משכנות הרועים פג

חייב וכו' עכ"ל א' הקורא כל אשר בתוכו יתמ'ה דהיכי מצי סבר הרמ"ה ז"ל הפך תלמוד ערוך הוא בידינו דלא מתוקמא הך מתני' דקתני חייב אלא בדאתא לידיה בתורת שמירה ואם נפשך לומר דהרמ"ה ז"ל קאי בשיטת הרב המאור ז"ל ודעמיה דלא מפטר אלא מפשיעה דשמירה אבל מקריעה דקעבד מעשה בידים לא וכדכתי' הא ליתא חדא דרב"א בש"מ לשם הביא משם הרמ"ה דקאי בשי' התוס' עש"ב ועוד דהרב המאור ז"ל אתי עלה בחיוב קריעה משום דקעבד מעשה בידים והכא רק שפתיו נעות מאן לימא לן דסבר הרב המאור דעקימת שפתיו הוי מעשה

ואם כנים אנחנו לומר דנדון הרב ז"ל מיירי בחוב שבשטר וא"ל שימחול לו ויקרע לו את השט"ח או שהחזירו ללוה ניחא וצריך לתקן הרז"ה במקום הרמ"ה ובשטר דוקא הוא דקאמר רב וכדמצדד בה הרב ז"ל בתר הכי לומר שהשטר נכתב בשמו כי היכי דמיקרי אתא לידיה בתורת שמירה אלמא דעיקר ספקו בחוב שבשטר אלא דהשתא בעי למימר דגוף השטר נכתב בשמו ובסו"ד הביא דברי מהר"ח ליישב דעת הת"הר לפי שיטת הרב המאור וכדכתיבנא בעניותנו ותל"ית. ומשמע מניה דרב דהרב המאור והרמ"ה ז"ל האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי וכבר כתי' מאי דנלע"ד ברם מ"ש לחלק בין היכא דאית ליה הנאה וכנדון הת"הד אע"ג דלא אתא לידיה בתורת שמירה כיון דאית ליה הנאה מחייב הימנותא להוי דכך עלה במחשבה ת"ל. אלא דלישנא דהת"הד דחיק ורחיק דכל כי האי הו"ל לפרושי ולא למסתם לה סתומי. ואתה דע לך דמור"ם בהגהה חו"המ סי' קע"ו סי"א הביא כ"ז בשם המרדכי בשם מוהר"ם כמבואר בד"מ שם בארוכה וזה ודאי עבר מזכרון הרב ז"ל

ואנכי חזון הרביתי מיחזא חזי' חזותא מעליותא היא להקת הנביאים יצאו לקראת נש'ק ושדו בה נרגא אור'ן של חכמים בתשו' אאא ממאי דכת' בע"הת שער ס"ה ח"ב סי' ב' דנשאל הרי"ף בראובן שהכניס יתום לתוך ביתו והיה לאותו יתום קרקע שמכניס פירות כל שנה ו' זהובים והיה נוטלם ומוסיף עליהם משלו בכדי פרנסתו וכסותו והוא מתכוין למצוה וכשגדל היתום תבעו ראובן במה שהוציא עליו ואומר כי בתורת הלואה והיתום טוען שאינם אלא בתורת צדקה והשיב שאין לראובן ליטול מהיתום כלום לפי שלא א"ל הוציא עליך בתורת הלואה וכיון שלא א"ל כן לא נתן לו אלא בתורת ג"ח כמ"ש במי שהלך למ"ה ועמד אחד ופרנס את אשתו שהניח מעותיו על קרן הצבי עכ"ל אתיא אחיל אחיל יתובי יתבי' פרוכי לה' פרכינן דמאי שיאטיה דהאי לגבי האי דהתם מידי הוא טעמא דחנן לאו משום דלג"ח איכוון אלא משום דהו"ל מבריח ארי מנכסי חבירו דקי"ל דאינו חייב לשלם לו כלום אבל בנדון הגאון ז"ל מאי מבריח איכא וכבר ראיתי להרב גד"ת ז"ל שנתעורר בזה ות"ל

ואשר אני אחזה לי דדעתו ז"ל לומר נהי דהבעל לאו בר תשלומין הוא משום דהו"ל מבריח ארי וכו' מ"מ לגבי אשה מיהא אמאי איבד מעותיו ימתין לה עד שתתאלמן או תתגרש ויטול את שלו משלם והמ"מ ז"ל בפי"ב מה' אישות דין י"ט כ' משמיה דהרשב"א ז"ל דמיירי שהמפרנס א"ל אני זנך במקום בעליך הילכך איבד מעותיו דהבעל לא מצי שקיל דמימר אמר ליה מבריח ארי את מנכסי בעלמא ומאשה נמי לא מצי שקיל דמעיקרא לא נחית לפרנס אותה אלא במקום בעלה ע"ש אמנם הרי"ף ז"ל סובר דטעמא דלגבי אשה לא מחייבא לאו בדהטיל תנאה דבמקום בעלה הוא זנה אלא משום דאמרינן מסתמא לשם ג"ח איכוון דאי לא יהיב ליה בעלה שכר מצוה בידו ומינה יליף שפיר לנדון שאלתו כנ"ל. והנה הרי"ף ז"ל דפליג אס' ר' אפרים ז"ל סבור בהך מתני' דקרע ושבור דפשטה לא מחייב אפי' בקריעה היכא דלא אתא לידיה בתורת שמירה ודלא כדעת ה' המאור וכמו שהעתיק' סתמה בהילכותיו ומשו"ה לא ק"ל מינה כלל ור' אפרים קאי בשי' הרשב"א וה"ה ז"ל בהך דמי שהלך בעלה למ"ה וכו' וכדכתי' והא דמייתי ראיה הרשב"א מהיורד לתוך שדה חבירו כבר תי' ה"ה ז"ל וכמ"ש התוס' שם בכתו' ועש"ב והרב"י בטי"ד סי' רנ"ג ובחה"מ סי' ר"ץ פסק בשולחנו כתשו' הרי"ף ולשם בתשו' הרשב"א וכבר נתעורר בכ"ז ה' גד"ת שם ומור"ם ז"ל נתכוון לתרץ דהתם כשפרנס בתורת ג"ח או שנאמר כן בפי' א"נ כיון דגבי יתומים הוא כל דלגבי יתומים מוכחא מלתא דלשם ג"ח נתכוון ולע"ד ק' כיון דכל עיקר ראייתו ז"ל מהך דמי שהלך בעלה למ"ה וכו' דהתם לאו ביתום מישתעי ולא דאיתמר הכי בפירושא קמיירי ואיך יצדק חילוק זה

אש'ורה נא ואראה להכנ"הג בטח"המ סי' קכ"ח בהג"הט אות י"ט שכ' משם מוהרשד"ם ז"ל אך לחלק בין יתום לשאר אינשי דעלמא ושכן כ' מהרמ"ה ז"ל וכבר כתי' דלעניותינו הוא דדחיק ואתי מרחיק ובאות ט"ו כ' לתרץ עיקר קו' הגד"ת דמה דמות יערוך להך דחנן דלדוגמא בעלמא נקטיה עכ"ל אלו הן דברי ן' תימא וצ"ע ומשם מוהר"א גאליקו ז"ל באות ט"ו תי' אך בחל'קות דהרי"ף מיירי שזן היתום בתוך ביתו והרשב"א ור' אפרים מיירו כשפרנס בתוך בית המתפרנס ע"ש ולפ"ד ז"ל צ"ל הך דחנן דסבר איבד מעותיו מיירי שזן האשה בתוך ביתו א"כ ק' דמאי משני תלמוד' בהך דפורע לו חובו דתנן היא וכו' שאני התם שזן האשה בתוך ביתו דכיון דכן מוכחא מלתא דלג"ח קעביד משא"כ פורע חובו של חבירו ולק"מ ולפי מ"ש התו' הנז"ל דמיירי במזונות אשה וכחנן ודו"ק ועוד ק' דעיקר ראייתו של הרשב"א ז"ל מיתומי' שסמכו אכל בע"ה וצ"ע ובאות א"ך לחלק יצא דהרי"ף מיירי בשאין נכסי' לקטן והרשב"א מיירי כשיש נכסי' לקטן וכתב ז"ל שזהו הנכון ע"ש ולענ"ד המעט הוא אתמהה אצלי איך יצא מפי עליון מילתא כדנא דודאי הרי"ף מיירי בדאית ליה נכסי מקרקעי לקטן אלא שהפירות שיתהוו מן הקרקע לא יספיק לצורך פרנסתו ואין הקומץ משביע את הארי וכו' וכמו שבא בשאלתו הרי"ף ז"ל הלא היא כתובה ראשית מאמר

גם מה שתי' דהרי"ף מיירי דלית ליה נכסי תחי' והרשב"א מיירי בדאית ליה נכסי אינו מתקבל אח"המ דהרשב"א ז"ל מסייע למילתיה מהך דהיורד לתוך שדה חבירו והתם בודאי לא שני לן בין דאית ליה נכסי לדלית ליה ודכוותא הראיה דמייתי הרי"ף למילתיה ל"ש ליה בין אית ליה ללית ליה ומעתה ה'ן נסתר גם התירוץ שכתב אחר זה. איברא דמ"ש מרן הב"י ז"ל דדוקא שאין נכסים בידו הוא דקאמר הרי"ף וכו' עכ"ל אע"ג דהרי"ף ע"כ דמיירי בדאית ליה נכסי כמבואר בתשובתו וכדכתי' מ"מ כיון דלאו מטלטלין נינהו אלא מקרקעי הרי אלו בחזקת מרא קמא וכדכ' הרב המאסף לשם באות כ"ג משם מהר"א גאליקו ז"ל ע"ש ודי למבין כי לא ע"ט האסף וכעת נזדמן לידי ס' ה' בית דוד