משכנות הרועים פט

דאזלו ומודו כוותיה ונלע"ד דהכי נקטי' להלכה ומעשה וכעת מצאתי להרשב"א בח"ד הנדפס מחדש ממש סי' א' שנשאל על המתנות שנתנו לכלה קרובי החתן והכלה והשיב הדין עם הבעל לפי שכל מה שיש לאשה ואפי' נ"מ שלו של הבעל לאכול פירות וכו' עכ"ל דעת שפתיו ברור מללו דבין המתנות שנותנים לה קרובותיה בין מה שנותנים לה קרוביו הכל כאשר לכל דינם כמ"מ שהבעל אוכל פירות ואם מתה בעלה יורשה ואם נתאלמנה. או נתגרשה נוטלתן יותר על סכי כתו' א"כ מצינו חבר ורב טוב להריב"ש ז"ל והנמשכים אחריו ואני תפלה אלהים ה' חילי ינחני במעגלי צדק להבין ולהורות משפט צדק על קו האמת והיושר צדק צדק אכי"ר

(צח) אשה שהלך בעלה למ"ה. ראובן נשוי . עם אשתו בארץ מולדתם ויקר מקרהו את העוס'ק אשר עס'ק אזיל בתר אפכא קרוב להפסד ורחוק מן השכר והשתרגו עלו על צוארו מלוגמא דשטרי לשאינם בין ברית דלא מרחמו וחביב עליהם ממונם ולא מצא כדי ספוקו וסיפוק בני ביתו אפי' פת קיבר כי נחבא הוא אל הכלים עד שתכלה רגל מן השוק יערוהו רעיוניו לקיים מילי דרבנן הם אמרו מאן דביש ליה בהאי מתא ליזיל למתא אחריתי ועשה והצליח למיקם בסיפוקיה וסיפוק בני ביתו ושרטט וכתב לאשתו זאת לבא אל המקום אשר הוא חונה שמה ותמאן בכתף סוררת עמד השואל ושאל אם כופין אותה ללכת אחריו ואת"ל דאין כופין אותה אם יש עליו מזונות או לא על הכל יבא דברו הטוב עפ"י התורה ושכמ"ה

זאת: אשיב על ראשון ראשון הלא ידעת שמרן בב"י סי' ע"ה הביא תשו' התה"ד סי' רט"ו דפסק בכה"ג דאינו יכול להתפרנס במקומו ורוצה לילך לגור במקום אחר שכופין את אשתו ללכת אחריו וכתב ע"ז מרן ואעפ"י שכתב שהוא דבר פשוט אין דבריו נראין בעיני עכ"ל כנר' שהרב חולק עליו מדעת עצמו ולא נסתייע מדברי הריב"ש סי' פ"א והוא ז"ל הביא תשו' סי' פ"ח לעיל מיניה ואפשר דס"ל למרן דלא פליגי הריב"ש והתה"ד וכדבעי' למימר קמן בס"ד ומור"ם ז"ל שם כ' סברת התה"ד בשם י"א וסברת הריב"ש בשם יש חולקים ע"ש ואי לאו דגברא רבא קא מסהיד דפלגן בהדייהו אמינא דשניין דא מן דא דבנדון הריב"ש הדברים מוכיחין שעדיין לא נודע איזה מקום מנוחתו אלא שתלך אחריו אנה ואנה מדחי אל דחי ואינו מובטח עדיין שימצא פרנסתו במקום אשר הוא רוצה ללכת שם כמ"ש בשאלה וכמו כן כ' הרב ז"ל בתשו' אמטו להכי סבר לה מר כיון דאכתי לא איתדר ליה ולא ידיע אי משכח פרנסתו או לאו פסיק ותני דאין כופין אותה ללכת אחריו אבל בנדון התה"ד מיירי בידוע לו להיכן הוא רוצה להשתקע שם ומובטח לו שלפי שיעור שנשאר לו מנכסיו יספיק לפרנסתו שאין המזונות ביוקר שם כמו בארץ מולדתו בכה"ג איכא למימ' דמודה הריב"ש לסברת התה"ד ובנדון הריב"ש מודה התה"ד ומר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ וכן מצאתי לה' מוהרשד"ם בחאה"ע סי' קנ"ה שכ' שלא כ' הריב"ש אלא במוציאה מעיר אל עיר ומדחי אל דחי הא גם אין נראה הדבר לעין שהמקום האחרון טוב מן הראשון ולא יהיה לו צער. כמו שיש לו במקום אשר הוא עומד שם פשיטא ופשיטא שאפי' הריב"ש יורה יורה עכ"ל. גם אשו"ר לה' לחם רב סי' נ"ה שכ' וז"ל ויש לי לעשות שלום ביניהם ולומר דההוא עובדא שאני דלא היה ברור לו שהמקום שהיה הולך היה מוצא פרנסתו וכו' וללכת למקום אחר על הספק וכו' וכ"נ בסי' פ"א שכ' וללכת אנה ואנה וכו' אבל בענין התה"ד משמע דברור לו דבמקום אשר הוא הולך ימצא פרנסתו דודאי דמודה הריב"ש עכ"ל וראיתי לה' מוהריב"ל בס' ראשון סי' ע"ב דכתב ואף על פי שלכאורה נר' מתוך דברי הריב"ש שהוא חולק על התה"ד מ"מ יראה שאין לנו לדחות דברי התה"ד מפני דברי הריב"ש והריב"ש גופיה לאו לדינא קאמר דלאו על דא איתשיל ע"ע עין רואה דרובא דאיתיה קמן ס"ל דהתה"ד והריב"ש ל"פ ובנ"ד יודה הריב"ש דכופין אותה ללכת אחריו ואת"ל דפליגי איכא למימ' דע"כ ל"פ אלא במיעוט הרווחת הפרנסה אבל אם יש עליו חובות לגוים עזי נפש לא ידעו שבעה ואין מידם מציל איכא למי' דכ"ע ל"פ וכזאת מצאתי להרב מוהריט"ץ סימן רצ"ב שהביא דברי התה"ד הללו וכ' ובאמת דברי התה"ד תרומה גדולה וסברה ישרה היא בראיות ברורות אמנם אפש"ל שמה שלא נר' בעיני הרב"י הוא מ"ש הדבר בפשיטות או אפשר שאינו חולק עליו בעיקר הדין ואת"ל שיחלוק עליו היינו בההוא גוונא דליכא אלא חסרון הריוח אבל בנ"ד דאיכא צערא דגופא דהנוגשים אצים לאסור איסר על נפשו בפרזלא בבית הסוהר בזה כ"ע מודו ומה גם עתה דברי התה"ד נכונים כטעמם ואח"כ הביא דברי הריב"ש הנתנים למעלה ומסיק ומ"מ יש לי לדחות ולישב דבריו שלא יחלוקו על דברי התה"ד ואפי' תימא דחולק עליו כבר ביארנו דבנ"ד דאיכא טעמא רבא טפי מהרוחת המזונות דדא איכא צערא דגופא בחובות שחייב לגוים או לישראלים דודאי דבכה"ג מודו כ"ע עכ"ל וכ' הרב מהר"ם שלטון בס' בני משה סי' ט' כיון דמהריב"ל ומוהרשד"ם ומוהרש"ך והרדב"ז ומהר"א מונסון והרב בעל משפטי שמואל פסקו כהתה"ד וסברי דגם הריב"ש מודה ליה הו"ל סברת הב"י יחידאה ואין לחוש עליה עכ"ל ולא השגיח הרב שזוהי סברת מור"ם ז"ל כמדובר גם הרב מוהרימ"ט ח"א סס"י מ"ז ס"ל דפליגי ולענין דינא לא מבעיא דאיכא טעמא רבא דצערא דגופא בב"ח אשר לא מבני ישראל המה דודאי דכ"ע מודו דכופין אותה לצאת אלא אפי' משום חסרון פרנסה כופין אותה לצאת כדעת הני אשלי רברבי ואת"ל דאיכא מאן דפליג יד הבעל על העליונה וכ"כ הרב מוהרשד"ם שם בסו"ד את"ל שהם חולקים יד הבעל על העליונה שיכול שיאמר אם תרצה לילך עמי טוב ואם לאו תשב אתה ולא נוכל לצוק אותה לגרשה ולהניחה במקומה כי יאמר לה הביא ראיה וכ"ש שהדבר ברור שאינם חולקים אמור מעתה אי לא צייתא לדינא ואינה רוצה ללכת אחריו אם יש לה עליו מזונות או לא נראה פשוט דבכל אותן שאמרו צריכה ללכת אחריו אם לא רצתה לילך אבדה מזונותיה וכתובתה וז"ל הר"ן והביאו מרן בב"י שם וז"ל ובכל מקום שהוא יכול להוציאה אם אינה רוצה לצאת תצא. שלא בכתובה וכו' בכל מקום שהדין נותן שתלך אחריו וכ' הרדב"ז בסו"ד שם ואם לא תרצה ללכת אחריו אין לה מזונות עכ"ל גם ה' מוהריט"ץ שם כ' בסו"ד דדיינינן. לה כדין מורדת ע"ש וכ' הרב לח"ר שם בסו"ד וז"ל ולענין שאר וכסות ודאי שאינו חייב בכך כיון שמן הדין חייבת ללכת אחריו במקומו והיא אינה רוצה וכמ"ש הרב המובהק הכהן הגדול נר"ו וכל דבריו חיים וקיימים עכ"ל וכמדומה לי שהיא תשו' מוהרש"ך שהביא הרב