משלי יעקב קד

התורה כמוהו לא ישמש בענינים כאלה מעולם. עכ"ז לקח המתנות מפאת שקראוהו תחלה אדם והיו ראויות לו לפי דעתם והסכמתם וע"כ עתה עם כי הוא אינו צריך להם יתחסד ויתנם לבני אדם הצריכים להם. וזהו לקחת מתנות באדם בשכר שקראוך אדם והבן

עוד נאמר מה ראו המלאכים לעכב התורה שתשאר בעליונים בשכבר ידוע כי עיקר התורה היא אך בעבור ישראל שקדמו במחשבה וכאמרם ז"ל (ב"ר א') מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר וכו' ע"ש וביאור הדברים

(קיב) משל לגדול א' שהי' רב ומורה בעיר גדולה כמה שנים ולעת זקנתו רצה לבקש לו מנוחה לבלתי יטרד עוד בעסקי ההמון הגדול הזה ובמשפטיהם הרבים הכבדים ממנו ועלה בדעתו לכתוב לעיר קטנה הסמוכה אליו שיקבלוהו אליהם למורה כי שם ישב במרגוע בהיות אנשים בה מעט וקרא לראשי עירו וישאל אותם לחוות דעתם אם הם מסכימים עמו על הדבר הזה ויאמרו לו רבינו כטוב לפניך עשה ויכתוב לראשי העיר ההוא לאמר אם תאבו קבלוני נא אצליכם למורה והם נאספו ויאמרו טוב הדבר ויבחרו מהם אנשים ויקחו עגלות וישלחו לשם לשאת אותו ואת ביתו ויהי כבוא העגלות ויתקבצו גדולי העיר ולא נתנו אותו לנסוע מהעיר ויאמר אליהם הלא שאלתי את פיכם תחלה והסכימה דעתכם על הדבר ועתה מה לכם להתנגד ויאמרו אליו רבינו חלילה לנו מעשות כדבר הזה הנה העגלות לפניך קח ולך כאות נפשך ויהי הבעה"ג אוסרים מרכבתו והם באים והכו אותם מכה ופצוע וינתקו המוסרות לאמר את רבינו הגדול אתם באים לקחת מאתנו שוא לכם שוא וילכו הבעה"ג לבית הרב ויספרו לו את אשר עשו להם אנשי העיר וישלח ויקרא אותם אליו ויאמר הלא תגידו מה לכם להתעבר עם האנשים האלה הלא בתם לבבם ובנקיון כפם באו הנה אחרי כי שלמתם לעצתי ויאמרו לו רבינו אבל עליך לדעת כי בכוונה עשינו כן למען הפק טובתך. הנה אתה כתבת אל אנשי עירם שיקבלו אותך אצליהם ומי יודע מה הם אומרים ללבבם אולי הם דומים כי גדולי עירנו שאטו בך לגרשך מעמנו ע"י איזה סבה ועי"כ תהי' קל בעיניהם לאמר מי הוא זה הבא לגור ולשפוט שפוט ע"כ יעצנו לעשות כה למען יראו הם כמה נכבדת בעיניהם וכמה יקרת עד שלא נתרצה לתתך מהלוך מעמנו כ"א בקושי גדול וידעו כמה להזהר בכבודך שכל עיקר מה ששלחנו אותך מפה הוא מסבת חפצנו למלא רצון רבינו להרגיעו מרובי העסקים המזדמנים בעיר רבת עם. הנמשל כי התורה הקדושה עלה ברצונו ית' לתתה למטה בארץ ולזכות לבני אדם מורכב החומר והצורה. הנה המלאכים גם כי ידעו כי התורה אך בעבור ישראל עכ"ז התאמצו לחמוד יפי' בלבם ואמרו תנה הודך על השמים לכוונה גדולה כי חשו המלאכים פן אחרי שיקבלוה תהי' אצלם כמו גר בארץ לאמר לו היתה חשובה מדוע נתנו העליונים לרדת למטה ע"כ עשו בכוונה בעלות משה למרום לקבל את התורה בקשו להפגיע בו וחזקו דברים עליו לאמר תנה הודך על השמים מה אנוש וגו' למען ידעו ישראל כמה היא חמודה בעליונים בלתי למען זכות אותם נתנה למטה ועי"כ ידעו להזהר בכבודה ובהדרה: ועתה