משכנות הרועים פד

חחה"מ בדף כ"ב וראיתי שכתב כזה. ועלה מן האר"ש לענ"ד דראובן הלז ברי בחיובא לשלם במיטבא לבע"ה דמי אכילתו ומשערין לפי ברכת הבית ומה שנשען על מימר קדישין הם אמרו לא ישנה אדם מאכסניא שלו וכו' לאו למימרא דמדידיה דבע"ה אכיל שא"כ אתה מכשילן לעת"ל שלא להכניס אורחים בביתו ואאע"ה למקום חנייתו ומסעיו צדיק שמר אבל דהטיל עצמו על בע"ה הס כי לא להזכיר ובע"ה נמי אינו נפגם דזימנין דרוחא ליה שעתא ומצי למיקם בסיפוקייהו דאורחי וזימנין דדחיקא ליה שעתא ולא מצי למיקם בסיפוקייהו אלא לענין מקום חנייתו של האורח שאם ישנה אורחותיו חיישי' דפוגם ונפגם אבל כל היכא דמטי ליה לבע"ה פסידא בהא ליכא למיחש למידי ותו לא מידי כנלע"ד

(צז) אלמנות חיות כלה וחמותה לענין גביית כתו' כלתה מנכסי חמיה שירש בעלה מאביו

ראובן נשוי ללאה ולו ממנה בן ובת קטנה ולכשהגיע הבן לפרק הנושא עמד והשיאו והוא סמוך על שולחנו ואשתו עמו מפתו יאכל וכו' ואח"כ נלב"ע ראובן ועדיין הוא ואמו ואחותו ואשתו אוכלין על שולחן אחד ונזונין מתפיסת הבית כאשר היתה באמנה אתו בחיי אביו ופגעה מדה"ד גם בבן וחלי"ש ונשארה אלמנת ראובן וכלתה ובתה הקטנה יושבות תחת תומ'ר א' מרה כלענה. והנה בעת'ה עמדה כלתה לתבוע סכי כתובתה וחמותה טוענת שכל הנכסים הם לבעלה ומשועבדים למזונותיה וכתו' יורה המורה לצדקה שורת הדין להיכן נוטה ויבא שכ'מה: זאת אשיב דבר זה נפתח בגדולים גדולים חקרי לב קמאי ובתראי ע"כ אמרתי אבוא בקצרה דרך שכבשוה רבים ואלקטה באומרי"ם אמרי נועם ודעת קדושים הלא בספרתם בחצריהם ובטירותם

ראשית מאמר הלא ידעת מ"ש המרדכי משם מוהר"ם בפ' נערה סי' ק"ע וז"ל פסק הר"ם על אלמנה דמת חמיה קודם בעלה ואין לה לגבות כתו' מנכסי חמיה דכיון דחמיה הניח אלמנה קי"ל הלכה כאנשי גליל דהו"ל כל נכסי חמיה ראוי לגבי בעלה ואינה נוטלת ואפי' יש במוחזק יותר על כתו' חמותה עכ"ל והביאה מרן הב"י בחא"ה רי"ס ה' ומורם שם בהגה ע"ש ומשתמען מילוהי דפשי' ליה דב"ח אינו גובה מהראוי ופלוגתא דרבוותא היא אלא. דמצי' למימ' בחדא מתרי אנפין הא' דלא קאי מהר"ם אלא במנה ומאתים שהם תנאי ב"ד ואמרי' בעלמא מקולי כתו' שנו כאן אבל בנכסי נדוניא דהו"ל כשאר ב"ח כמ"ש ה"ה פ"ט מה' אישות סבר לה מר כדעת האומרים דב"ח גובה מהראוי והב' איכא למימ' דמהר"ם מיירי אפי' בנכסי צאן ברזל ופליג עליה ה"ה וס"ל דבכולהו אמרי' מקולי כתו' שנו כאן אלא דאין זה דעת מור"ם בהג"ה שהוא ז"ל העתיק תשו' מהר"ם הלזו וסמוך ונר' העתיק לדברי ה' המגיד ומשמע דאכולהו קאי

גם. לענין ראוי למי' דס"ל למור"ם דב"ח גובה מהראוי ואתמהא דבח"מ ס"סי ק"ד הגיה על דברי מרן בש"ע שם דאין ב"ח גובה מהראוי וה' ש"ך כ' שם דלשיטת המחבר קאמר דס"ל הכי וכדעת הטור שם אבל מור"ם גופיה לא פסיקא ליה מילתא ממ"ש בתשו' ע"ש ועיין בס' חלקת מחוקק ובהרב בית שמואל ע"ש מדברי הש"ך הללו למדנו דפשי' דדעת מור"ם בהגה כדעת מרן הש"ע דס"ל דאין ב"ח גובה מהראוי כדעת הטור ודעמיה וכ"ש דאיכא למי' דמור"ם אע"ג דבתשו' ספוקי מספקא מ"מ בחבורו בהגה הדר פשטא לפסוק כמ"ד אין ב"ח גובה מהראוי שוב מצאתי לה' מטה יוסף ח"א בח"מ סי' יו"ד דק"ב ע"א שהשיג על הרב ש"ך בזה ומדלא כ' דעת החולקים ע"ש והמחוור אצלי דמור"ם ז"ל שם בסי' ק' לא קאי אראוי כלל אלא בשאר מילי ואנן בדידן בתריה דמרן גרירי ולקמן ית' בס"ד

ואולם תשו' מהר"ם הלזו רבו עליה שרי צבאות ישראל דמהר"ם גופיה תבריה לגזיזיה דבפ' כל הנשבעין כת' המרדכי משמיה דר"מ ז"ל וז"ל נשאל לר"מ על ראובן שמת והניח אלמנתו ושני בנות ונשאת אחת מהן ומתה ושוב מתה האלמנה ותובע בעל הבת שמתה חלק אשתו והשיב לא ידענא מאי מספק"ל וכו' ואין לו' כיון דבחיי אשתו היו הנכסים משועבדים לאלמנה לכתו' ולמזונות והו"ל ראוי ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק דהא ליתא דכל כה"ג לא מיקרי ראוי דא"כ בטלת ירושת בנו הבכור דאין לך אדם א' מיני אלף שאין עליו שיעבוד כתו' ומזונות אשה ושעבוד ב"ח אלא ודאי כל כה"ג לא מיקרי ראוי כיון דהוי מחוסרי גובייאנה וכו' עכ"ל ומור"ם ז"ל העתיק לתשו' זו באה"ע ריש סי' צ' ולפי הנראה סתראי נינהו ומור"ם בהגה מוקי לה להך דפ' נערה במקום שאין ליורשים לסלק האלמנה ממזונותיה כאנשי גליל והך דפ' כל הנשבעין שהעתיק' בסימן צ' מיירי במקום שהיורשים יכולים לסלק האלמנה ממזונותיה כאנשי יאודה. ע"ש ולענ"ד הדבר ק' דמהר"ם שם אתי עלה מטעמא דא"כ בטלת ירושת בנו הבכור ולכי מוקמינן לה כאנשי יאודה תו לא מיקרו נכסים ראוי כיון דמצו היורשים ולסלקה מהמזונות ולפרוע לה כתו' מיד ואדרבא בהך דפ' נערה דמוקי לה מור"ם כאנשי גליל דלא מצו היורשים לסלקה תק"ל א"כ בטלת ירושת בנו הבכור אלא מה אית לך למימ' דתתקיים ירושת בנו הבכור באנשי יאודה ובפ' חזק"ה דנ"ה אמרי' הני זהרורי דזבני ארעא לטסקא זבינייהו זביני וכו' רב הונא בריה דרב יהושע אמר אפי' שערי דכדא משתעבדי לכרגא וכו' קשה בה אמימר א"כ בטלת ירושת בנו הבכור דהו"ל ראוי ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק וכו' וכ' רשב"ם שם וז"ל מיהו לאו אתקפתא מעליותא היא דא"ל אה"נ תבטל ותבטל לשם ובשאר מקומות יתקיים דשבקיה קרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה עכ"ל אלמא כל היכא דמצי לאוקומי קרא באיזה ענין קרא דחיק ומוקי אנפשיה ה"נ נימא דתתקיים באנשי יאודה שהיורשים מסלקין את האלמנה בע"כ וכן ב"ח כיון דמצי לסלוקי מיד לא חשיב שעבוד. דליהוו מיקרו נכסי ראוי. אלא דכונת מהר"ם דאי אמרת דאפילו באנשי יאודה נמי מקרו ראוי. א"כ בטלת ירושת בנו הבכור אלא עכ"ל כיון דמצו לסלקא מכתו' ומזונות כמאן דמסלקא דמייא ותו לא חשיב נכסי דמיתנא ראוי אלא ברשותייהו דיתמי קיימי ומוחזק קרי' ביה

ודע שהתוס' שם כתבו דמכתו' אשה וב"ח לא ק"ל דא"כ בטלת ירושת בנו הבכור משום דמחוסרי גוביינא וצריכי אדרכתא ואכרזתא ושומא אבל מס המלך וכו' ולפ"ז ק' על מהר"ם דבפ' נערה נהי דלא מצי לסלוקה לאלמנה ממזונות וכתו' מ"מ מחוסרי גוביינא נינהו וצריכי שומא ואכרזתא ונהי דמזונות אלמנה קי"ל דא"צ שומא ואכרזתא ואיכא מ"ד דאפילו