משכנות הרועים צד

רכות ודאי לא הוי אלא מדרבנן ואסמכתא בעלמא וכדמסיק ותנא נמי קרו ליה מד"ס וכ"ש למ"ד דתקנת שלמה הע"ה וכמ"ש רבי' בר"פ הלכות עירובין וכדכתי' והנתינים שאסורין לבוא בקהל שגזר עליהם דוד הע"ה קראם רבי' שאיסורן מד"ס כמ"ש פ"א מה' אישות ה' ועיין לרבי' בפי"ב מה' איסורי ביאה ה' ב' ג'. ועיין בפ"א מה' ת"ת ופ"ב מה' ע"ז ה"ד ובפ"ח מה' תשובה ה' ד' ובפ"א מה'. תפלה ובפי"ז ה' י"א כ' כך למדו מפי השמועה ממרע"ה. ובפ"א מה' תפילין כ' שאם חסר קוצו של יו"ד מעכב מן התורה ועיין בפ"ד שם ה"ג וברפ"ה מה' קדוש החדש ובפ"א מה' שביתת עשור ה"ד ופי"ב מה' שבת ה"ח ורפי"ז ורפכ"ח ועיין במ"מ קרי לדברי קבלה לדברי סופרים ובפ"א מה' חמץ ומצה ה"ח ורפ"ב. שם ורפ"ז מה' סוכה ופ"ג מה' נערה ה' ו ובפ"ב מה' סוטה ה' י"ב ורפ"ד מה' איסורי ביאה

ורפ"ז

(ק) אשה הטוענת על בעלה שהוא עקור שאלוני משפטי צדק בראובן שהוא נשוי עם אשת נעוריו משנת תקע"ו ולא זכה ליבנות ממנה ולאחר עבור קרוב לי"ד שנה נפלה לו יבמתו שמת אחיו בתוך שנת חופתו ושחת את נחלתו ויבמה ושהה עמה קרוב לח' שנים ובשתים לא עלתה לו ועוד ידו נטויה ויוסף עוד ויקח לו אשה אחרת ואל הג' לו' בא ועדין לא בא אל סוד העיבור אחת מהנה ובכן עמדה היבמה הלזו ומנתה אנטלר בחריקה לאשתעויי דינא בהדי בעלה ויצא לטעון לפני ב"ד כי היבמה הלזו גפן יחידית גם כן ואח אין לה ורוצה להנשא לאחר זולתו אולי תבנה ממנו להיות לה משען ומשענה לעת זקנתה גם לעת נסיעתה לחצוב. לה קבר בבית מועד לכל חי כי ידים מוכיחות הויין דהאי גברא לאו בר אולדי הוא ובתלתא הוייא חזקה וסימנים מובהקים נינהו דעקור. הוא עמד השואל המורשה ושאל דרת מה לעשות באיש הלזה שכבר עמדו לפני ב"ד שבעירם זאת האשה ובעלה על דין עסק והפצירו בו עד בו'ש לאמר לו' כל'ה גרש יגרש ולא שמע אליהם וימאן בכתף סוררת לבלתו שמוע אם שורת הדין נוטה לכופו לגרש מחמת טענה זו ואת"ל דכופין באיזה נדון תהיה הכפיה על פי התורה יורה המורה לצדקה ויבא שכ'מה

זאת. אשיב עיקרא דהאי. מילתא איתא לה בשלהי פ' הבע"י בעובדא דר"י בכפשתא. דקפרי דאמר יוציא ויתן. כתובה כי ההיא דאתה לקמיה. דר' אמי. וכו' א"ל מסיבו דילה מאי תיהוי עלה דהך איתתא אמר כל הא ודאי כייפי' ליה ההיא דאתיא לקמיה דר"ן וכו' א"ל בעיא הך אתתא חוטרא בידה ומרה לקבורה אמר כי הא ודאי כייפו' ע"כ וכ' הנמק"י. כלומר צריך אני לבנים שיסייעוני בזקנותי ויפרנסוני ויקברוני וכו' עכ"ל נשמע מן הדא: דהאי טענתא טענה אלימתא היא ור"י ור"א ור"ן תלתא לחדא דון דייני דמיכף כייפי' ליה וכ' הרי"ף והרא"ש ז"ל אהנך עובדי והכי הילכתא וכ"כ הרמב"ם פט"ו מה' אישות. הל"י ולקמן יתבאר בס"ד

ולעמוד על שורשן ובוריין של דברים תא ואחיונך מאי דאיתא בשלהי פי הבא ע"י דס"ו הוא אמר מינה והיא אמרה מיניה אמ"ר אמי דברים שבינו לבונה כאמנת. טעמא מאי איהי קו"ל כיורה כחץ איהו לא לא קי"ל ביורה כחץ ופרש"י. הוא אמר אינה. תובעת. להוציאה ולהפסיד כתו' והיינו דקאמר תלמודא הוא אמר מינה. דאיהו דקתבע לה בדינא אמטו להכי קאמר ר"א דבכה"ג דבא להפסי' מכתו' ואמ' דמחמתה הוי דלא הו"ל בני. היא נאמנת דהיא קי"ל ביור"ך ואיהו לא קי"ל ומיירי בדשהיה עמה י' שנים האר"י לעיל יוצא ויתן כתו' והשתא איהו קטעין דמינה הוי ולהוציאה שלא בכתו' אבל אי היא' קא טענה עליה דמניה הוי ובעיא למיפק ולמשקל כתו' לא אהניה לה הך טענה דאיהי קי"ל ביו"ך ואיהו לא קי"ל משו"ה לא נקט תלמו' אלא דאמר איהו. מינה. דבעי למיפסד לה כתו' והאי שמעתתא אקרו בה אקרתא דהיכי פסיק ותני ר"א דברים שבינו לבינה. נאמנת ושנה משנתו כמ"ש א' ולא חייש למאי דהדרו בהו בהו תנאי ואמור רבנן דאינה נאמנת וטעמא טעים דחיישי' שמא נתנה עיניה באחר והתוס' הק' במ"ע אלימא בדשהה י"ש למ"ל לטעמא דאינו יו"ך אפי' ביו"ך נמי יוציא ויתן כתו' כיון שלא זכה ליבנות ממנה ע"ש ולפרש"י דקאמר דהא דקתני יוציא ויתן כתו' בדלא טעין דמינה הוי ומחמתה הוא דלא הו"ל בני מ"ה יוציא ויתן כתו' אבל הכא מיירי בבאים לידון על עיסקי כתו' דבעי. למיפטר נפשיה מכתו' בטענת מינה הוי אהא קאמר דבטענתה דאינו יו"ך מהימנא שלא תפסיד כתו' אלא דאכתי לא איפרוק דלמ"ל לטענת דאינו יו"ך תיסגי ליה בטענת דלאו מינה הוי ואע"ג דאיהו יו"ך אלא שאינו מוליד

וכתבו עוד ז"ל ואי בדלא שהה י"ש ניחוש לשמא ענ"ב למש' אחרות וכו' פשי' להו דמתני' דנדרים בדלא שהה י"ש ואפ"ה נאמנת למש' א' אלא דהדור בהו וחיישי' לשמא ענ"ב אבל בשהתה י"ש תו ליכא למיתלי דקא טענה הכי משום דענ"ב ואפילו למש' אחרות נאמנת וא"כ ר"א אפי' למש' אחרו' קאמר למלתי' ומתני' מיירי בדלא שהה י"ש ור"א מיירי בדשהה נ"ש אלא דאכתי ק' דלמ"ל לטעמא דאינו יורה כחץ וכ' לעולם ר"א מיירי בדלא שהה י"ש וכהך מתני' דנדרים אלא דהתם ה"ט דאינה. נאמנת משום דאינה באה מחמת טענה דבעינא חוטרא לידה ומרא לקבורה כדאיתא התם בשלהי פ' הבע"י ואפ"ה למ"ש א' נאמנת ולמש' אחרו' כיון שלא באה מחמת הך טענה אינה נאמנת דחשו לשמא ענ"ב ור"א דאמר נאמנת ואפילו בדלא שהה עמה י"ש דמיירי בבאה מחמת טענה דבעיא חוטרא ומרא דאפי' כי אתיא בטענה דבעיא חומ'ר. בעיא נמי למיטען דאינו יו"ך ולפ"ד ז"ל לא רהיט ליש' דתלמו' בהכי וכדכתבי' לפרש"י דקאמ' הוא אמר מינה וכו' דמוכח דאיהו הא דקתבע לה והיינו לאפוקא בלא כתו' ודחו דכיון דלא שהה י"ש אכתי א"ל דלא מהניא לה הך טענה. ותלינן דשמא ענ"ב א"כ מתני' (כאן חסר) וכיון דבלא שוה מיירי אפילו באה בטענה אינה נאמנת למש' אחרו' והדרא קו' לדוכתא לר"א דאמר נאמנת משום דקי"ל ביו"ך דאכתי איכא למיחש לשמא ענ"ב ועוד דע"כ הך מתני' מיירי בבאה מחמת טענה דאי לא מאי נפק"ל מיניה או יו"ך או לא ותו למש' א' אמאי יוציא ויתן כתו'. כיון דאינה באה מחמת טענה והדר ק"ל ז"ל אהנך עובדי דאיתנח התם דר"י ור"א ור"ן דאמר בבאה מחמת טענה דבעי' חומ'ר יוציא ויתן כתו' דלמש'. אחרונה באו' אינו. יו"ד והשמים בינו לבינה ובאה. מחמת. טענה נמי: אינה נאמנת ותי' דמיירי שהוא עקור שיש קצת הוכחות בדבר שמה שאומרת אמת ע"ש. ובנ"ד אין לך. הוכחה טפי מהאי דקרוב לכ"ח שנה והוא משתמש בכלים מכלים