משכנות הרועים צא

טעמא דלא מפקי מאחוה אלא נישואין וע"ע בתוס' שם

ורש"י ז"ל כ' לשארו אינו שארו אלא אשתו וכ' הרב מהר"ם שכן דרשו בת"כ וזו היא שקשה על המתרגם שתרגם לקריביה דקריב ליה ולא חש לקבלת רבותי' ז"ל וגבי לא יטמא בעל תרגם רבה בעמיה והיינו כמו בעליו אין עמו ואכמ"ל

עוד כתב הרא"ם ז"ל אבל הרמב"ם כ' מדבריהם שנתאבל האיש על אשתו הנשואה וכ' עוד אשתו של כהן מתטמא לה בע"כ ואינו מטמא לה אלא מדברי סופרים עשאוה כמת מצוה שכיון שאין לה יורש אלא הוא לא תמצא מי שיתעסק בה וכו' וע"כ שאינה אלא דרך אסמכתא כמו ע"ת שהוא מדבריהם ואסמכוה אקראי ע"ש והדבר קשה לשמוע דמה כח ב"ד יפה לעקור עשה ול"ת של טומאת כהן ולא זו בלבד אלא גם לרבות עשה שיש בו כרת של ק"פ כדאמרי' בר"פ טבול יום דף ק' מעשה ומת אשתו של יוסף הכהן בע"פ ולא רצה ליטמאות נמנו עליו אחיו הכהנים וטמאוהו ע"ש ונראה דטעמו של יוסף הכהן שלא רצה ליטמאות משום דס"ל כר' ישמעאל דאמר לה יטמא רשות ואחיו הכהנים נמנו וגמרו דהלכה כר"ע דאמר מצוה כדאיתא התם. ורפ"ק דסוטה ותו ק' הא דדחיק תלמודא התם ביבמות למילף דמתנים ב"ד לעקור דבר מן התורה מהא דתניא קטנה שנתקדשה וכו' יורשה ומטמא לה דהא מדאוריית' קרובי אביה הוא דמטמאין לה ומדרבנן מטמא לה בעל וכו' משום דהו"ל מת מצוה וכו' כיון דלא ירתי לה קריא ולא ענו לה וכו' ע"ש ואם איתא דגדולה נמי אינו מטמא לה אלא מדבריהם משום דבעל הוא דירית לה אמאי לא פשיט ליה בפשיטות מהגדולה דמשום דבעל ירית לה ולקרובי אביה עשאוה כמת מצוה אלא ש"מ דבגדולה גזירת הכתוב היא ולא איצט' לטעמא דקרא אלא דבקטנה דמדאורייתא לא מטמא לה ומדרבנן כיון דזכו לבעל דירית לה עשאוה כמת מצוה והתימא מהרמב"ם דיהיב טעמא דמטמ' לגדולה מפני שעשאוה כמת מצוה וכבר נתעורר בזה מרן בכ"מ וניחא ליה כיון דהאי טעמ' שייך נמי גבי גדולה נקטיה רבי' ע"ש

ואולם . כבר השריש לנו רבינו בשרשיו והביא דבריו ה' המגיד בריש הלכות אישות שכ' שם רבי' דקדושי כסף מדברי סופרים ובגמרא ילפי' לה מג"ש דקיחה קיחה משדה עפרון שדעת רבי' שכל דבר שאינו מפורש בתורה אלא שנדרש בא' מי"ג מדות שהתורה נדרשת או בשאר דרשות קרי ליה דברי סופרים וקידושי שטר דקרי להו מדאורייתא משום דתלמודא קרי להו מדאורייתא. גבי נערה המאורסה דבסקילה וכן משש שעות ולמעלה דאע"ג דמדרשא קאתי כיון דבגמ' מ' איתמר עלה בפי' מדאורייתא קרי לה רבי' מדאורייתא אבל שאר מילי דאתו מדרשא קרי להו רבי' מדבריהם וד"ס כלומר שאלולי שקבלו הסופרים פירושו לא היינו מבינים אותו כך ע"ש נמצאת אומר דדעת רבי' באשלי רברבי תליא דדעת הרא"ם טומאת הבעל לאשתו ומה שהוא מתאבל עליה אינה אלא מדרבנן אבל דעת ה"ה שם בה' אישות ומרן בכ"מ שם והכא גבי טומאה ואבלות פשיטא להו דאינהו מדאורייתא ואכתי פש גבן לברורי בין למר ובין למר במה שיש לדייק בלשון רבינו דגבי קידושי כסף כ' מד"ס וגבי טומאת כהן על אשתו בפ"ו מה' אבל ה"ז כ' ואינו מטמא לה אלא מד"ס ואלו צלו ע אבלות שם הלכה א' כתב ומדבריהם שיתאבל האיש על אשתו הנשואה דמ"ש התם דקריה ליה ד"ס ומ"ש הכא דקרי להו מדבריהם וע"ק מהא דגרסי' בד"ה דף ל"ג ת"ר מנין שבשופר ת"ל והעברת שופר תרועה אין לי אלא ביובל בר"ה מנין ת"ל בחדש הז' שאין ת"ל בחדש הז' שכבר נאמר אלא לו' לך שיהיו כל תרועות של חדש הז' זה כזה ומנין שפשוטה לפניה שנאמר והעברת שופר תרועה בלשון העברה מש' העברת קול אחד ומנין שפשוטת לאחריה ת"ל תעבירו שופר ואין לי אלא ביובל בר"ה מנין ת"ל החדש הזה שיהיו כל תרועות של חדש זה כזה ומנין לשלשה של ג' ג' ת"ל והעברת שופר תרועה שבתון זכרון תרועה יום תרועה יהיה לכם הרי שלשה תרועות וכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה הרי של ג' ג' וכו' ומנין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה ת"ל ז' ז' לג"ש הא כיצד ג' שהם ט' ופריך האי תנא מעיקרא מייתי לה מהיקשא והדר מייתי לה מג"ש ומשני ה"ק אי לאו ג"ש הוה מייתי לה מהיקשא השתא דאתיא ג"ש היקישא לא צריך ע"כ ופירש"י האי תנא מעיקרא מייתי לה וקא יליף לה דתרועה בשופר ופשו' לפניה ופשוט' לאחריה בר"ה מהיובל דכתיב ביה בחדש השביעי שאין ת"ל אלא להקיש כל תרועה של חדש הז' זה כזה שיהיו שוות וממילא הוה גמרי' שלש של ג' ג' דאי קראי כדכתיבי והא בר"ה תרי תרו' כתיב וביובל חד ולא הוו שוות תרו' של חדש השביעי זה כזה וע"כ ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה והדר מייתי לה מג"ש ומשני ה"ק אילו לא נאמר ג"ש זו למשה בסיני לדונה הייתי אומר הכל בהיקישא כלומר מעצמו עכ"ל ולענ"ד ק' דכיון דמהיקש גמרי' להו לכל מילי מ"ט אגמריה רחמנא למשה הך ג"ש דז' ז' ואם נאמר דס"ל לרש"י ז"ל דג"ש עדיפא מהיקש וכדמשמע מדבריו ז"ל בפ' השולח דף מ"א דאמרי' התם דר' ורבנן פליגי דמ"ס היקש עדיף ומ"ס ג"ש עדיף ומהדר ליה לכ"ע ג"ש עדיף פירש"י דכיון דמופנה לדרוש הו"ל כמאן דכתביה כגופיה דקרא דהא קרא יתיר' הוא וכי לא מופנה נמי ואין להשיב עליה כיון דמסיני גמרי לה דאין אד' דן ג"ש מעצמו איהי עדיפא מהיקש עכ"ל דעת עליון דג"ש דאין אדם מעצמו עדיפא מהוקש דבזבחים דף מ"ח קאמר דר"עק ורבנן פליגי דמ"ס היקש עדיף ומ"ס ג"ש עדיף ודחי לה דכ"ע היקש עדיף וק' לענ"ד דלפום מאי דבעי למימר תלמוד' דכ"ע היקש עדיף א"כ הדרא קושיא לדוכתא האי תנא מעיקרא מייתי לה מהיקישא דעדיף טפי מג"ש והדר מייתי לה מג"ש דלא עדיפא והתו' שם הק' הך סוגיות אהדדי וע"ש מה שתי' וכנראה דדעת רש"י דתלמודא לא פסיקא ליה וזיל הכא קמדחי לה וזיל הכא קמדחי לה אמנם פשט דברי רש"י מוכיחין דס"ל לתלמודא הכא כמ"ד ג"ש עדיף

וחזיתיה לה' המאור שם שכ' דק' אי לאו ג"ש וכו' פי' ואעפ"י שבכל מקום היקש עדיף מג"ש שאין משיבין על ההיקש ומשיבין על ג"ש הכא לא סגיא לן בלא ג"ש כי מן ההיקש לא היינו שומעין ליתן את האמור של זה בזה אלא שיהיו זה כזה פשו' לפניה ועשו' לאחריה ושיהיו ב' תרועות ביובל כשם שמצינו בר"ה ועכשיו שלמדנו אנו נותני' את האמור של זה בזה ונמצאו ג' תרועות ביובל וג' תרועות בר"ה וכולן פשו' לפניה ופשו' לאחריה והיקישא ל"צ והר"ש לא פי' כן עכ"ל והנה מאי דפשי' ליה ז"ל דהיקש עדיף מג"ש הוא בשי' התוס' לחד שינויא ע"ש ועיין בקו'. יום תרועה וכ' ה' מש"ל בפ"ב מה' ק"פ דין י"ג ואין כאן