משכנות הרועים פב

שוב אשוב מאי דק' לדברי הרב מהרי"ח ז"ל בשם רבי' אפרים ז"ל דאיך פסיק ותני מפשטא דמתני' הפך מאי דאוקי לה הגמ' וכמו שהק' ה' ש"ך כמדובר ואשר אני אחזה לי לתרץ דעת רבי' אפרים ז"ל במה שראיתי להתו' ז"ל שם דק"ל אהא דתניא לשמור ולא לקרוע דמאי פריך מינה לדינא דמתניתין דנהי דפטריה רחמנא מפשיעה מ"מ לא מצינו שפטרו אם קרע ואבד בידים

וחמ'ותי ראיתי או'ר לה' המאור ז"ל דפי' שמועה זו דקס"ד דגמ' למפטירינהו מחיוב קריעה מהאי קרא ואסיקנא הא דאתא לידיה בתורת שמירה כלומר תנא דברייתא לא אתא לאשמועינן דין קריעה אלא דין שמירה וכו' עכ"ל ועיין לרב"א בש"מ לשם דתלה לה כיפי ומטי בה משמיה דר' יונתן ז"ל והרמב"ן ז"ל במלחמתו הק' עליו במה שתי' התוס' לקו' דאי לעיקר שמירה מהיכא תיתי שיתחייב הא בעי' עד שיא"ל שמור וכדתניא במכילתא עש"ב ולענ"ד יש ליישב דודאי קרא בדין שמירה קמיירי שא"ל שמור ומיהו א"ל אם תרצה לקרוע הרשות נתונה ואשמעי' קרא דאע"ג דא"ל שמור לי כיון דבשעת נתינת הכלי א"ל אי בעית למקרע ש"ד מיפטר מדין שמירה דפשיעה כיון דלא עבד היזק בידים א"נ י"ל דלדיוקא איצטריך דא"ל לקרוע ומה"ט מפטר מדין שמירה אפי"ה מדין קריעה עצמה דפוטרתו מדין שמירה מחייבתו בקריעה דקעביד מעשה בידים וכמ"ש ה' המאור ור' יהונתן ז"ל

וכתב עוד הרמב"ן ז"ל לעולם אין השומר חייב עד דא"ל שמור או בענין שסתמא משמע לשון שמירה וכו' עכ"ל נראה דנרגש לתרץ מאי דאיכא למידק מיהא דתניא בתוספתא בפ"ה דקמא ומייתי לה תלמודא התם דמ"ח כנוס שורך דלרבנן דלא בעו עד דמקבל עליה נפקד נטירותא חייב כדאיתא התם אלמא אע"ג דלא א"ל שמור לי חייב אע"ג דאיכא למימר דברייתא לישנא קייטא נקט ומסתמא א"ל הבעל שמור לי שורי וא"ל כנוס שורך לא ניחא ליה להרב ז"ל למימר הכי דא"ל דא"ה היכי קאמר ליה כנוס שורך ושמור דלאו מעין שאלתו דאיהו שמירה קתבע מיניה ואידך מהדר ליה שמור דלא בעי לקבל עליה נטירות' אע"ג דקושט' הכי הוא מ"מ ה' ז"ל משני שפיר דהך לישנא דשמור לי לאו דוקא אלא ה"ה כל לישנא וענין דמשמע לשון שמורה והכי מוכחא כל הנך מתני' דקדר דלא א"ל שמור לי אלא דאי רשותא יהיב ליה בע"ה חייב ולא פליג ר' אלא בקבלת בע"ה בנטירותא בהדיא

וראיתי להרב מח"א ז"ל בה' שומרים סימן א' דמייתי לס' התוס' והרמב"ן ז"ל וק"ל ז"ל דא"כ מאי מדמה תלמודא בהאומנין פלוגתא דר' ורבנן דכנוס שורך לבעיין דא"ל שמור לי וא"ל הנח סתם דילמא ליה ע"כ ל"ק ר' התם אלא בסתמא שלא א"ל המפקיד שמור לי אבל הכא דא"ל בהדיא שמור לי כי א"ל הנח סתמא כאלו הודה לדבריו הוי עכ"ל ואנכי לא ודעתי מאי קאמר כיון דס"ד דה' ז"ל מעיקרא דברים ככתבן עד שא"ל שמור לי הילכך אפי' כי מסר בידו אינו מתחייב בשמירה כמ"ש הוא ז"ל בתחילת דבריו א"כ תק"ל עדיפא מינה היכי מחייבי רבנן בכנוס שורך כיון דלא א"ל שמור לי וכו' נר' נמי ל"פ עלייהו בהא אלא משום קבלת בע"ה ועוד היכי מצי למימר ע"כ ל"ק ר' התם אלא משום דלא א"ל שמור לי דע"כ לא מצי' דרבנן מחייבי בשמירה אלא כי א"ל שמור לי וברייתא ומתני' לא חש למתנייה דמילתא דפשי' היא א"כ ע"כ ר' עלה קאי ואמלתייהו דרבנן פריך ותני בדא"ל מפקיד מעיקרא שמור לי ומעתה אין מקום לדבריו ז"ל וצ"ע

גם מה שכתב עוד ה' הנז' וז"ל וכ"ת דר' כללא קא כייל ואמר אינו חייב עד שיקבל עליו לשמור בפי' וכו' עכ"ל לא הבינותי זה דאם כוונת ה' ז"ל דלרבנן לא בעו לא אמירת מפקיד שמור לי דלא כר"ש דמכילתא ולא קבלת בע"ה ולר' תרתי בעי' מפקיד וקבלת נפקד א"כ לפ"ז קו' התוס' לדוכתא הדרא דמאי פריך ע"ש דמאן לימא לן דסבר הך תנא כר"ש דילמא כרבנן דר' ס"ל דלא בעי שמור לי משו"ה עכ"ל דמדין פשיעה הוא דקא פטר ליה ולא מחיובא דקריעה וע"ק דהיכי קאמר בהאומנין בתנאי דלרבנן חייב דארבנן נמי לא אתי דלרבנן חייב אפי' בדלא א"ל שמור לי אלא כנוס והתם קמבעיא ליה בא"ל שמור לי וא"ל הנח דמשמע דבהנח סתמא פטור ולרבנן חייב ויש ליישב בפשיטות ואי כוונת ה' ז"ל דר' בעי תרתי ורבנן סגי להו בחדא א"כ מאי ק"ל תו' ס"ס ק'

עוד כתב ה' הנז' ס"ס ק' הלא התו' ס"ל הלכתא כחכמים וכו' ואלו הכא תפסו במושלם הדרשא דמכילתא עכ"ל והתו' שם בפ' הפרה בד"ה שמואל וכו' לא פסקו כן בהדיא אלא דאתמוהי קא מתמה וכ"כ הרא"ש שם ז"ל משם התו' אלא נראה דדקדק ה' ז"ל זה מדכתבו לכאורה נר' דהלכה כשמואל וכו' משמע דאין כן דעתם במסקנא והרא"ש והטור בסי' שצ"ח כתבו דר"י פסק כחכמים ומלת פסקו הכתובה בטור ט"ס וצ"ל פסק וכן הגיה הכנ"הג שם ופשוט מעתה אחרי הודיע אלהים ס' הרב המאור ורבי' יהונתן ז"ל נחה שקטה ס' מוהרי"ח בשם רבי' אפרים דאימור סברי מרנן דכייל פושע ומזיק דקעביד מעשה בידים כל כמה דלא א"ל ע"מ לפטור נהי דפטור מדין שמירה כי אתא לידיה בתורת קריעה מ"מ מדין מזיק בידים מיהא חייב אף ע"ג דאתא לידיה בתורת קריעה ה"נ דכוותה אע"ג דא"ל אכול דהוי כמו לקרוע אפ"ה חייב בתשלומין ויפה דן יפה הורה מפשטא דמתני' ודו"ק נ"ל

וגם ראיתי את הלח'ש בס' הרב מש"ל ז"ל שם באותו פרק באותו מקום עלה האיש מעירו בראובן שהיה לו חוב על שמעון ואמר ראובן ללוי שימחול החוב שיש לו על שמעון והלך לוי ומחל לו נ"ל דמחילתו מחיל' משום דשלוחו של אדם כמותו והו"ל כאלו המלוה עצמו מחל עכ"ל. בריש כל מראין את זו אגיד דמאי דפשיטא ליה לה' ז"ל דמצי למשוי שליח אפי' בשליחות הדברים בעלמא כמדומה שה' מוהרימ"ט ז"ל פשיטא ליה דלא מהני דמילי נינהו ומילי לא ממסרן לשליח שכן כתב בח"א סי' קכ"ז וז"ל שנ"ל דהאומר לחבירו צא וקדש שור משורי דאינו קדוש דמילי בעלמא נינהו ומילי לא ממסרן לשליח וכו' עכ"ל ומה שיש לדקדק בדבריו ז"ל דכל רז לא אניס ליה ולא זכר שר על דל שפתיו גדולה תשובה שלימה ואפשר דנדון המש"ל ז"ל מיירי במלוה בשטר ומסר לו את השטר דבהא ודאי ליכא מאן דפליג והכי משתמען מילוהי אגב סיפא דמילתיה דהרב ז"ל

עוד כתב הרב הנזכר אך מה שיש להסתפק הוא מחיוב לוי אי מדמינן ליה להאומר לחבירו קרע כסותי דאמרי' דחייב כל כמה דלא אמר ליה והפטר ואע"ג דלא אמרי' דחייב אלא היכא דאתא לידיה בתורת שמירה מ"מ האיכא הרמ"ה ז"ל דאית ליה דאפי' לא אתא לידיה בתורת שמירה כל שלא א"ל והפטר