משכנות הרועים פז

דלא הוו בה כלום מהימן ומשתבע היסת וזוכה במקחו וראיתי להרב המבי"ט בח"ב סי' קכ"ה שנשאל בבונה בית חתנות לבנו ועלה בדעתו לומר דאפי' אם כשהשיאו באותה הבית היתה רקנית לא קנאה דאין כאן הוכחה דלמתנה איכוון אלא כשפינה את הבית ידים מוכיחות והדר ביה ה' ז"ל מההיא דאדרבא איפכא מסתברא ודייק למילתיה מדקאמר תלמודא ה"פ תלה בה וכו' ולא קאמר שייר בה ומסיק דעל האב להביא ראיה ואם מת האב על יורשיו להביא ראיה דשייר בה מידי דהבן מתקנת חכמים. זכה בה ע"ש וצריך לחלק ממ"ש מרן בב"י סי' רמ"א מחו' ו' בשם הר"ן ז"ל ופסקו בש"ע שם ס"ו דבתנאי קום ועשה על המקבל להביא ראיה ע"ש

והרב מהר"ם אלשיך סי' ע"ב נשאל על נדון שנשאל עליו הרב המבי"ט ובסו"ד מסיק וכ' כיון דהבית נבנית מחדש היא בחזקת שלא היה בה שום דבר הילכך על יורשי האב להביא ראיה ע"ש דעת עליון דכשאין הבית חדשה אלא שהשיא בה את בנו מסתמא לא פינה אותה לגמרי ובפרט אם היה האב דר בה אמטו להכי על הבן להביא ראיה דפינה אותה לגמרי ושלא כדעת ה' המבי"ט גם אשו"ר לה' לחם רב סי' קס"א נשאול נשאל בבונה בית חתנות לבנו אלא שעד לא השיאו השאילו לחתנו לדור בו ובהגיע ת'ר בנו להנשא הוציא חתנו מהבית והשיא את בנו באותו הבית ודר בה כמה שנים וזו הלכה העלה על שלחנו כיון שבשעה שדר הבן בבית היה סמוך על שלחן אביו הו"ל יורד ברשות ולא עלתה לו חזקה הילכך על הבן להביא ראיה שהיתה ריקנית עד בלתי השאיר לו בה אפי' אסוך שמן ע"ש עין רואה ק"ו הדברים ומה בנדון ה' ז"ל שהאב לעולם לא דר ולא נשתמש באותו הבית כלל חיישי' דילמא תלה בה מדעם היכא דהאב היה דר בה ומשתמש דמסתמא נשתייר בה מכלי תשמישי הבית דפשי' דעל הבן להביא ראיה שהאב עשאה כמצולה שאין בה דגים ומה גם כשהבית היא גדולה ויש בה עליות וחדרי' והאב כשהשיא את בנו דר בבית קטון מהכיל כל כלי תשמישו שהדעת נותנת וגומרת שנשתייר בה כמה וכמה מכלי תשמישי הבית והבן הוא סמוך על שלחן אביו

וראיתי לה' כנ"הג שם שכתב על דעת ה' המבי"ט שבתשו' הרמתה פקפק על דבריו. ועל ראיותיו ע"ש ומוהריט"ץ סי' רפ"ב פשי' ליה דעל הבן או יורשיו להביא ראיה דארעא בחזקת בעליה קיימא ע"ש וה' משפטים ישרים שם סי' ל"ו החליט לומר דעל הבן להביא ראיה אמור מעתה הו"ל הרב המבי"ט יחידי נגד הרב מוהר"מ אלשיך וה' לחם רב וה' משפטים ישרים ונוסף גם הוא הרב החבי"ב העד העיד בנו האיש אדוני הארש שהוא ז"ל פקפק בדברי ה' המבי"ט ובראיותיו קם דינא דכוותייהו נקטי' דלא זכה הבן באותו הבית אלא עד שיביא ראיה שפנויה לגמרי היתה. עתה אקום לברר ענין כלי תשמישי הבית וצורך התנאות הראויים לבית בחול ובי"ט אם זכה בהם הבן או לא ואתה ידעת דהלכה רווחת דלא מבעיא היכא דקנה הבית דפשי' דכלי הבית נמי קנה אלא אפי' היכא דלא קנה וכגון דשייר בה או דתלה בה מידי אפי"ה כלי הבית קנה וכמ"ש ה"ה שם בפ"ז מה' זכיה וכ"כ. הלח"מ שם ע"ש ומרן ז"ל שם העתיק לשון רבינו ז"ל ואל תשיבני ממאי דקי"ל דב"ח דאב גובה מהמלבושים של שבת שעשה לבניו דמשום דמסתמא לאו לשם מתנה איכוון כמ"ש בטור ש"ע ח"מ סי' צ"ז סכ"ו ע"ש אלמא דלא קנה אותם הבן ואכתי ברשותיה דהאב קיימי' דאיכא למימר דהתם מיירי בבנים שעדין לא נשאו ולא עשה. אותם לצורך נשואין וא"נ עשה אותם לצורך נשואין אפשר דלא מיירי בבנו הגדול ושאר תנאיו אלא בשאר בנים ושלא כדעת הרשב"ש סי' תק"ף דס"ל דבענין כלי הבית דלא בעי' כל הנך תנאי ע"ש ונראה שדעת הרב כל שעשאן לצורך נשואי בנו הו"ל כמפרש ואומר דבמתנה גמורה נתנם לו וזכה בהם ל"ש גדול שבבנים ל"ש שאר בנים

האמנם עדיין צריכין אנו למודעי' בתכשיטי כסף וזהב שנשתלחו לכלה קודם הנשואין כמנהג ומה שנותן אבי החתן לבנו ליתן לכלה בעת התייחדם ומה שנותנים אבי החתן ואמו ליד הכלה בעד נשיק' הידי' כנהוג אם זכה בהם הבן לעצמו או לא וראיתי לה' מהרשד"ם ז"ל בחא"ה סי' קפ"א דפסיק ותני דדוקא בכלים הצריכים להשתמש בהם בבית אבל בכלי כסף וזהב לאו בכלל כלי הבית נינהו ע"ש והרב גופיה בח"מ סי' שמ"ב נשאל ביעקב שקנה תכשיט לשם בנו שמעון והיה מוסר אותם בידו ובנו היה מקבלם מידו והיה מניחם בארגז שלו המיוחדת לבית אביו נסתפק הרב לומר דלא קנה הבן יען הארגז שלו היה מונח בבית אביו והו"ל כליו של קונה בבית המוכר דלא קנה עד דא"ל זיל קני ופשיט' ליה דמסתמ' אינו מקפיד על מקום הארגז דדעתו של אדם קרובה אצל בנו כהך דהמזכה לעובר דידיה דקנה מה"ט ע"ש המבואר בדבריו כשהאב קנאם לשם בנו ומסרם לידו והניחם ברשותו בארגז שלו דלא חסריה אלא דזיל קני אי לאו מטעמא דדעתו של אדם קרובה אצל בנו הו"א דלא קנה ומינה דתכשיטין המשתלחין לכלה דליכא בהו מסירה ליד הבן נר' דל"ק ומצאתי להריב"ש סי' ש"א דף רי"ד ע"א שכתב וז"ל אבל החתן הנותן סבלונות תכשיטי זהב וכסף לכלה להתנאות בהם בין שנתן לה בשעת הנשואין בין קודם לכן בעודה ארוסה אין זה מתנה גמורה ואע"פי שנתן והכריז זה נתן החתן לכלה אין הכוונה למתנה גמורה דהא קי"ל וכו' אלא להתנאות בהם בין בעודה בבית אביה בין לאחר שבאה לבית בעלה וכו' הדבר ידוע שאין עושין מתנה גמורה אלא להתקשט ולהתנאו' בהם וגם לפעמים וכו' מי שאין לו נותן כלים שאולים ומחזירן לבעליהן ורוב פעמים שולחין קודם אירוסין שאין שם אלא שדוכין לבד ואומרים ומכריזין שנותן החתן לכלה וכו' עכ"ל

ונראה דלא כ' הרב ז"ל אלא להשיב על דברי האומרים שזכתה בתכשיטין הכלה ואין שמין לה אותן התכשיטין מכלל נכסי כתו' אמטו להכי היטיב חרה לו ויקם עדות דלעולם לא פקפק אדם בזה אלא דהוו נכסי הבעל ואם לא תמצא ידה די סכו' כתו' תגבה מאותם התכשיטין דנכסי הבעל נינהו כיון שהאב נתן לבנו לשלוח לכלתו מסתמא אקנויי אקני ליה לא פליג הריב"ש ז"ל על מה שכתב ה' המבי"ט ח"א סי' ט' וז"ל ועל הסבלונות ששלח לה קודם הנישואין וטען ראובן שהיא מתנה לבתו והאב השיב שהכל היו שלו והלוה אותם לבנו עד שתבא כלתו וכו' נראה דלאו. כל כמיניה לומר לא נתנם אלא דרך הלואה אפי' היו שלו דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ומרוב. שמחתו בו גמר ומקנה לו באמירה בלא קנין אע"ג דלא אמרי' הכי אלא בבנו הגדול ותנאי היא טובה אחריתי היינו להקנות באמירה לחודה אבל כשנותן ממש גמר ומקנה בלי שום תנאי מרוב שמחתו אצל בנו דדעתו קרובה היא וכו' א"כ לא מהימן לומר שפי' לבנו שדרך הלואה נתנם לו