משלי יעקב קא

השיגו מאתו ית' טובות רבות ונוראות בנסי מצרים ועל הים וזולתם והעולה על כלם מתן התורה הקדושה עכ"ז עדנה לא הי' בידם לומר ברוך ד' על המשא ומתן הגדול הזה עד אשר יראו תכלית כל דבר לעתיד בגמר כל המעשים וכל העסקים על השלמות. לא כן יתרו שקבל טובתו לעצמו מיד במה שנתגייר ונעשה יהודי כי עכ"פ הנה מסחרו טוב באין ספק שנתודע לו לברור האמת מן השקר. וזהו ויאמר יתרו ברוך ה' וגו' והטעם עתה ידעתי כי גדול ה' כלומר הרבה הרויח במה שקנה עתה הידיעה הנכונה מה שלא ידע מקודם. וזהו דברי הדרש גנאי הוא למשה וגו' שלא אמרו ברוך ר"ל שלא יכלו לומר ברוך על כי אין טובתם ודאית עד לעתיד במהרה משא"כ יתרו

וירא חותן משה את כל אשר הוא עושה לעם וגו' מדוע אתה יושב לבדך וכל העם וגו' כי יהי' להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו ויאמר חותן משה אליו לא טוב הדבר אשר אתה עושה נבול תבול גם אתה וגו' והזהרת אתהם את החקים ואת התורות וגו' ואתה תחזה וגו'. ראוי להתבונן בהשתנות הלשון כי משה אמר ליתרו ושפטת בין איש וגו' והודעתי את חקי האלהים וגו' ויתרו אמר לו והזהרת אתהם וגו' והודעת להם את הדרך וגו'. וביותר ראוי לשום לב על עיקר התחדשות שחידש יתרו למשה אשר לכאורה אין אנו רואים בזה מאומה מהחכמה מי לא ידע כי כבד משופט א' לשפוט עם כבד כזה והנראה בהבנת הענין

(קט) למשל כי הנה הרבנים המורים בעם יתחלקו לב' סוגים מהם המשיבים לשואלה דבר ע"ד החק אם בעניני איסור והיתר יאמר לו אסור או מותר וכן בזולת מהשאלות שלא ישיבו עליהם כ"א בדרך חק חייב או פטור טהור או טמא בלי שום טעם. ויש אשר בבוא אחד לפניו באיזה שאלה ישיב לו התשובה עם כל הטעמים וכל הסברות וילמדהו הדין בכל פרטי עניניו מה שהוא מן התורה ומה הם הגזירות שהוסיפו החכמים וילמד עמו כסדר הזה עד שיוכל השואל ההוא לדון בעצמו ולהורות על הענין הזה כמו השופט והמורה. וההבדל ביניהם כי אם משיב לו בדרך חק ואינו מבינו טעם הדבר אזי אם יזדמן ענין זה פעם ב' וג' עדן לא ימנע מלשאול עוד הפעם על הדבר כי לא ידע מעצמו משפט הדבר לא כן אם ילמוד אל השואל דרכי משפטו וכל טעמיו אזי לא יצטרך עוד השואל הזה לשאול שאלה כזאת לעולם נמצא כי ברוב הימים תתמעמנה השאלות מהשואלים כי בכל פעם יוסיפו לקח כפי התחלקות השאלות וכי תאמר אם הדבר כן למה לא יבחרו במנהג הישר הזה כל שופטי ארץ אבל דע לך כי זה תלוי במציאות השאלות בין רב למעט היינו אם יהי' המורה בעיר קטנה ואנשים בה מעט ולא תזדמן שאלה כ"א פעם בשבוע אז יש לו זמן ושהות ללמוד עם השואל מקור הדין על שרשו לא כן אם הוא בעיר גדולה רבתי עם אשר בכל שעה באים כמה שואלים אז אין ביד המורה להשיב כ"א בדרך חק. ואז ילאה השואל לשאול כל דבר ודבר בכל עת שיזדמנו וכש"כ המשיב יבול מלתת תשובה. ומעתה המשך המאמר כך הוא כי משרע"ה אמר כי יהי' להם דבר בא אלי ושפטתי וגו' ר"ל כשפוט השופטים המגידים דבר המשפט