משלי יעקב קיב

בנים עמה ואת' מוכרח אלי' לטוב' בניך החביבי' עליך א"ל הלא אנכי רואה שאתה אוהב את בני' כאלו הם יוצאי מעיך ממש ואיך תעשה הרעה הגדולה הזאת לגרש את הבנים האלה. אמר לו סכל לא בדעת תדבר וכי עלה על דעתך שאני אוהב אותם באמת חלילה לי מהיות קורא דגר ולא ילד רק שמצד ההכרח אעשה בנפשי שקר לקרבם ולחבבם והכל בעבור אשתי אבל עתה כאשר כבר מוחלט אצלי לגרשה מה לי היא ומה לי בני' את כלם ישא רוח יקח הבל: הנמשל מובן מעצמו כי הם אוהבים הע"ז מחמת כי משרש א' הם כמליצת הכתוב בושי אמכם כו' אבל ישראל הנה חלק רע הי' משותף בהם רק ע"י היצה"ר אשר בתוכם עד שבהכרח ע"י התגברות כח אחר המעורב בהם נראה כאלו הם אוהבים הע''ז מחמת שאין בכחם ללחום ולהתעבר עם היצה"ר יום יום. לא כן ביום שיה' נכתב הגט היינו שהקב"ה יעקור היצה"ר מקרבנו ממילא גם הע"ז תתבטל מאתנו כי באמת הנפש הית' גועלת בה מעולם ולכן כאשר יתבטל היצר הנה יהי' נשארים על תכונתם העצמית כמקדם והבן

וידבר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך וגו'. מדרש לך רד מרדות הם צריכים. והדבר פלא שלא יתכן כלל להוציא מלת רד מפשוטה לפרש אותה לשון מרדות. ונראה ע"פ דמיון

(קכג) משל כי אותו שצריך לקחת מלמד לבנו הנה מהצורך אליו לבקר תחלה מה משפט הנער ומעשהו וכאשר יראה כי הוא טוב אוהב תורה לומד בשקידה הלא ישתדל לקחת בעבורו מלמד חריף ושנון השוקד בלמודו וטוב לו אמנם אם הנער חפץ בהוללות לשוטט בחוצות אז היא צריך אל מלמד בריא וחזק אביר לב שיהי' יכולת בידו לשלוט בו להכותו ולשפוך עליו חמת אפו. אולם ב' מעלות אלה לא בנקל הם נמצאים במקום א' כי על הרוב אותו שהוא חכם בתורה עליו נאמר דברי חכמים בנחת נשמעים ואיך יוכל הוא להראות כעס וחמה. וכן האביר לב על הרוב הוא גס השכל וא"כ בהכרח יבחר האב את הרע במיעוטו ויעזוב את היותר מובחר בחכמה ויקח את השני גם שאינו חכם כמוהו עכ"ז ידיו רב לו לעצור בו ולהפחידו. הנמשל מובן כן ממש בהיות ישראל במדרגה גבוה וביותר בעת קרבו אל הר סיני והפליגו ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה והיו חפצים בלימוד התורה עד מאד הנה כאשר הי' בקורת על המלמד הראוי בעבורם ראה ית' כי מרע"ה הוא מוכשר אליהם עד מאד. וכמו שהמליצו ז"ל יבוא טוב ויקבל הטוב מן הטוב ליד הטוב לאמר כי נאה למשה שהוא טוב להיות מלמד אצל תלמידים טובים וחשובים כאלה האוהבים את ה' ותורתו ואינם חסרים רק להורותם תכונת התורה והנהגותי' אמנם אח"כ כאשר הקשו את ערפם וילכו אחרי ההבל ויהבלו ויעשו להם אלהי זהב אז אמר הקב"ה למשה רד וכפשוטו אין אני מחזיק בך עתה למלמד והטעם ביארו ואמרו מרדות הם צריכים היינו שהם צריכים עתה אל אותו שיוכל לרדות בהם בחזקה א"כ אינך לפי מדתם והמה צריכים למלך קשה ממך

ויחל משה את פני ה' וגו' ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים וגו' מדרש הה"ד אנשי לצון יפיחו קרי' אלו ישראל שנתנו