משכנות הרועים צב

מקומו והנר' דהיקש דהכא עדיף טפי דכתב רחמנא בח' הז' יתורה לאקושי כל תרועות הח' הג' להיות שוות ע זה כזה

וראיתי להרמב"ם בריש ה' שופר שכ' וז"ל מ"ע של תורה לשמוע תרועת השופר בר"ה וכו' ואע"פ שלא נתפרש בתורה תרועה בשופר בר"ה הרי הוא אומר ביובל והעברת שופר תרועה מפי השמועה למדו מה תרועת יובל בשופר אף תרועת ר"ה בשופר עכ"ל והק' מרן בכ"מ למה אמר מפי השמועה למדו הא בגמ' מייתי לה בהיקישא א"נ בג"ש עכ"ל משמע דפשי' ליה דכל מילתא דאיתי' מהיקשא א"נ בג"ש לא שייך למי' בה מפי השמועה כיון דהן מהמדות שהתורה נדרשת בהם א"כ במאי ניחא ליה דבתר דמייתי מאי דאתמר עלה ופירש"י ז"ל כ' וז"ל הנה שעכשיו שנאמרה ג"ש למשה משם אנו למדים. הכל ולכך כ' רבי' ומפי השמועה למדנו מה תרועת שופר ביובל וכו' עכ"ל וזה ודאי סותר הקודם דס"ל למר בקו' דדבר הלמד בהיקש א"נ בג"ש לא יצדק עליה לשון מפי השמועה למדו ואי לא מסתפינא הו"א דט"ס נפל וצריך למחוק א"נ בג"ש אלא דק"ל כיון דמהיקש גמרי' לה הו"ל כמ"ש בתורה ואמאי קאמר מפי השמועה לזה תי' דהעיקר מג"ש ובג"ש שפיר קרי לה מפי השמועה ושמעי' מדבריו דס"ל היקש עדיף ולא כן משוער אצלינו בכונת רש"י ומרן עלה קא מסתמיך

וראיתי לה' מהר"ם אלשקר בסס"י יו"ד שהביא : משם הריטב"א בחי' לר"ה שדבריו נוטין לשי' ה' המאור וה' לא שלטה עינו בדברי ה' המאור הללו וכ' ע"ז הרב דהכא לא שייך פלוגתא דהיקש עדיף או ג"ש עדיף דהתם דרשת ההיקש והג"ש סותרת זו את זו בהא פליגי הי מנייהו עדיף למסמך עלה לדינא דגמרא דמ"ס דחינן האי מקמי האי ומ"ס איפכא אבל הכא מאי דדרשינן מהיקש ומאי דדרשי' מג"ש חדא מילתא הוא דמאי דדרשינן מהיקש מצי' למילף מג"ש וכן להיפך בהא לא ג"ש עדיף או היקש עדיף עש"ב איברא דלפי מ"ש ה'המאור דמהיקש' לא מצי' למימ' ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה והוה מקשי' יובל לר"ה בתרתי מיהא בעי' אבל כי גמרי' מג"ש שפיר אמרי' ליתן את האמור בזה לזה א"כ שפיר סברי אהדדי היקש וג"ש ואחרי כתבי זה ראה ראיתי להרשב"ץ בקו' פ' איזהו מקומן שהוק"ל כיון דהיקש עדיף א"כ תקשה להך ברייתא דר"ה ותי' שאם הם חלוקים היקש עדיף ואם אנו דנין זה כמות זה למה נטרח ונדרוש היקש מדעתינו ג"ש דכתו' ומקובלת עדיפ' וכדברי מהר"ם אלשקר אמנם דעת ה' המאור כיון דמהיקשא הוה אמרי' תרי תרו' ביובל מר"ה אהניא ג"ש ליתן את האמור וכו' והו"ל ג' בר"ה וג' ביובל

המורם מכל האמור דסובר מרן דתרו' בשופר בג"ש גמרינן לה ומ"ה כ' רבי' ומפי השמועה ומעתה יש לדקדק בדברי רבי' דמ"ש גבי שופר אע"ג דאין שופר מפורש בר"ה אלא יום תרועה כיון דמג"ש גמרי' מיובל דבשופר מ"ה קרי מ"ע של תורה לשמוע תרו' בשופר בר"ה ואילו גבי קידושי כסף כתב אבל קידושי כסף מד"ס והתם קיחה כתי' סתמא ואתו רבנן ומייתו מג"ש דקיחה זו היא בכסף א"נ אמאי קרי לה רבי' מד"ס נהי דסו' דסוקלין לבועל נערה המאורסה בקידושי כסף הא מיהא אמאי קרי לה מד"ס והכי הול"ל מקודשת בכסף מן התורה ואעפ' שלא נתפרש דהקידושין בכסף ה"ה אומר ויקח אברהם. את שדה עפרון מפי השמועה למדו מה קיחה האמור בשדה עפרון בכסף אף קיחה האמור גבי אשה בכסף וע"ק בדברי רבי' דלדעת מרן בכ"מ דאשתו מטמא לה מדאורייתא אלא דקרי לה מדבריהם וכמ"ש עוד ז"ל שם גבי מה שנ"ט שמטמא לה משום דעשאוה כמ"מ דק"ל ז"ל דה"ט לא איתמר בגמ' אלא לאשתו קטנה אבל אשתו הגדולה מן התורה הוא דכתי' לשארו ותי' כיון דה"ט שייך נמי בגדולה נקט טעמא דשויא בכולהו ע"ש א"כ אמאי קרי לה מדבריהם וברפי"ג מה' עדות כ' וז"ל הקרובים פסו' מן התורה שנא' לא יומתו אבות על בנים ומפי השמועה שבכלל לאו זה שלא יומתו אבות על בנים ולא הבנים ע"פי האבות וה"ה לשאר קרובים ואין פסול מן התורה אלא הקרוב ממשפחת האב וכו' אבל שאר הקרובים מן האם או מדרך אישות פסול מדבריהם עכ"ל וקרובי האב דפסו' מן התורה דרשי' להו בגמ' מדכתי' לא יומתו אבות מה ת"ל אם ללמד שלא יומתו אבות בעון בנים הרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו אלא לא אבות בעדות בנים והק' רבי' יונה והריטב"א דהא איצטריך לנו פה שלא יומתו האבות בעון הבנים כדכתי' באמציה ואת בני המכי' לא המית ככתוב בתורת משה לא יומתו אבות על בנים ותי' דמקרא אינו יוצא מידי פשוטו דפשטיה דקרא הוא שלא יומתו אבות בעון בנים ומדרשו שלא יומתו בעדות בנים ומקרא א' מתחלק לכמה טעמים כדכתי' אחת דבר אלהים שתים זו שמענו עכ"ל והא הכא דלאו פשטיה דקרא הוא וקרי ליה רבי' מן התורה א"נ גבי שארו אע"ג דפשו' קריביה הוא כיון שדרשוהו זו אשתו הול"ל מן התורה ומפי השמועה למדו שארו זו אשתו:

ועמ"ש רבי' דקרוב האם מדבריהם הק' מרן מש' קרובים אע"ג דאתו מדבריהם קרו להו מן התורה וקרובי האם דאתו נמי מדבריהם דאם אינו ענין לאבות שכבר נאמר תנהו ענין לקרובי האם קרי להו מדבריהם ותי' דסובר רבינו שכל דבר שהוא נדרש בפי' הכתוב מדאורייתא הוא ומה שנדרש באם אינו ענין כיון שפשט הכתוב אינו מורה עליו מקרי מד"ס עכ"ל והנראה דודאי דעתו ז"ל כדעת רבי' דפסו' מן התורה אלא דקרי להו ד"ס כמ"ש גבי קידושי כסף דודאי מד"ת אם אינו ענין הל"מ הוא כמ"ש רש"י בפסחים דף כ"ד ע"א וכ' הרב המלאך סי' ב' משם ס' הכריתות דעדיף מהיקש וחשיב כאלו כתוב בתורה עש"ב ועלה בדעתי דשניא הא דאא"ע הפך הכתוב דקאי בקרובי האב ומוקמי' ליה לקרובי האם ואין זה אמת דהא דרשי' אם אינו ענין לשוכב תנהו ענין לנשכב וכן אא"ע לשוא תנהו ענין לשקר והאריך שם

ודע דמדברי מרן דלא שאני ליה בין כשכותב רבינו מד"ס לכשאומר מדבריהם וראיתי לה' תומת ישרים סי' פ"ג שכ' וז"ל כי הבדל יש בין אומרנו מד"ס ואומרנו מדבריהם לפי שורשי ה' כי כשיאמר מד"ס כוונתו לומר שהדבר. ההוא לא בא בפי' התורה אלא ממדרש חכמים אבל עכ"ז דינו כת' ולכך כ' גבי קידושין שהבא עליה במיתה ובסברה זו החזיק הרב אבל כשיאמר מדבריהם כוונתו לומר שאין לו ד"ת ולפי סברתינו שלא אמר גבי קרו' האם פסו' מד"ס אלא שהם פסולים מדבריהם המקדש אשה בפניהם היא מקו' מין התורה והבא עליה חייב מיתה עכ"ל ולפ"ד אין האיש חייב להתאבל על אשתו אלא מדבריהם וכדעת הרא"ם והנה רבי' גבי האיש מטמא לאשתו כתב מד"ס ולפ"ד מטמא לה מד"ת אלא דקרי לה מד"ס והדבר ק' דכולהו מכי