משכנות הרועים צו

לו בתוך הזמן אינם חייבים רו"ש לתת ליורשי לוי מה שישאר מהחוב שבשטר והאלמנה באה לגבות סכי כתו' ממה שנשארו מחוייבים לבעלה. הרו"ש ובסו"ד כ' המקבלי מתנה הם בכלל באי כחו לך נא ראה הדברים כהוייתן

(ד) בושת פלוגתא דרבוותא במבייש את חבירו בדברים בעלמא אי בר עונשין הוא או לא כמ"ש בש"ע ח"מ סי' ת"ך וכ' הכנ"הג ז"ל בהגה"ט אות מ"ט משם מוהר"ש יונה ז"ל. דדוקא כי יריבון אנשים אמנם הנשים כי זה דרכם לחרף ולגדף בדברי הבל וכזב ואין דבריהם מעלים ולא מורידים הניחו הדברים ע"פי הדין דהמבייש את חבירו בדברים פטור ומסיים בה ה' ז"ל דמטעם האמור יראה שאפי' ביישה לאיש וע"ע שם באות מ"ד ואנן בדידן מנהגנו להחרימה בשכינותיה שלא לדבר עמה ואם היא עומדת במרדה ומועדת לעשות כדבר הרע הזה חובשין אותה במקום אשר אסירי הנשים שם אסורין למען יוסרון כדת מה לעשות ל"ש עם אשה כמותה כ"ש עם א' מהאנשים סופא דמילתא בהני מילי ואביזרייהו אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות לפי המבייש והמתבייש ולשעתו ולמקומו ובלבד שיכוין לבו לשמים ועיין בתשב"ץ ז"ל ח"כ סי' ר"ד ע"ש בזה ע"ש

(ה) בית חתנו' נשאלתי בבחור א' מערי פראנקיא ממלכו' אינגליז אתא ואייתי בידיה כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום להיות הוא העומד בפתח שער קונסל אינגליז לתורגמן וסרסור והקונסל קבל אותו בסבר פנים יפות ויען כי הבחור הלזה נמצא בו דבר טוב גברא דשפיר חזי לכל אשר יאמר כי הוא זה והוא גר בארץ אין לו חנייה עמד הקונסל וייחד לו בית א' עמו במחיצתו ואח"כ רצה לקשר הזיווג עם בת ראובן ויען ויאמר הבחור הלז תנאי א' שיתן לו בית א' לדור בחצירו וראובן הנז' מוחזק בחלקו בחצר שדר בה בבית א' גדולה והשניה קטנה הימנה ושתיהן באמצעות החצר ועוד לו. בית א' קטנה שבקטנות בעליה שישנה בחצר ואותה החצר היא אשר יש בה בור ובאר ובה"כ וכל צורכי תשמישי החצר נעשים שם ונגמר הענין וכתב לו שטר שהקנה לו בית א' בחצרו לדור בו כל ימי חייו ולמקצת ירחין גמר בדעתו להגיע לפ' הנושא ושאל את פי חמיו איזה בית אשר ייחדת לי להכין אותה ולסעדה כמשפט בית חתנות עמד חתנו והראהו הבית הבינונית שבאמצעות החצר ויאמר לו זה חלקך בחיים ועמד הבחור הלז ובזבז מנכסיו בסיוד וכיור ומיני צבעונים ועשה לו בגדים נאים בגדי יקר תפארת ונכנס לחופה ודר בה שנה אחר שנה ויולד בנים ובנות ועיני חמיו רואות את כל הנעשה בבית ואין מכלים ופוצה פה ומצפצף וחתנו עושה בה ומשתמש כמי שעושה בשלו ואחרי מופלג מספר הסמוך לך' שנה בשנותו את טעמו חמיו עמד וערער על חתנו באמור אליו הלא אנכי כתבתי לך בית סתם וכבר יש לי בית א' שבעליה אותה תקח לך ויענהו חתנו האמת יורה דרכו כי בעת השידוכין איני זוכר אם בפירושא אתמר שהבית הלזו מוכחת מילתא דמעיקרא להאי ביתא איכוונת והשתא אהדורי הוא דקא הדרת במועצות. דרך עקש ופתלתול וחמיו השב ישיב הן אמת כי לא פורש בשעת התנאי ונתנהגתי עמך בויתור והשתא מיהא דינא קבעינא חזר חתנו וטען והלא התנאי היה לדור בה כל ימי חיי וזקני שער עמי מידע ידעי דלאו אורחאי למיהדר בדירה סרוחה כי האי ועוד כיון דלכל ימי חיי לא יבצר מהיות לי עוד בנים ובנות והבית הלזו קטון מהכיל וחמיו ישיב אמריו עכ"פ אית לך רווחא דתשקול אגרא דביתא שבעליה ותדור בבית הראויה לך מכיסך יורה המורה כדת מה לעשות עפ"י התורה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב ראשית מאמר אהא דתנן בנדרים דף נ"ו הנודר מן הבית מותר בעליה דאין עליה בכלל בית דר"מ וחכ"א עליה בכלל בית ואסור בעליה ואיתמר עלה כמאן אזלא הא דאמר ר"ה וכו' בית דבתי אני מוכר מראהו עליה טעמא דאמר בית בבתי הא אמר בית סתמא לא לימא ר"מ היא מדקא"ל בהאי לישנא בית בבתי דמשמע מניה בית שבתוך ביתי ואפי' כל דהו דאע"ג דאין עליה בכלל בית אהני האי לישנא למוכר למימ' האי ביתא דעליה הוא דזבנית לך ולהכי מראהו עליה אבל אמר לו בית סתם כיון דעליה אינה בכלל בית לא מצי דחי ליה אצל עליה ואע"ג דהמוכר מוחזק והלוקח מוציא ה"מ היכא דישנה לעליה בכלל בית דאע"ג דגריעא היא: משום טרחא דעליה וירידה מצי מוכר. המוחזק לומר ללוקח המוציא האי ביתא דזבנית לך מעיקרא אבל השתא דעליה אינה בכלל בית כלל אינו יכול להראותו עליה וע"כ לא אתיא אלא כר"מ דאמר דאין העליה בכלל בית דאי לרבנן כי א"ל בית סתם נמי כיון דעליה בכלל ויד הלוקח על התחתונה מראהו עליה ואמאי ר"ה לא אמר למילתיה דמראהו עליה אלא דא"ל בית בבתי אני מוכר לך לשמעינן אפי' כי א"ל בית סתמא וכ"ש בית בביתי ודחי מאי עליה המעולה שבבתים דאי א"ל בית סתמא הו"מ דחי ליה אצל עליה כיון דהא נמי בכלל בית והשתא דא"ל. בית בביתי ליפות כחו קא"ל דנוטל המעולה שבבתים ועליה גריעא היא ולכאורה משמע דלאו מעליה הוא דקדחי אלא אי אית ליה ב' בתים בחצר נוטל המעולה שבהם דה"ק ליה בית המעולה שבבתים ולקמן ית' בס"ד ואי משכחת לה דאית ליה למוכר עליה מעולה כ"כ דטרחא דעליה וירידה נטפל לה כיון דאית. ליה כרבנן דאמר עליה בכלל ביתא וקא"ל המעולה שבביתי אני מוכר לך א"כ העליה בכלל היתה וקא"ל המעולה שבביתי אני מוכר וחזי' אי מינייהו מעולה טפי ושקיל לה והתו' ז"ל הק' דבשלהי מנחות אמר דעליה גרועה קאמר דיד בעה"ש על התחתונה א"כ מאי איריא בית בביתי אפי' בית סתמא נמי כיון דהטעם תלוי דיד בעה"ש עה"ת עכ"ל ר"ל דלפום מסקנא דהתם דמראהו עליה דגריעא היא וכדסא"ד. הכא ומשום דיד בעה"ש עה"ת א"כ הדרת קו' הש"ס דטעמא דאמר בית בביתי הא בבית סתמא אינו מראהו עליה אע"ג דיד בעה"ש עה"ת דאין העליה בכלל בית. א"כ ע"כ כר"מ אתיא ולא כרבנן ואי ס"ל כרבנן כיון דהטעם תלוי דיד בעה"ש עה"ת אפי' אמר בית סתמא ולמ"ל. למנקט בית בביתי ותי' לפום מסקנא דהתם א"ל דשפיר נקט בית בביתי לאשמועינן מועינן רבותא דאע"ג דהאי לישנא משמע נמי המעולה שבבתים וכדמסיק הכא אפי"ה דוחהו אצל עליה משום דיד בעה"ש עה"ת ומפרשי' דבית בביתי לגריעותא כדסא"ד התם והכא וכמסקנא דהתם וכ"ש בית סתמא כיון דקי"ל כרבנן דישנה לעליה בכלל בית ויד בעה"ש עה"ת וכן מבואר בדברי הר"ן ז"ל בשם הרמבן ז"ל

אמנם הרא"ש ז"ל שם בפי' ופסקיו ואחריו נמשך הטור בי"ד סי' רי"ו דרכו קסת"ם לישוב הסוגיות דבבית סתם מראהו עליה דעליה בכלל בית