משכנות הרועים צט

ואכתי פש גבן לברורי אי לית ליה בההיא ביתא ד"א על ד"א מרובעות ממש אבל כי ממצעת לכוליה אוירא דביתא משכחת ביה ד"א על ד"א היכי לידיינו דייני להאי דינא וראש המדברים הוא הר"ם במז"ל בפ"ד מה' תפילין כ' גבי מזוזה דבעי' ד"א על ד"א שאם יש בה. כדי לרבע בה ד"א על חייבת במזוזה ע"ש ואיכא למימר דגמרי' מינה לכל דוכתא דבעי' בית קרי ליה. דגם יש בו כדי לרבע ש"ד ולא מצאתי עזר ובפ"ד מה' מעשר גבי קביעות מעשר כ' שאם אין בה ד' על ד' אינה קובעת ובפי"ב מה' שמיטה דין ב' דאם אין בה ד' על ד' אינו נחלט ובפ'. מה צרעת דין דאם אין בו ד"א על ד"א אינו מטמא ובפי"א מה' רוצח דאם אין בו ד' על ד' אינו חייב במעקה ובפ"י מה' מלכים גבי עורכי המלחמה דאם אין בו ד' על ד' אינו חוזר עליה מעורכי המלחמה והיא ברייתא התם בסוכה כמ"ש הכ"מ ז"ל וצ"ע מ"ש הלח"מ וז"ל מהירוש' ואחר החיפוש מצאתי להתייר הגדול מהר"ל ן' חביב ז"ל בתשו' סי' ק"י. שהביא מחלוקת בין ה' מהר"י צייאח ז"ל ומוהר"ש הלוי ז"ל שהיו שותפים בחצר א' וטען הא' שאין בביתו של א' מהם ד"א על ד"א א"נ אין לו ד"א בחצר והשיב חבירו שכנגדו דיש בו כדי לרבע ד"א על ד"א ופסק ה' ז"ל בדף קמ"ט ע"ג וכפי הנ"ל מהרמב"ם הדין שוה והרי הוא נק' בית לכל הדברים והדינים שנאמר בבית שצריך שיהיה ד"א על ד"א ואע"פי שלא כ' ה' כן בכאן הרי כתבו בה' מזוזה וילמוד סתום מן המפורש וביאור זה שיש כמו י' דברים בדיני הבית וכלם בבית שיש בו ד' על ד' וכו' וה' ז"ל כ' כל אחד מהם במקומו ובספריו ובכלם הביא הדין סתם וכו' ולא פי' אי דוקא צריך שיהיה בו ד' על ד' או די כשיש בו כדי לרבע אמות ד' על ד' זולתי בה' מזוזה שהוא מקום הדין הא' מי' הנז' כפי סדר ספרו וסמך על זה לכל שאר המקומות שכיון שבמזוזה כתיב בית ואע"פי שאין בו ד' על ד' נקרא בית לענין מזוזה ה"ה לכל שאר הדינים שנאמרו בבית עכ"ל ולפ"ז להרא"ש דפליג על הרמב"ם גבי מזוזה ס"ל דבעי' ד"א על ד"א ממש כמ"ש הטור י"ד סי' רפ"ו ה"ה לכל הנך ומינה דבכל השיעורין השנויים במשנתינו דינא הכי הוא דמ"ש ומהיכא תיתי לחלק ביניהם ולפ"ז לדידן דנגררין אחר פסק הש"ע והוא ז"ל גבי מזוזה פסק כהרמב"ם ע"ש א"כ נימא לד"מ כל שיש הנך ד' שיעורין שפיר השיב להא דרך שיעורין ועדין לא ראיתי לשום א' מרבותינו האחרונים נו"ן שנתעוררו בזה א"כ קם דינא בנ"ד דמראהו בית שבעליה ואם יש בו כדי לרבע ד"א על ד"א ושיעור כל אמה כ"ד גודלים קם לו הבית הלזו למקבל דכללא הוא בד"מ המע"ה אמטול הכין יד בעה"ש עה"ת

ועדין נשאר לנו לברר בנ"ד דקטעין המקבל קושטא קאי אם בשעת השידוכין כפי' איתמר ותנאי היה הדבר הנה זאת תורת הבית וכאשר קרבו ויאתיון ימי הכניסה אז גליתי אזן חמי לאמר לו לברר לי זאת מנוחתי לתקן מלבושים נאים לה כמדתה ועמד ופינה הבית הלזו והראני אותו ואת נוהו נוה שלום קמתי אני כרוב מעס'קות בנין וסתירה וסיוד וכיור ומיני צבעונים . ועיני האב רואות בשמחות וגיל כשמחה בקציר וזה לי ך' שנה שלו הייתי בביתי ורענן בהיכלי והילדים רכים אשר נתן לי אלהים בזה טפחתי ורביתי שם שם כל כי האי ידים מוכיחות הויין דמעיקרא משעת חיוב נתינת הדירה זאת היא הבית אשר אני דר בה כי לא יעלה על לב לעולם שאיש אשר כמוני ידור בדירה סרוחה וגרועה במקום צר ומצוק כעין רפת בקר אלא דהשתא מיהא דאישתוני אשתני מחלפא שיטתיה אשר ה'ן חליפות למן לא עמד טעמו בו פשפש ומצא במכתב לומר בית סתם תלה עצמו. באילן גדול כללא הוא דיד בעה"ש עה"ת וחמיו מודה כי לא פורש בשעת השידוכין הש'תא הכא התבוננתי בדבר שאין אתה מחזיק. בשלי אלא מחמת השטר ושם כתוב בית סתם וקי"ל דיד בעה"ש עה"ת. והנה בפ' השואל דף ק' תנן וכן ב' שדות א' גדולה וא' קטנה הלוקח אומר גדולה לקחתי והלה אומר איני יודע זכה הלוקח בגדול וכו' זה אומר גדולה וזה אומר קטנה ישבע המוכר שהקטנה מכר לו זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו וכ' הרמב"ם בפ"ך מה' מכירה דין י"א בז"א איני יודע וז"א א"י דיחלוקו היינו כשאינה ברשות אחד מהם ע"ש ובהמ"מ והמש"ל ז"ל מ"ש בזה ואין כאן מקומו והשתא ניחזי אנן יד עניי בנ"ד אי דייני' לנותן ולמקבל כמי שזה אומר א"י וז"א איני יודע דתרווייהו קטעני דלאו אדעתייהו אי פריש בשעת חיוב נתינת הבית לדור בה או לא דבכ"הג במטלי' ואיתנהו אכתי ברשות מוכר וכ"ש ארעא דבחזקת מארה קיימא דמשתבע הנותן שאינו יודע ושקיל קטן המקבל ודיו כמ"ש רבי' שם דין י"ג ע"ש אמנם בנ"ד שהמקבל הוא המחזיק בבית הבינונית אשר אכלה ודר בה כמה שני חזקה מי אמרי' אכתי בחזקת מארא קיימא או דילמא בחזקת מארא דהשתא דדר ומחזיק בה כמה שני חזקה ובפרק חזקת הבתים ד' ל"ב אמרי' ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מינך זבניתא והא שטרא א"ל שטרא זייפא הוא נחי' ולח"י לרבא אין מיהו שטרא מעליא הו"ל וארכס אמי' אנקוט האי בידאי א"ל רבא מ"ל לשקר א"ל ר"י מ"ל לשקר במקום עדים לא אמרינן אמר ר"א ב"א הילכתא כרבא בארעא דאיכא דקיימא ארעא תיקום מוכח מהכא דאע"ג דלא החזיק הלוקח בה עדין שני חזקה וכדפי' רשב"ם ומוכרח הוא אפי"ה משום דמספק"ל לר"א ב"א הילכתא כמאן פסיק ותני כרבא דהיכא דקיימא ארעא תיקום ולא מפקי' לה מתותי ידיה נר' דלא דמיא לנ"ד דהתם קטעין זבניתא מינך ומפקא חזקת מארא וקיימא ברשות לוקח אמטול הכין כיון דמספק"ל הילכתא כמאן כדפי' רשב"ם ז"ל א"נ משום דאית ליה מיגו דאי בעי אמר שטרא מעליא הוא וכדפירשו התו' אבל הכא מקבל מתנה גופיה לא קטעין בגופה דדירה אלא דירה בעלמא ואכתי ארעא בחזקת מארא קיימא נר' דבכה"ג בכל מידי דספיקא מוקמי' ארעא בחוקת מארא קיימא והא דנ"ד לא דמייא אלא דתנן בהשואל במשכיר לשנה דינר לחדש אם נתעברה השנה מספק"ל אי תפוס לשון א' דלשנה ח' העיבור לשוכר ואי תפוס ל' אחרון שהוא לח' נתעברה למשכיר הילכך נתעברה למשכיר דקרקע בחזקת בעליה עומדת ומוציאו מהבית אע"פי שכבר הוא דר בו ומוחזק בו ועיין בטו"שע סי' שי"ב סט"ו ובסמ"ע אלמא כיון דאכתי ארעא בחזקת משכיר ואין לשוכר בה אלא אכילת פירות מוקמי' לה בחזקת מארה וכי היכי דהתם הספק נפל מאליו ממטבע הל' שנה וחידש הי מינייהו תפסי ואמרי' בכה"ג אוקי ארעא בחזקת מארה קמא דכוותה בנ"ד דהספק בא מחמת הלשון כי לא פורש איזה בית . אשר נתחייב ליתן לו וקי"ל דבכל ל' המסופק בשטר יד בעה"ש עה"ת דקרקע בחזקת בעליה עומדת ועיין לה' מוהראנ"ח ז"ל ח"א סס"י ת"ך: