משלי יעקב קח

וחיל כבר הולך אחריו אז ההכרח למר שלכבודו הם הולכים לשמרו מן ההיזק כי לולא כן רק שהם הולכים לשמרו שלא יברח א"כ הי' די בא' או בב': הנמשל הנה הם ז"ל כוונו לתת טעם על כפל האזהרה פה אחר שכבר הזהירם במרה לומר שמזה יאומת כי הקב"ה חס על נפשות ישראל המוזהרים ולכן אין די במה שהזהירם במרה ע"ד חק אבל חזר עליהם עוד הפעם למען הבין אותם ישרת פעולתם ותכלית פעולתם וצדקתם. וזהו שכוונו ז"ל במה שהמשילו הענין למטרונה מהלכת והזין מכאן והזין מכאן והיא באמצע כי בע"כ אין זה כי אם לטובתה ולכבודה כי אם הי' לשמור את העולם מפגיעתה בהם הי' די בשומר א'

מדרש אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהי' לו כנושה. הה"ד (משלי י"ט) מלוה ה' חונן דל וגו' עד היכן עבד לוה לאיש מלוה. הנראה בכוונת המאמר כי הם ז"ל באו בעצות נדיבות ללמד לאדם דעת כי המלוה לעני יותר טוב שלא לגוש אותו על חובו ולא לתבוע אותו כלל

(קיז) משל לא' שבא אצל חבירו וביקש ממנו איזה הלואה אמר לו אם יהי' לך ערב. וילך והביא לו ב' אנשים והם קבלו ערבות על הלואה הזאת. א' הי' עשיר גדול ונאמן רוח. הב' הי' בלתי בטוח מסכן ודל וכתב בשטר חוב רצה מזה גובה רצה מזה גובה. אשר באין ספק אם המלוה הוא חכם לב יבין את זאת כי טוב וכשר לפניו שלא להזכיר החוב הזה בפני הבלתי בטוח בשום פעם ולעזוב אותו מלגוש בו מאומה למען ידע חבירו הבטוח העשיר כי עליו הוא סומך ואליו הוא נושא את נפשו כי כאשר יראה העשיר שהמלוה רודף אחר העני יאמר א"כ החזק ידך בו ומה לך עוד אצלי: הנמשל כן ממש בא הכתוב בעצה טובה אל האדם לאמר כי המלוה לעני הנה העני הוא חתום בשט"ח אכן גם הקב"ה כביכול חתם א"ע על השט"ח שלא יהי' הפסד על המלוה וא"כ נתן הכתוב עצה טובה ואמר אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהי' לו כנושה והרף ידך ממנו מכל וכל שלא להתראות בפני העני שאתה נושה בו וכי תאמר בלבבך מה יהי' בכסף ההלואה ע"ז דרשו הה"ד מלוה ה' חונן דל וגו'. וא"כ החזק ידך בהעשיר הגדול הזה הוא ישלם לב גמולך באין ספק כלל ונחמד הוא

אם חבול תחבול שלמת רעך וגו'. הנראה בהבנת הכפל חבול תחבול

(קיח) למשל כי הנה הממשכן את חבירו יהי' המשכון על א' מב' פנים אם למשכנו מבעליו כדי שיפרע את חובו או שהמלוה נתן עיניו בהמשכון עצמו שישאר אצלו לחלוטין והמופת ע"ז על כוונת המלוה הוא כך כי אותו שהעיקר אצלו להיות בטוח בכסף הלואתו וכל כוונתו במשכנו להכריח את הלוה לשלם לו זה משפטו בבואו לעבוט לקחת דוקא דבר החשוב אצל הלוה אף שאינו חשוב אצל המלוה. לא כן הנותן עיניו במשכון שיהי' מוחלט אצלו הוא לוקח דוקא דבר הבלתי חשוב אצל הלוה כדי שלא יחוש לפדותו ויחליטהו אצלו וזה שהזהיר הכתוב אם חבול תחבול. אם חבול כלומר בבואך לחבול ולעבוט