משכנות הרועים צה

שונים ולא אהניא ליה ולא מידי . עוד תי' דמיירי בשהה י"ש. וכבר קיים מצות פו"ר דלאו בר כפייה הוא אלא משום דבאה מחמת טענה דבעי' חומ'ר אמור רבנן הא ודאי כייפי' ואע"ג דאיכא למיתליה בדידה טפי מדידיה דכבר הו"ל בנים בנים מאשה אחרת אבל מלתי' דר"א ליכא לאוקמה בשהה ויש לו בנים ובאה מחמת טענה דא"כ אפי' יו"ך נמי כיון דלא זכה ליבנות ממנה ונדחקו ז"ל לישב והרי"ף

מערכת אות בית

(א) בא' כחו קי"ל הנושא ונותן בדברי' בלבד ה"ז ראוי לו לעמוד בדבורו וכו' וכל החוזר בו וכו' ה"ז ממחוסרי אמנה ואין רוח חכמים נוחה הימנו כמ"ש הטוש"ע סי' ר"ב ס"ז ועמ"ש רס"י רמ"א ה'ן ספק בידי מי שמכר לחבירו בדברים בלבד ולא גילה דעתו שרוצה לחזור בו ובא עד קצו עלה הכורת מלאך המות אנסיה מי מצו באי כחו למיהדר בהו כי היכי דהוה מורישם מצי למיהדר ביה אע"ג דהוי ממחוסרי אמנה ואין רו"ח נ"ה ס"נ הבאים. מכחו מצו למיהדר או"ד רשאי אדם לחבול בעצמו ולא הבאים מכחו ואמדי' דעתיה דמיתנה דלא הוה. בעי. למיהדר בהו ולמהוי ממחוסרי אמנה ואין רוח ב"ה ודעת ה' מוהראנ"ח ז"ל בח"א סי' קי"ח דקאי באיסורא נמי ועוד נסתפקתי בהא דאיפליגו בפ' אע"פ באומר כו"ח והבו ליה ולא קנו מניה דבפומבדית' אמרי לא צריך לאמלוכי ביה. בני מתא מחסיא אמרי צריך לאימלוכי ביה והילכת' צריך לאמלוכי ביה ופירש"י ז"ל לאמלוכי ביה אם עדין הוא עומד בדיבורו שיכתבו לו ואפליגו בה רבוואתא דאיכא מ"ד דדוקא בשטרי כתו' ומתנות אבל לא בשטרי הודאות והלואות ואיכא מ"ד אפי' בשטרי. הודאות והלואות נמי צריך לאמלוכי ביה כמ"ש רבי' ז"ל בפי"ו מה' מלוה ולוה יעו"ש ובהשגות שם יעו"ש והטוש"ע ח"מ סי' ט"ל יעו"ש ואנן בדידן בתריה דמרן גרירי דסתם לן תנא כדעת רבי' ז"ל דס"ל דשטרי הודאות והלואות נמי צריך לאמלוכי ביה דמצי לאהדוריה ביה יעו"ש והשתא נחזי אנן בשטרי כתו' להראב"ד וסיעתו ז"ל ובשטרי הודאות. לרבינו. וסיעתו ז"ל באומר כתבו וחתמו והכו ליה ולא אמלוכי ביה ואדהכי והכי שכיב. ולא פקיד אי ניחא להו ליקום בהימנותיה כי היכי דלא ליקרו ליה מהדרנא וממילא באי כחו לא מצו למחויי דלא ליכתוב או"ד כיון דמורישם אי בעי למיהדר ביה שפיר מצי הדר ביה באי כחו נמי דקיימי בחריקיה יהבי' להו מאי דהוה מורישם. מצי למיהדר ביה ומהאי דאמרי' בפ"ק דגיטין די"ג אהא דתנן התם אמר תנו מנה לפ' ומת יתנו לאח"מ ואתמר עלה בגמ' והוא שצבורין ועומדין בקרן זוית והוינן בה במאי עסיקנן אלימא בבריא. הא לא משך וכו' ופרש"י וי"ל בבריא מתנת בריא במטלטלין יכול לחזור בו עד שימשוך ויורש נמי לא מצי למיהדר ביה עב"ל שמעי' מן הדא דהיורשים במקום מורישם קיימי אלא דאכתי לא איפשוט ספיקא בתרא דאיכא למימר דשאני בהא דצריך לאמלוכי. דלאו מעיקר המתנה קא מיהדר ביה דודאי דמיירי דיהבה במתנה כדבעי ליה למיעבד עבד אלא בבתי השטר הוא דצריך לאמלוכי ביה דדילמא לא ניחא ליה דליפוש עליה שטרי אמטו להכי צריך לאמלוכי ביה והכי האי איכא למי' דטפי אית לן למי' דלא ניחא ליה ליקרוה מהדרנא וב"כ לא מצו לאחזוקי למורישם גברא מהדרנא משום חששא דלא ליפוש עליה שטרי אלא דאיהו גופיה כל היכא דאכתי קאי צריך לאמלוכי ביה דדילמא לדידהו הך. חששא דליפוש. עליה שטרי עדיף ליה מדקא מקריה ליה מהדרנא אבל בהך תנו מנה לפ' כיון דאיכא דררא דממונא למ"ד מסתמא הוה מהדר ביה כל כמה דלא משך המתנה אע"ג דהוי ממחו' אמנה ואין רוחנ"ה וכיון דכן הוא ב"כ נמי מצו למהדר בהו ומהאי דפ' הכותב דף צ"ה ע"ב דאמרי' ההוא גברא דזבין כתו' אימיה ושכיבת אימיה ולא ערערה וסבר רב חמא דמצי הבן לערער דבמקום אימיה קאי ולא פליג עליה רבא אלא משום דאחריות דידיה מי לא קבל עליה הא לא"ה אמרי' שפיר דמצי למהדר ביה ואע"ג דאימיה לא ערערה ועמ"ש הטור אה"ע סי' צ' דאם הבעל מכר בנצ"ב ולא מיחתא אשתו ומת הבעל יכול לבטל המכר דבמקום אשתו קאי ועיין למור"ם ז"ל שם סי"ג ובה' ב"ש ס"ק מ"ז וס"ק נ"ח ועיין לה' בית דוד ז"ל חאה"ע סי' מ"ח דף ט"ל ע"ג בד"ה והנה ע"ד זה וכו' ועיין לה"ה ז"ל פכ"א מה' מו"ל ועיין בהש"ך ז"ל ח"מ סי' קי"ז ס"ק ב' ועיין בתשו' הרא"ש ז"ל כלל ן' והובאה בטור אה"ע סי' קי"ח סל"ה ועיין מה שהארכתי לקמן במערכ' אות כ' מדין כתו' סי' בס"ד ועיון בשו"ת שבות יעקב ח"א ' קס"א

וראיתי לה' מח"א ז"ל בה' נזקי ממון סי' עלה ונסתפ'ק במי שזן את חברו סתם דלדעת רבינו אפרים וסיעת מרחמוהי ז"ל חייב לשלם לו דמי אכילתו ומת ולא תבעו אם באי כחו יכולין לתבוע מהניזון דמי אכילתו ואסיק דאם לא תבעו ומת בע"ה אין יתומים יכולים להוציא מידו דשמא לשם מתנה כיון עכ"ל ואף על גב דבהך דגיטין אמרי' דמצו היורשים למיהדר בהו במקום מורישם שאני התם דהמקבל בא להוציא מידם אבל בנדון דידן היתומים באו להוציא מיד הניזון ויפה דן הרב לאפוקי ממונא לא מפקי' דאמור לשם מתנה אכוון איברא דמדברי הטור אה"ע סי' צ' וציינתיהו לעיל דפסק דבעל שמכר בנצ"ב ולא מיחתא אשתו ועתה שהבעל מוציא מיד הלקוחות דבמקום אשתו עומד וירית לההוא זכותא שהיתה יכולה למחות ע"ש הא קמן דאפי' להוציא מצו באי כחו דליקו בחריקיה דמיתנא ואיכא למימר דהתם מצוה קעבד שזן את חברו משא"כ במוכר בחיי אשתו דליכא לתא. . ועדין צריך להתיישב בדבר

(ב) באי כחו הטור סי' ק"ו הביא משם בעה"ת

דדבד"י נמי מיקרו בכלל באי כחו וחזר ושנאו הכנ"הג סי' ע"א אות ס"א ע"ש ולקוחות ויורשים ומקבלי מתנה הוו נמי: בכלל. באי כחו עיין בתשו' ה' מהראנ"ח ז"ל ח"א סי' קי"ד וע"ע בשי' ס"ו דף קי"א ובה' מוהרש"ך ז"ל ח"א סי' י"ב וה' אדרבי ז"ל שי' רל"ט ולענין אי האשה. מחמת כתובתה הויא נמי בכלל באי כחו עיין לה' גו"ר ז"ל ח"מ כלל ג' סי' ל"ה : וה' עדות ביעקב ז"ל סי' ע"ז ע"ע

(ג) באי כחו שטר שכתו' בו שנתחייב ראו' לשמ' מנה לפרוע לו ולבאי כחו או לכל מוציא שטר זה והעדים או' תנאי היה הדבר שלא יתחייב ליורשיו נאמנים דאין סתירה בדבריהם דמצי' לפ' לבאי כחו על מקבלי המתנה בלבד מוהרש"ך ז"ל ח"א סי' י"ב מביאו הכנ"הג ז"ל סי' מ"ג אות פ' ופ"א והרואה גופן של דברים בתשו' ה' מוהרש"ך יראה שבשטר שנתחייבו רו"ש ללוי מדי חדש בחודשו כמה שנים כתוב לאמר שאם פטר