משלי יעקב קיא

האלה והוא הי' מלמדם בעת ההוא הסדר הראוי בסעוד' והתלמידים כראותם אותו באו להוציאו מביתם ויהי הוא מבקש ומתחנן לפניהם לאמר מה לכם אם אעמוד פה לשמוע בלמודים הנחמדים ההם ויפצר בם ונעתרו לו והרב מסדר ואומר לפניהם הנהגות הראויות בסעודה א' להזהיר מלכת לסעודה בהזמנת שליח אחד אך ע"פ שנים או ע"פ שלשה. ב' שלא לשבת בראש הקרואים בראש פנה. ג' שלא לפשוט יד בקערה תחלה ושלא לאחוז הקערה בידים והם פערו פיהם על העלם הזה וילעגו לו לאמר עתה הגידה נא מה בצע לך מהלמודים האלה המימיך הזמין אי אותך על שלחנו או מי נתן לפניך מנה בין הקרואים לבדך כמו שנותנים לפניהם לכל א' מנה לבד הלא אתה זה משפטיך תמיד לחטוף ולאכול הנותר מהמנות אשר לפני הקרואים וא"כ מה לך איפוא כי תשקוד על הלמודים האלה אשר אצלך כמו זר נחשבו. הנמשל מובן מאליו. וזהו לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללוי' ר"ל עלינו להודות לד' חסדו כי נפלינו מכל האומות בתתו אלינו נחלתינו יד ליד כאב המנחיל לבנו וכאשר בארנו. וזהו דברי המדרש אתה כוננת משרים משפט וצדקה ביעקב אתה עשית מהו אתה כוננת משרים אתה כוננת ישרות לאוהביך כלומר כי אליהם הנחלת נחלה מידך המלאה והרי היא שלהם ע"פ היושר ולכן שייך ללמדם משפט וצדקה אבל לא כן הזולת

פרשת תשא

כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד אשר לכאורה יקשה הלא כבר טען נבוכדנצר על חנני' מישאל ועזריה שלא רצו לקבל דבריו להשתחוות לצלם. ואמר להם הרבה ע"ז הי' בישראל יותר מבאומות וא"כ קשה איך יצדקו ישראל לעתיד נגד האומות שהם יתרחקו מן הטוב מחמת הע"ז שבידם ואנחנו נקבל הטוב הלא גם אנחנו בלתי נקיים מזה. אבל הנה בשום לבב להתבונן מעט יתבאר לנו אשר מאמר זה נותן תשובה על הדבר ע"פ דמיון

(קכב) משל לאחד שלקח אשה והי' לה בנים מבעלה הראשון והיתה אשה רעה עד מאד והי' משפטה להאכיל את בני' משופרי דשופרי ובראותו כי רע ומר גם מהאשה גם מבני' אמר אל לבו אם יריב עמה יהי' ביתו מלא מדנים ודברי ריבות ולא יעלה בידו כ"א רגזנותו טוב יותר להשלים עמה ולהראות לה פנים שוחקות והי' משתדל בכל כחו להטות אליה חסד. וידבר אתה טובות גם הכריח עצמו לקרב גם את בניה ולחבב אותם כאלו הם בניו ממש ויהי כי ארכו הימים עמה והדבר הי' כמו אש עצור בעצמותיו כלכל לא יוכל גמר בלבו לגרש אותה והיתה האשה הולכת וסובבת להרבות עליו רעים אהובים לדבר על לבו ולא אבה לשמוע להם אמר א' משכניו אני אלך ואפתנו וילך אל ביתו ויאמר אליו האמין לי אחי כי גם לי אשה רעה אשת מדנים ועכ"ז אין אני מגרש אותה ויענה אליו ויאמר אתה לא תוכל לגרש את אשתך כי יש לך בנים