משכנות הרועים פח

כיון שידע ששלחם לה בלי שום תנאי ומדעתו ומרצונו נשתלחו לה מביתו וכו' ואפי' היה האמת שפי' לבנו כך כיון שידע שבנו שלחם לה אם היה לו דין ותביעה אינו אלא עם בנו ולא עם כלתו עכ"ל דעת שפתי ה' ברור מללו שהאב מפרי'ש פרש'ה זו סתומ'ה שבדרך הלואה נתנם לבנו כיון שהכלה נשתלחו לה בסתם ילך האב אצל הבן ויתבע ממנו שויין ולפום מאי דכתי' לא פליג ה' המבי"ט על הריב"ש וכ"ש שה' המבי"ט שגורות בפיו שמועות הריב"ש ומחבבן ותלי להו כיפי

ועוד זה מצאתי לה' פמ"א ח"א. סי' ס"ב ורבו ה' מוהר"ח הכהן ואחריהם נמשך ה' בית דוד בח"מ סי' קכ"א מהספר שזכו לבן מתכשיטין מפורש יוצא מדבריהם שמה שכ' הרב מוהרשד"ם בחא"הע סי' קפ"א שיתן בפי' הכונה שהיה שם מתנה מיד האב לידו או לכלתו ע"ש אלא שהרב דבר משה ח"ב סימן ע"ג השיג על דבריהם והרבה להשיב והשיאן לדעתו ע"ש שהאריך הנה נא ערכתי משפט כתוב מפי סופרי' ומפי ספרי' וכל הנלקט מזה דרבו המזכים את הבן בתכשיטים הנשלחים לכלה ובמה שנתן לו אביו ליתן לכלה והנראה פשוט דברי ה' מהרשד"ם בתשו' שבחא"הע דפסק דאין כלי זהב וכסף נכללין בכלל כלי הבית לא אמרה הרב אלא בכלי כסף המיוחדים לתשמישי הבית כגון נרות ומנורות וכיוצא אבל תכשיטי הכלה שנתנו לה מהבעל והאב יודה יודה לס' ה' המבי"ט ולע"ד כך נראי' פשוטן של דברים

אמור מעתה אפשוט בעיין דהמלבושי' אשר הכין האב לצורך חופת בנו ובתכשיטי הבית של חדש ושל שבת והתכשיטין שנשתלחו לה בלטוייא כמנהג ומה שנתן האב לבן לתת לכלה בעת התייחדם כמנהג אנשי המדינה הכל כאשר לכל זכה בהם הבן דאמרינן דעתיה דאב לשם מתנה גמורה איכוון ושפיר גובה מהם הכלה סיכי כתובתה מאותן נכסים ועד אחרן מ"ש הרב מהר"מ אלשיך בתשו' ס"סי י"ד עלה דהך תשו' מהר"ם דפ' נערה דמיירי דחלק ירושת הבעל מאביו ידוע וגם לא מכרו היתומים קרקע ירושה וגם לא ערבום עם נכסיהם ועברו שנים שתצטרך האשה לברר שישנן עדין נכסי חמיה וכו' עכ"ל עתה באתי עלי בא'ר ע"ד המתנות שהמנהג שנוהגים פה מתא יע"א שאבי החתן ואמו וקרוביהם וכן אבי הכלה ואמה וקרוביה נותנים לכלה כי כאיש גבורתו הראוי לכסף כסף הראוי לזהב זהב אם המתנות הללו הם לזכות הכלה ואם תתאלמן או תתגרש נוטלת יתר על סכי כתו' או דילמא הן הן לזכות החתן ואין לכלה בהם כלום

הנה האדון הריב"ש ז"ל שם ס"סי ש"א כ' וז"ל אמנם אם נתנו לה אחרים תכשיטין או מעות בשעת הנישואין כמו שהוא נהוג בקצת מקומות שהקרובים לחתן ולכלה נותנים לה בשמחות וגיל איש נזם זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל אלו בודאי הם שלה שהרי למתנה גמורה נתכוונו דקי"ל קנתה והבעל אוכל פירות והו"ל כנ"מ א"כ בין באלמנות בין בגירושין אין שמין אותם לה עכ"ל דעת עליון ל"ש מה שנותני' לה קרובותיה ל"ש מה שנותנים לה קרובי החתן הרי הם שלה ודינם כשאר נ"מ דאין שמין אותם לה באלמנות או בגירושין אמנם מדברי הרשב"ץ ח"ג סי' רפ"ז מוכח דס"ל דשל קרובותיה דוקא שכ' וז"ל אלא שהמתנות שנתנו לה קרובותיה נוטלתם כמו שנראה משם עכ"ל וראייתו מבוארת בנוסח תקנות הבעל אשר הובאו בתשו' ה' המבי"ט ח"ב ג' סי' פ' ולשם מבואר דבקרוביה משתעי ה' ז"ל

גם אשו"ר להרשב"ש סי' רכ"ו פסק כן דפשי' ליה לענין קרובי הכלה ע"ש וה' המביט שם סי' פ' אחר שהביא נוסח תקנות ארגי'ל הביא ג"כ לתשובת הריב"ש היא באה בראש אמיר ומסיק וכ' וז"ל ומעתה אבוא לדין השואל שאם נתנו לה אביה או אשה או שאר קרובותיה איזה דבר של תכשיט שהוא מיוחד לתכשיט והוא בעין אין שמין אותו בכתו' אלא הוא שלה מלבד סכי כתו' ואפי' נתנו לה קרובי החתן כיון שהוא תכשיט מיוחד לה אין שמין אות' וכמ"ש הריב"ש שהקרובים לחתן או לכלה נותנים לה בשמחה וגיל איש נזם זהב וכו' הם שלה דכיון שהוא נתון לה והוא תכשיט מיוחד לה מ"ל מקרובותיה מ"ל מקרוביו או מאחרים וכו' עכ"ל נראה שדקדק ה' ז"ל מדברי הריב"ש לחלק בין תכשיט שהוא מיוחד לה לשאינו מיוחד לה ממאי דנקט הריב"ש נזם זהב אצעדה וכו' שהם תכשיטים המיוחדים לנשים אבל לא ידעתי מה יענה ה' המביט במ"ש הריב"ש או מעות דאינם אלא תכשיט ולא דבר המיוחד לאשה ומ"ש ה' מהרימ"ט בחאה"ע סי' ד' וז"ל שהמתנות שנתנו לו קרובותיה שהן שלה ונוטלתן חוץ מסכי כתו' ע"ש לאו למימרא דס"ל דשל קרובי החתן הם של החתן ושלא כדעת הריב"ש וכ"ש דאביו של הרב ז"ל מסתמך ואזיל אכתפיה דקרי בחיל מ"ל קרובותיה מ"ל קרוביו אלא משום דכי איתשיל להכי הוא דאיתשיל ומרן בב"י אה"ע סי' צ"ט העתיק תשו' הריב"ש הלזו בצביונה ובקומתה בלי שום חולק ומור"ם ז"ל קבעה להלכה וה' מוהרש"ך ח"ג סי' קי"ב כ' שהריב"ש סקל לנו הדרך אר"ש יסדה לעולם

גם ה' מהרשד"ם חא"ה סס"י קל"א הביא דברי הריב"ש הללו ומסיק מה שנתנו לה הקרובים כי הם ודאי למתנה גמורה נתכוונו עכ"ל וזה הלכה העלה ה' מהרח"ש בח"ב סי' מ"ז וסי' ג"ן ע"ש גם ה' פמ"א ח"א סס"י פ"ב תני תנא מתניתא דהריב"ש וקבעה ליתד הקבועה וכן בקדש חזיתי לה' מוהרש"ג בס' משפטים ישרים סס"י מ"ט שהביא דברי הריב"ש וה' המביט וה' מוהרח"ש ועל פיהם דן את הדין משפט כתוב כל הנלקט מזה המתנות שנותנים לכלה קרוביה ואביה ואמה דעת הריב"ש והרשב"א והרשב"ש ומר"ן ומור"ם והמבי"ט ומוהרימ"ט ומוהרש"ך והרשד"ם ומוהרח"ש ומוהר"ש גאון וה' פמ"א סברי מרנן דדינם ככ"מ ואם נתאלמנה או נתגרשה נוטלתן יתר על סכי כתו' ואם מתה היא בעלה יורשה אמנם מה שנותנים לה אבי החתן ואמו וקרוביהם לאו אפייא שוין כדעת הרשב"ץ ובנו הרשב"ש לא פירש שלא דברו חכמים אלא במה שנותנים לה קרובי הכלה ודעת ה' המביט בין מה שנותנים קרובותיה או קרוביו אם הוא תכשיט המיוחד לאשה זכתה לה לעצמה והרי הוא כנ"מ שלה ואם אינו מיוחד לאשה הרי היא של הבעל אבל דעת הריב"ש ואחריו כל ישרי לב דבין מה שנותנים קרובותיה או קרוביו בין אם הוא תכשיט המיוחד לה בין שאינו המיוחד לה כולם כא' נתונים נתונים המה לה בתורת נ"מ ואין שמין אותם לה לא באלמנות ולא בגירושין

אמור מעתה אנן בדידן גרירי בתר מרן הב"י ומור"ם היכא דלא פליג אסברת מרן ואינהו ז"ל קבעו דברי הריב"ש להלכה פסוקה כוותייהו נקטי' ומה גם דאשכחן בנ"ד דרבנן סבוראי קמאי ובתראי