משכנות הרועים צז

ככנן הא מיהא כי א"ל. בית בביתי אינו דוחהו אצל עליה לישנא לאפוקי עליה אלא דאי אית לית ביה גרועה שאינה בעליה דוחהו אצל הבית הפחותה שבבתים משום דיד בעה"ש עה"ת וראיתי לרבינו ז"ל. בפכ"א מה' מכירה דין י"ט שכתב וז"ל האומר לחבירו בית בביתי וכו' אני מוכר לך נותן לו הקטן שבהם עכ"ל ממה שלא הזכיר שנותן לו עליה אעפ"י שהוא פסק כרבנן גבי נדרים דהנודר מן הבית אסור אף בעליה כמ"ש בפ"ט מה' נדרים ע"ש אלא שכ' קטן ולא כ' הפחותה והגרועה שבבתים דבכי האי משמע דאפי' עליה לכאו' משמע דס"ל כדעת הרא"ש ז"ל אמנם ראיתי להר"ן ז"ל שממ"ש הוא דלמסקנא העליה בכלל: שכ"ד הרמב"ם ע"ש וכן העתיק מרן בב"י שם

איברא דהר"ן טעמו ונימוקו עמו דאי ס"ל . כהרא"ש הו"ל לאשמועי' נמי דבאומר לו בית סתם מראה אפי' עליה וכמ"ש הרא"ש ז"ל אלא ודאי דסובר רבנ' ז"ל כמ"ש הר"ן ומשום שכלל דין בית בביתי ושור בשורי בחדא מחתא וגבי שור צודק לשון הקטן שבהם כלישנא דמתני' וכ"ה דעת מרן שהעתיק לשון הר"ן ושתיק ה' ולא אמר ולא מידי ועוד עמ"ש אח"כ וז"ל דהטור פסק כדעת הרא"ש מוכח להדיא שכדעת הרמב"ם אזיל ומודה לדעת הר"ן וכ"ה דעת רוב הפוסקים וגם אני מצאתי לה' המאירי ז"ל בס' בית הבחירה הנדפס מחדש וז"ל ואין בה הפרש בין בית א' לבית בביתי בין בלוקח בין למקבל מתנה וכו' זהו הפסק הנכון בענין והרבה מהמפרשים נתבלבלו בפירושים אחרים ואין לחוש לדברים כלל עכ"ל ומרן בש"ע שם העתיק לשון רבי' כדמותו כצלמו כמנהגו הטוב ובודאי שסו' בדעתו כמ"ש בב"י בשם הר"ן ז"ל וכדכתי' ומעתה מ"ש מור"ם ז"ל אבל אינו נותן לו עליה וכו' אין זה דעת מרן ז"ל ואתמהא איך סתם לן סתומי וזוהי דעת הרא"ש וכבר נתעורר בזה הסמ"ע וכ' ואפשר שלא חשש להאריך ולכתוב פלוגתא עכ"ל והט"ז ז"ל כ' שדעת הרא"ש והרמב"ם אחת היא ודלא כמ"ש הר"ן והב"י ע"ש וכמדומה שבימיו לא נגלה אור ס' הד"מ ששם מבואר דס"ל כפי' הר"ן בד' הרמב"ם אלא דאכתי לא איפרוק דהרי הסמ"ע הביא משם הרמ' שכ"כ וצע"ד

אמור מעתה לענין פסקא דדינא באומר לחבירו בית א' לכ"ע מראהו עליה אע"ג דגרועה ובאומר בית בביתי לד' ה' המאירי והרמב"ן ז"ל והר"ן ושכן דעת הרמב"ם לדידהו ז"ל וכ"ה דעת מרן ומור"ם בד"מ ה"נ דוחהו אצל עליה אמנם ד' הרא"ש והטור וד' הרמב"ם לדעת הט"ז אינו יכול לדחותו אצל עליה אלא נותן לו בית הקטנה שבחצר דוקא ואנן בדידן בתריה דמרן גרירנא והוא ז"ל בש"ע העתיק דברי הרמב"ם ולדידיה שמיע ליה דס"ל כדעת הר"ן ושכ"ה ד' הד"מ כמו שנאמר ומצי דחי ליה אצל בית שבעליה אפי' באומר לו בית בביתי ומעתה בנ"ד שכתוב בשטר וחייב עצמו פ' לתת לחתנו פ' בית א' בחלקו המגיע לו כחצר הנק' כו"ך לדור בו כל ימי חייו וכו' פשטא דמילתא דהוי כאומר בית א' סתם דמ"ש בחצר פ' אינו אלא מורה מקום היכא קאי הך ביתא ולכ"ע מאי דוחהו אצל עליה ואת"ל דחשבי' ליה כבית בביתי לדידן לא נפק"ל מידי כיון דאנן בתריה דמרן גרירנא וכדכתי ולדידיה לא שני לן בין בית סתם לבית בביתי כמדובר

ואולם לא תעזוב נפשי לשאו'ל אי בעי' שיעור מה בבית הקטנה דחזיא לדירה או"ד מראהו בית כמות שהיא ואין לדקדק בשיעורין וברפ"ק דסוכה אהא דאיפליגו ר' ורבנן בסוכה שאין בה ד"א דר' סבר דאינו יוצא בה י"ח ורבנן ס' דבמחזקת ראשו ורובו סגי איתמר עלה מאן תנא להא דת"ר כל בית שאין בה ד"א על ד"א פטורה מן המזוזה וכו' לימא ר' היא ומיהדר אפי' תימא רבנן אלא גבי סוכה דדירת עראי אבל גבי בית דדירת קבע היא אפי' רבנן מודו דאי אית בה ד"א על ד"א דיירי בה אינשי ואי לא לא דיירי בה אינשי ע"כ מהכא מוכח דלא מיקרי בית בפחות מד"א על ד"א א"כ בשיעורא תליא מילתא וק"ל בגווה דמהכא מוכח דכל דאית בה ד"א על ד"א חשיבא שפיר לכל הנך מילי דקחשבי' התם ובפ' המוכר פירות ד' צ"ח תנן המוכר מקום לחבירו וכן המקבל מקום מחבירו לעשות בית חתנות לבנו ובית אלמנות לבתו בונה ד"א על שש דרע"ק רי"א רפת בקר הוא זה והרוצה לעשות רפת בקר בונה ד"א על ו' בית קטן ו' על ח' וכו' ובגמ' איכא דאמרי רפת בקר רע"ק קאמר לה ברפת בקר שיעורו ד"א על ו' ודכוותה בית חתנות ואלמנות ועשוי אדם לעשות דירתו כרפת בקר ובית חתנות ורפת בקר שוין בשיעורייהו אבל המוכר מקום לחבירו אע"ג דיד המוכר על העליונה לא סגי ליה בבציר מו' על ח' כדקתני מתני' וא"ד רישא קא"ל ובתרתי פליגי ברפת בקר ובית חתנות ורע"ק לא הזכיר שיעור בית חתנות ע"ש בפי' רשב"ם והשתא ק"ט דהנך רבנן דלא כמאן דבית חתנות לרע"ק דא על ו' דהוי כרפת בקר אבל בית סתם ו' על ח' ולר"י נהי דלהך לישנא לא אמר בה שיעור הא מיהא בית קטן ו' על ח' בעי וקי"ל כרע"ק מחבירו והך ברייתא דפ"ק דסוכה לפום מאי דאיתמר עלה אתיא נמי כרבנן

וראיתי להתו' ז"ל שכ' וז"ל נראה דכי היכי דהכא גבי תנאי בנין אין חשוב בית אלא א"כ יש בו ו' על ח' ה"נ גבי חלוקת אחים ושותפים דהא דאמר עד שיהיה ד"א לזה וד"א לזה מוקמי' בסופה בחצר המתחלקת לפי פתחיה עכ"ל ולא הבינותי דהתם אברייתא דקתני כל בית שאין בו ד"א על ד"א אין האחי' והשותפים חולקים בו קס"ד שאין יכולין לכוף זה את זה לחלוק לפי שאין בו כדאי לזה וכדאי לזה דייק עלה הא אם יש בו ד"א על ד"א חולקים והתנן אין חולקים את החצר עד שיהיה בו ארבע אמות לזה וד' אמות לזה ומשני אלא אימא אין בו חלוקת חצר וכדר"ה וכר"ח ע"ש אלמא דלא. נייד אלא משום דאין ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה מודה דחולקים וחמו"תי ראיתי אור להרמב"ן ז"ל שהק' לב' הפירושים במאי דפי' ובמאי דפירש הר"י ן' מיגאס ז"ל דלעולם בית חתנות היא הקטנה שבקטנים שהיא ד"א על ו' ובית קטן ו' על ח' והדר ק"ל מהך דפ"ק דסוכה דמוכח מינה דבד"א על ד"א חשיב בית ותי' נהי דחשוב בית וראוי לחלוקת האחי' והשותפים מ"מ דירה סרוחה היא ואין דעתן של מקבלי לדירה כגון זה ואמר רבינו הגאון בס' המקח שיש חילוק בין זה למוכר בית לחבירו דהתם אין ללוקח אלא הפחות שבבתים כלומר ד"א על ד"א עכ"ל ונר' דגם הרמב"ן ז"ל כן דעתו דהמוכר בית נותן לו בית שיש בו ד"א ד"א ודיו דיד המוכר עה"ע דהוא מוחזק אבל במקבל קבולת לבנות אין דעתו לדירה גרועה כגון זו ועיניך הרואות שהוא סובר דבחלוקת האחים והשותפים תיסגי