משכנות הרועים פא

לגמ' דנהי דקושט' דדינא הכי הוא מכל מקום מאי למימרא וצ"ע

וראיתי להתי"ט ז"ל שהאריך לבאר דעת רבינו והטור ושוי פלוגתא בין גמרין לגמרא ירוש' דלשי' ירוש' ל"ק ליה מאי למימרא משום דסבר דטובא קמ"ל דזורקהו פי' עד שיכנס לרשותי קא"ל וגמרא דידן סברא דזורקהו סתם פטור בכל ענין ולא חש להקשות מסיפא משום דבלא"ה ק"ל מאי למימרא וכו' עכ"ל ולענ"ד אין זה מתקבל דשביק תלמודא קו' הכחשה מסיפא דמתני' וק"ל דפשיטא הוא ובכל כה"ג ליכא למי' לא. חש כיון דהאי תיובתא אלימתא טפי וזה פשוט וכבר כתבנו ליישב דעת רבינו והטור בס"ד. שו"ר להמש"ל ז"ל שבא לו בדרך קצרה נאה וחסודה דדעת התוס' שלא כדעת הרשב"א ולדידיה רבי' והטו' אזלי בשי' התוס' ע"ש. ות"ל שנתכוונתי לדעתו. גם אשו"ר לה' באר הגולה ז"ל שכ' שכ"כ הרב"ח ז"ל וכו' ושכן דעת הסמ"ע וכעת אין ס' הב"ח מצוי אצלי וכ"כ הש"ך ז"ל שם וכ"ז נעלם מעיני המש"ל ז"ל

וחזיתיה להכנה"ג ז"ל בחה"מ סי' ק"ך דק"ל דמ"ש מהא דכת' הטו' בסי' קכ"א דאם א"ל שלח לי חובי ע"י שליח ושלחם לו ונאבדו פטור ע"ש. וכבר כתי' דשאני זרוק דמשמע לפטומי מילין משלח לי שאלתי או חובי דשלח לי גופא מדין שאלה גמירי לה וכמ"ש מרן הב"י שם עש"ב ומה שתי' הרב ז"ל דבשלמא כשא"ל שלח לי חובי משתמע באיזה אופן שיהיה אבל זרוק לי לא יצדק אלא שלא תאבד דאין סברה לומ' שא"ל שיזרוק אעפ"י שתאבד עכ"ל אח"המ נראה דאישתמיט ט מיניה הירוש' שכתבנו בס"ד דקאמ' שכן א"ל שיזרקנו לים וכו' עכ"ל. גם תי' ב' שכת' ז"ל אין לו שחר כלל ליישב

והרב הגדול מוהרימ"ט ז"ל בתשו' ח' חה"מ סי' . קי"ח רמי ומותיב הך דהשאלה להך דזרוק לי חובי ומה שחילק בין שאלה דבעינא הדרא להלואה עד בשחק נאמן דכך עלה בדעתי לחלק אלא דכ"ז איננו שוה לי בכל עת אשר אני רואה הך דקרע לי את כסותי ושבר כדי וכדכתי' והדר ק"ל מהך דשלח לי חובי וכדק"ל להכנה"ג ז"ל. וכבר כתיב' מאי דנלע"ד ומה שחי' הרב ז"ל דהתם במלוה שצריך להחזירה ליד מלוה משו"ה בעי' שיא"ל והפטר אבל בהך דשלח לי חובי שאינו חייב לפרוע ליד המלוה וכ"כ ה' כנה"ג משמיה דהרב ז"ל וק"ק דלפ"ז הא דמותבי' לר"י דקאמר לגיטין אמרו ולא לד"א מהא דתנן וכן לענין החוב דילמא התם מיירי שלא הלוה לו ע"מ שיחזירם לידו ומשו"ה קאמר לגיטין אמרו דבכל ענין מהני אבל בחוב זימנין דל"מ וכגון דא"ל ע"מ שתחזיר ההלואה לידי ועיין בתוס' ד"ה לגיטין וכו' ע"ש דכת' א"כ סיפא דקרוב ללוה אמאי חייב איכא למימ' ולדידך מי ניחא אלא ע"כ לאוקמ' בגוונא אחרינא וכדאוק' בירוש' וכדכתי' לעיל ה"נ נוקי סיפא בדא"ל עד שיגיעו לידי ודו"ק שו"ר להריט"ץ סי' י"ט שהאריך .. בפרט זה ולכשאפנה אשנה בעהי"ת

עוד כתב הרב ז"ל וז"ל ובס"פ החובל אהא דתנן קרע את כסותי וכו' ואר"י יש הן שהוא כלאו . וכוי פי' המ"מ והרא"ש ז"ל בנזקי ממונו א"ל בניחותא מסתמא במתמיה קאמר וכו'. עכ"ל וכך פי' התוס' ז"ל שם ולתרוצי מתני' אתא כמ"ש הרא"ש ז"ל אבל דעת ח"ה ז"ל בפ"ה מה' חובל דין י"א מילתא דר"י באנפי נעשה קאמר ע"ש וצע"ד ועיין לרבי' בפי' המשנה בס"פ החובל דהביא הך דיש הן שהוא כלאו ולדעת ה"ה ז"ל לא קאי אמתני' וצ"ע עוד כתב ה' הנז' ומיהו לפי מאי דמסיק רבא הא דמטו לידיה בתורת שמירה ובו שמעי' מינה דההוא דיש לאו בהן דאתי לידיה בתורת קריעה וכו' והביאו רבי' בה' חובל והטור סי' ש"פ וכו' עכ"ל זה לא נתבאר בדברי רבי' דאיהו ז"ל לא הביא הך דר"י דיש לאו שהוא כהן וכו' וכ' ה"ה ז"ל ולא הביא רבי' דין המדבר בתמיה לפי שהוא פשוט עכ"ל וגם בטור לא נתבאר זה והכנה"ג בסי' ש"פ הביא דברי רבו ז"ל דהכא ע"ש ועוד דרבי' והרא"ש ז"ל לאו. בחדא שינוייא קיימי דלרבי' בנזקי גופו אפי' א"ל הנחבל בפי' ע"מ שאתה פטור חייב ולהרא"ש דוקא באומר החובל וא"ל הנחבל הן דפי' לאו אבל באומר הנחבל ע"מ לפטור פטור כמו שכתי' בדברי רבי' והרא"ש והטור סי' תכ"א ועיין במרן ב"י ז"ל

עוד כתב ה' הנז' ובתוס' כתב שם ומדבריהם משמע שאם א"ל על כלים שהם ברשות עצמו שיקרעם הואיל שלא נתנם לו לשומרם אז בלב שלם א"ל שיקרעם דלא שייך הכא פטומי מילין ולא זירוז כדי שישמרם ואז אם קרעם פטור וכו' עכ"ל ולא ידעתי למה הוצרך ללמוד זו מדברי התוס' ז"ל דמעיקרא אוקמי' לה לברייתא דקתני ולא לקרוע בדלא אתא לידיה ודחי דכי יתן דאתא לידיה משמע דאפילו בדאתא לידיה משכחת לה דמיפטר וכ"ש דלא אתו לידיה וסוגיא ערוכה היא וצע"ד. עוד כ' ה' הנז' וק"ל דבס"פ כיצד הרגל אמרי' הניח גחלת על בגדו ונשרף חייב וכו' דתנן קרע וכו' ופי' התו' וכו' ואכתי מאי ראיה דשאני התם דאתא לידיה בתורת שמירה וכו' עכ"ל ונלע"ד דכוונת הש"ס לאתויי ראיה מנתינת רשות הנחבל דאע"ג דאתא לידיה בתורת שמירה אפי"ה חייב דאיכא למימר קרע והתחייב קא"ל מיורד שלא ברשות הנחבל והניח גחלת מצד עצמו דאע"ג דשתיק התחייב קאמר ובחות דרגא מייתי הש"ס וכהנה רבות שו"ר לרב"א בש"מ שהק' קו' ה' ז"ל משם תוס' שאנץ ז"ל וניחא להו כדכתי' ע"ש שהאריך והרחיב הדבור דבר דבור על אופניו וק"ל

אלא דאכתי איכא למידק א"ה מאי ק"ל להתוס' דמאי ראיה מייתי דשאני התם שהיה יכול להסיר את הגחלת מעל בגדו וכו' עי"ש הא בלא"ה ק' דהך מתני' בדאתא לידיה בתורת שמירה אלא ע"כ לא מייתי ראיה הש"ס סייעתא אלא למימרא כי היכי דבקרע אע"ג דמצוה לו לקרוע כיון דאתא לידיה בתורת שמירה לא פקע מנטירותיה ה"נ בהניח גחלת אע"ג דלא הסיר הגחלת שהיה לו להסיר ולא אתא לידיה בתורת שמירה כיון דחובל אדעתא דנפשיה קעביד ולא ברשות נחבל חייב וכמ"ש תו' שאנץ ז"ל שם ע"ש ונר' ודאי דפשי' להו להתו' דלא מייתי ראיה אלא כדאמרן אלא דק"ל דס"ס הך דיש בידו להסיר הגחלת אלימא טפי לפטורי אע"ג דמדעתא דנפשיה קעביד ממצוה לקרוע כיון דאין בידו לתקן ולהסיר הנזק וש"מ דאי אכתי לא קרע והדר ביה וא"ל אל תקרע פשיטא. דחייב וכ"כ הרב ז"ל שם וכ"מ להכנה"ג שם שכ"כ בשם הרב אביו ז"ל ע"ש ועיין למוהרש"א ז"ל שכ' שם דבקרע נמי שייך לומר היה לו להסיר וצ"ע לזה תי' דעיקר דינו של רבא דחייב פשיטא ליה כיון דמזיק מדעתו אלא דל"ק כיון דשתיק ארצויי ארצייה אהא מייתי מקרע כסותי שאף על פי שמצוה לא מיפטר והאי כדאיתיה והאי כדאיתיה כנלע"ד ועיין במרדכי ס"פ החובל סי' צ"ט ע"ש: