אבל הי' יושב ומצפה מתי יגיע השעה אשר האורחים יתחילו ללכת ויעש בבנו כאשר יחפוץ. והנה א' מהאורחים הכיר בפני האב כי הוא נעצב מאד והוא נחרד לקחת נקמתו מבנו והי' חפץ להציל אותו מידו אמר אל האב הנה אני רואה בך שאתה בכעס על הנער שאל נא אותי ואספר לך גופא דעובדא היכי הוה לאמר הנה בעד החלון ראיתי בנך הולך לבית הספר והגמרא בידו ובא שכור א' נוכח פניו ודחף אותו אל המקום הזה אבל הוא אינו חייב כלום בדבר הזה. נמצא ההבדל בין פעולת כל שארי האורחים ובין האורח הזה כי כל שארי האורחים שהיו יושבים לא הי' בכחם להטיב עמדו בלתי כל עוד שהמה יושבים כי לא נאות לפניהם לבעה"ב לעשות רעש אמנם כאשר ילכו לדרכם הלא יעשה עמו כאות נפשו לא כן האורח הזה כי הוא פעל אליו גם אחר שילכו כלם עכ"ז לא יוכל להכותו כי נתברר שאינו חייב מאומה. הנמשל כי משה ע"ה ראה כי יש בידו לבטל ולהשבית הגזירה עתה גם ע"י טענתו למה יאמרו מצרים וגו' אבל ענין מליצה כזאת אין בכחה להגן בלתי בדור ההוא בהיות עוד האורחים בחייהם אבל מה יהי' אח"כ כאשר יהיו המצרים אבודים והעון יהי' קיים לכן בא משה בהכרח והראה פנים להוכיח אשר מתחלה לא הי' מקום לכעוס על העון הזה ואמר למה ה' יחרה וגו' אף שאין זה מדרך המבקש רחמים כי משפט כל תפלה וכל תחנה שאנחנו מתפללים על כפרת עון להצדיק תחלה דין שמים כי לא חשוד קוב"ה וכו' רק שאנו מתפללים שיעשה ה' עמנו חסד לפנים משורת הדין ולא לטעון לפני יוצרו למה יחרה וגו' שהוראתו שאין מהנכון לחרות אף על ישראל ועיקר הכעס אינו כדין ומה גם בהיות למשה טענה אחרת צודקת למה יאמרו המצרים לאמר ברעה הוציאם

והנה כפי הנראה לדעתי הי' קשה לרבותינו ז"ל קושי' הזאת עד שהוכרחו לדרוש הה"ד אנשי לצון יפיחו קרי' אלו ישראל שנתנו פיחה בעולם בעגל שעשו וכו'. והוא רק לגלות כי משה הרגיש כי הוא מוכרח לטענת למה יחרה כי יש בה בצע ויתרון על טענת למה יאמרו מצרים

(קכ"ה) משל לא' שהי' שונא לאיזה עיר ויושבי' ויקח בידו שני זנבות האודים וגחלת אש ויזרוק אותם לבין הבתים והתחיל לשרוף פעם בית פלוני