משכנות הרועים פה

מכרה בינה לבין עצמה בשוה מכרה קיים הא מיהא ל"ד לטסקא דמלכא דמוכר לאלתר בשוה ואינו שוה ועיקר ארעא דמלכא הוא כמ"ש התוס' שם וכ"ש לפי מאי דכת' הנ"י שם דמלכא מגופא דארעא שקיל לטסקא דידיה ע"ש א"כ אכתי נכסי ברשותייהו דיתמי קיימי ומחוסרי גובייאנא נינהו ושפיר מקרו מוחזק ולאו ראוי וצריך להתיישב בדבר לא ע'ט האסיף וראיתי להב"ח סס"י ק' שכ' על תי' מור"ם הלזה דהמעיין בדברי מהר"ם דפ' כל הנשבעין יראה דלא משמע הכי כלל ע"ש ואפשר דשמיע ליה ז"ל מאי דדייק' בעניותי' ונחה דעתו במה שתי' מהר"ל דבעל עדיף מכתו' אשה וה' חל"מ סי' ק' ס"ק ט"ז ביאר עוד דלענין כתו' מקרי ראוי דגבי אשת הבן הואיל והנכסים היו משועבדים לאלמנת האב לכתו' ולמזונות וכתו' אלמנת האב תבטל כתו' אלמנת הבן אבל לענין ירושת הבעל אף שהיו הנכסים משועבדים לאלמנת האב אפ"ה נקראים הנכסים מוחזקים לגבי הבת ושהטעם מבואר בתשו' מהרי"ל ע"ש והרב בית שמואל שם ס"ק י"ד הביא תשו' בעל ההגה ותשו' מהרי"ל ומשם תשו' שארית יוסף ומסיים בה ונר' דמיירי הכא כשעדיין לא בא ליד הבעל חלקי ירושתו דאם בא לידו אז הוא מוחזק אע"ג דמשועבד לכתו' עכ"ל ולקמן יתבאר בס"ד ובסי' צ' ס"ק ח' כתב וז"ל בזה עדיפא ירושת הבעל מכתו' וכו' ועיין בסי' ק' וכו' עכ"ל ועיין שם בהרב חלקת מחוקק ס"ק ז' דאזיל לשיטתיה במאי דכת' בסי' ק' וה' נחלת צבי סי' צ' ס"ק ב' הביא דברי ה' שארית יוסף וכ' ע"ז ואין דבריו נראים לי כלל לחלק בין נשבעה על הכתו' או לא דהלא גם בפרק נערה מיירי שלא נשבעה דהא שם מיירי באלמנה שניזונית מנכסיו עכ"ל ואני תמיה איך יצא דבר זה מפי קדוש דאטו אם נשבעה אבדה מזונותיה וכבר נמצאת תשו' להרי"ף הביאה הריטב"א ז"ל בחי' לשבועות. דף קע"ב ע"ב מהספר שהכריח מסוגיא דגמ' שאעפ"י שנשבעה האלמנה אכתי ניזונת מנכסי יתומים דשבועה לאו תביעה היא ושכך היה דן ועושה מעשה הרא"ה ז"ל ע"ש

גם. הרדב"ז בחדשות סי' תק"א כתב כן משם תשו' הרי"ף ע"ש ועוד בה דלדעת הרמב"ם ורבותיו ז"ל דס"ל דאין האלמנה ניזונית אלא עד שנשבעה על כתו' שלא מחלה וכו' תק"ל היכי יתקיימו שתי מקראות הללו והיותר ק' דמור"ם בהגה סי' צ"ו ס"ו כ' בפשיטות וז"ל הנשבעת על כתו' בפני ב"ד לא הפסידה מזונות דשבועה לא הוי כתביעה עכ"ל ודבריו הללו לקוחים מתשובה אחת הובאה בשלטי הגבורים בס"פ נערה וטעמא טעים וכדברי הרי"ף בתשו' אלא שמצאתי להר"ן בפ' אלמנה ניזונת אהא דתנן התם מכרה כתו' או מחלה וכו' שכ' הרי"ף בתשו' דכשנשבעה לית לה מזונות דכיון דנשבעה תבעה כתו' בב"ד ואין לה מזונות והר"ן ז"ל שם חלק עליו. איך שיהיה דברי הנחלת צבי תמוהים מדברי מור"ם ובישוב שתי תשובות מוהר"ם הללו כתב ג"ץ שאחר העיון בלשון המרדכי שבפ' כל הנשבעים איירי שעדין לא באו הנכסים ליד האשה רק שעבוד כתו' עליהן שכ' וז"ל וכו' הרי מל' זה מבואר שעדיין לא באו הנכסים ליד האשה בעבור כתו' אבל בפ' נערה שכבר באו הנכסים ליד האלמנה שהיתה ניזונית מהם מקרי ראוי כנלע"ד עכ"ל ולפ"ד ז"ל ל"ק למוהר"ם דפ' צערה מאי דקשיא ליה למהר"ם דפ' כל הנשבעים א"כ בטלת ירושת בנו הבכור דתתקיים כשלא באו הנכסים ליד האלמנה דנכסים בחזקת יורשים קיימי ולא מקרו ראוי ושפיר נוטל הבכור פי שנים וה' ז"ל בסי' ק' ס"ק ה' כתב משם ה' שארית יוסף דמאי דאמרי' שאין הבכור נוטל פי שנים בראוי אינו אלא מה שהוא ראוי לאב אבל מה שהוא מוחזק לאב אף אם היה ראוי לבכור גובה הבכור וכו' ע"ש ואחר המחילה רבה אין זה מכוון

וראיתי לה' מהרימ"ט ח"א סי' ג' דף ב' ע"ב שהביא תשו' מהר"ם דפ' נערה הלזו וכ' עליה וז"ל משמע דחשבי' כל הנכסים לגבי הבנים ראויין שלא זכו בהם עד שתמות האלמנה לפיכך אפי' מתה האלמנה לא מציא גבייא אלמנת בנה כתו' מן הנכסים דחשיבי לה ראוי שעדין לא זכה בהם בעלה דאלו בחיי הזקנה בלא טעמא דראוי לא מציא למגבייא שאין לבעל רשות בהן עד שתגבה הזקנה כתו' ובאמת דאיכא לעיוני בתשו' זו ולמידק בה טובא אקח מועד אשקוטה אביטה דעת עליון דבחיי הזקנה בלא טעמא דראוי לא מציא גביא ובח"ב חח"מ סי' ע"ג דף פ"ה ע"ב כתב וז"ל וראיתי בב"י א"הע שהביא תשו' זו ולא הביא עיקר הטעם דראוי ולא הזכיר ליש מסכימין בדין זה או חולקים ולכך ק' עלי למעבד בה עובדא עכ"ל היינו משום דשמיע ליה אפי' מתה הזקנה לא מציא גביא מחלק בעלה דחשבי' להו ראוי ולא זכה בהם הבעל בחייה דאלו בחיי הזקנה בלא טעמא דראוי מהיכא גבייא דלא עדיפ' היא מגברא דאתיא מחמתיה כמ"ש ה' ז"ל שם ובח"א אשר הונף ואשר הור'ם שמעת מינה דפשיטא ליה דלהר"ם בחיי הזקנה כיון דבלא טעמא דראוי לא מציא גביא שפיר עבדי' בה עובדא

וראיתי למוהרשד"ם ז"ל בחא"הע סי' קי"א שאול נשאל על נדון כיוצא בזה והשואל הביא בידו תשו' הרא"ש שכ' דכ"ז שלא נשבעה האלמנה ולא הגבוה הב"ד הכתו' כל הנכסים בחזקת בעלה ולא זכת' בהם כלום והבנים את אביהם הם יורשים ויש להם דין בכורה וה' ז"ל בסוף דברי התשו' זיכה ליתומי' מתשו' מהר"ם דפ' נערה וכ' וז"ל א"כ נתברר מכאן שאין כח לרחל לגבות כתו' מאלו הנכסים מלבד כל הטעמים הנז"ל ונוסף עליהם זה דמוהר"ם כיון שהיו אלו הנכסים משועבדים ללאה מתנאי ב"ד דהלכה כאנשי נשי גליל נמצא שיהודה בעלה של רחל לא זכה בהם בחייו ונקרא: ראוי לגבי דידיה וכיון שנפטר יהודה בחיי אמו אין ב"ח של יהודה ולא אשתו נפרעים מן הראוי אעפ"י שדברים אלו של מהר"ם נראים חולקים לתשו' הרא"ש הנז' בדברי השואל כיון שמוהר"ם הוא רבו של הרא"ש היינו יכולים לומר דכמוהר"ם נקטי' דאין הלכה כתלמיד במקום הרב וא"כ זכו היתומי' של יהודה בנכס' זקינם גם מטעם זה וכ"ש בהצטרפות הטעמים שכת' לעיל עכ"ל ונר' שלא החליט הרב ז"ל לומר דמהר"ם והרא"ש פלגן בהדייהו אלא שנראין כחולקים וקאמר דאת"ל חולקים יכולים אנו לומר דאין הלכה וכו' ולפי מה שתי' הר"ם בהגה לתשו' מהר"ם אהדדי ל"ק מידי לתשובת הרא"ש דדוקא גבי מזונות במקום שאין היתומי' יכולים לסלק את האלמנה מן המזונות שפיר מקרו נכסי דמיתנה ראוי וזה לך האות כי מור"ם ז"ל בח"מ סס"י רע"ח פסק שאם היו לו קרקעות משועבדים לאחרים מקרי מוחזק לענין בכורה גם מרן בש"ע חאה"ע סי' ק"ה ס"ג פסק לתשו' הרא"ש הלזו ולשם רי"סי ק' הביא תשו' מוהר"ם דפרק נערה והתימא על ה' מוהרשד"ם שלא נרגש מתשו' מהר"ם בפרק כל הנשבעים דמניה וביה קשיא ואי שמיע ליה