משכנות הרועים פ

לאגרא וגברא דעביד למיגר ועיין בש"ך י"ד סי' קס"ו ע"ש בזה ואין הפנאי מסכים

וכתב עוד הרב ז"ל ומצאתי שפסק מהר"ש בשם רבי' אפרש' ז"ל מי שאמר לחבירו בא ואכיל עמי ואכל עמו דחייב לשלם לו דמי מזונו משבור את כדי וקרע את כסותי דחייב אעפ"י שא"ל לשבר ולקרוע ומייתי ראיה ה"נ אעפ"י. שא"ל לאכול את שלו חייב לשלם עכ"ל ודבריו בלתי מובנים דהתם מוקמי' לה להך מתני' בדאתו לידה בתורת שמירה דכיון דנתחייב בשמירתן תו לא מפקע נטירותיה כי א"ל קרע אלא ע"כ ה"ק קרע והתחייב אבל כי אתו לידיה בתורת קריעה פטור דכוותה האומר לחבירו בא ואכול דומיא דשבירה וקריעה הוא ופטור וכבר עמד ע"ז ה' ש"ך סי' רמ"ו והצ"ע

ואתה דע לך לך כי שמעתי כי ה' מוצל מאש ז"ל רמי . ומקשה מסוגיא זו עמ"ש הג"א משם רבי' ברוך במציעא דף צ"ד ולעד"ן דהתם חיובא דפשיעה שרי רחמנא אש"ח וכי המתנה לפטור הוי מתנה עמ"ש בתורה משא"כ בקרע ושבר דעל חפצה הוא דקמתנה אלא דהעיקרא דברי רבי' ברוך ז"ל ק' לע"ד דמאי קמ"ל פשיטא דהיינו הא דקאמר תלמודא התם שאני הכא דמעיקרא לא שעבד וכו' ופירש"י ז"ל שלא ירד מתחי' לשמירה גמורה אלא דוקא לזה ירד ולזה לא ירד א"כ אם התנה אפי' על הפשיעה א"כ לאיזה דבר ירד בתורת שמירה והדרא קו' הש"ס לדוכתא דהוי מתנה עמ"ש בתורה ואי קאי לפום מאי דסא"ד הא אוקי לה כר"י דאמ' מצי מתנה עמ"ש בתורה ודו"ק

וחדשות אני מגיד מאי דק' לענ"ד בהך דקרע ושבר דאמרי' כל דאתא לידיה בתורת שמירה לא מפקע נטירותיה עד דא"ל והפטר ואלו גבי שואל אמרי' בהשואל דף צ"ח וכן בשעה שמחזירה שאם אמר המשאיל לשואל שלחה ביד בני וכו' ונאנסה פטור אע"ג דלא א"ל אלא שלחה סתם ולא א"ל והפטר דמ"ש שומר משואל ואדרבה חיובא דשואל טפי משומר אשכחן ליה ונראה דלא דמי דבשלמא כי א"ל שלחה ביד בני וכו' לית לן למיתלי ולמימר דפטומי מילין הוא דקא"ל ומסתמא שלחה והפטר קא"ל אבל הכא דקא"ל קרע ושבר אית לן למיתלי ולמימר קרע והתחייב דלא קא"ל אלא פטומי מילין הילכך כל כמה דלא א"ל קרע ושבר והפטר אכתי קיימא בנטירותיה והא דאמרי' בפ' א"נ דף ע"א כגון דא"ל הניחם ע"ג קרקע והפטר משמע דלא סגי ליה בהנחת קרקע לחוד דאכתי באחריות ישראל. קיימי נראה דוהפטר טופייאנה דלישנא הוא והניחם ע"ג קרקע לחוד סגי ועיין בה"המ פ"ה מה' מלוה ולוה דין ג' ודו"ק

איברא דאכתי ק' לע"ד מהא דאמרי' בגיטין דף ע"א אר"א אר"י לגיטין אמר ולא לד"א ואותביה מדתנן וכן לענין החוב זרוק לי חובי וכו' זכה הלוה ופריך הב"ע דא"ל זרוק והפטר וכו' אלמא אע"ג דלא קא"ל לישנא דמשמע לפטומי מילין אפ"ה אכתי מלוה ברשותיה עד דא"ל והפטר ומ"ש מהך דשאלה ועוד דהתם אפי' דא"ל והפטר אם קרוב ללוה אכתי ברשותיה קאי וחייב ונ"ר דהאי נמי כיון דא"ל זרוק בד"ה וכמו שפירש"י ז"ל דמי קצת לשבר וקרע וכמאן דא"ל זרוק ושמור הילכך לא מיפטר אלא עד דא"ל והפטר ויש לזה סעד מהירושלמי דקאמר שכן אם א"ל זרקהו לים ויהא מחול לך מחול לו וכו' ע"ש אלמא דבזרוק לי דקאי אפי' בזורקו לים קא"ל ודמיא שפיר לקרע או שבר דלא משתמע מלוהי אלא לפטומי מלין איברא דאכתי ק' מהך דקרוב ללוה וכדאמרן

וראיתי להתוס' ז"ל שם בד"ה א"ה מצי למימרא וכו' דק"ל הכי ותי' דמיירי מסתמא דמפרש לו שיזרוק לו למקום שיכול הוא לשומרו דמשו"ה בקרוב ללוה הוא דחייב לוה אבל מסתמא בכל גוונא פטור וכדק"ל מעיקרא להתוס' ז"ל ומ"ש מסתמא לאו למימרא דמסתמא אמרינן הכי דכבר כתבו דמיירי דמפרש וכו' אלא ר"ל מסתמא הכי אוקמי' לה דמיירי במפרש. ותבט עיני להרשב"א ז"ל בחי' לשם שכ' לתרץ קו' התו' ז"ל דכל דאמר הכי זרוק לי כמ"ד זרוק לתוך רשותי והכי איתא בירושלמי וכו' עכ"ל ואנכי לא ידעתי מאי ראיה מייתי מהירושלמי דהא כי פריך והא תנינן וכן לענין החוב א"ל שכן אם א"ל זורקהו לים ויהא מחול לך מחול לו דר"ל שכך א"ל זורקהו לים בפירושא איתמר ממילא כי הדר פריך ליה אלא מעתה אפי' קרוב ללוה נמי ומשני שכן אם א"ל זורקהו עד שיכנס לרשותיה וכו' ר"ל שכך א"ל בפום ממלל רברבן ולא דאמרי' מסתמא הכי קא"ל אלא לעולם מסתמא מפטר עד דמפרש לרשותי וכדעת התוס' ז"ל

ואתה דע לך דרבי' ברפי"ו מה' מלוה כ' וז"ל באחריות הלוה וכו' א"ל המלוה זרוק לי חובי והפטר וכו' פטור עכ"ל וק' טובא דאמאי לא חילק בין הגיע קרוב למלוה או קרוב ללוה דבקרוב ללוה מיהא חייב אלא דסתם לן סתומי דמשמע כל שא"ל והפטר בכל גוונא מיפטר והא ודאי איפכא דשמעתתא איברא עפ"י מאי דכתיבנא בדעת התוס' דלעולם כל כמה דא"ל והפטר פטיר ועטיר בין קרוב ללוה ובין קרוב למלוה ולא משכחת לה דבקרוב ללוה חייב אלא בהתנה ומפ' שיזרקהו לרשותו דוקא אבל מסתמא פטור משו"ה לא חילק רבי' בחלוקת והפטר ולא הוצרך רבי' ז"ל לכתוב דאם התנה שיזרקהו לרשותו דקרוב ללוה חייב משום דאדרבא תלמודא פריך עלה מאי למימרא דפשי' הוא אבל עיקר הדין הוצרך לכותבו רבי' ז"ל לאשמועינן דכל שא"ל זרוק והפטר בכל גוונא פטור אפי' אבדו קרוב לרשותו הלוה דלא תימא מסתמא זרוק לי לרשותי קא"ל וכדעת הרשב"א ז"ל ותלמודא דפריך מאי למימרא נר' דהוק"ל דלפום מאי דאוקמא בא"ל זרוק והפטר ע"כ דסיפא דקרוב ללוה בהתנה ומפ' א"ק פשיטא מאי למימרא דקרוב ללוה בהתנה חייב פשיטא אבל לדעת הרשב"א ז"ל ק' דמאי פריך מאי למימרא וכו' דילמא משום סיפא איצטריך ליה והא קמ"ל דאפי' א"ל זרוק לי סתמא כל שהוא קרוב ללוה חייב דסתמו כפי' עד שיכנס לרשותו ולאפוקי מדעת התוס' ז"ל ולקמן יתבאר עוד בס"ד

ברם חזות ק' הוגד לי בדברי ה"ה ז"ל שם שכ' ע"ד רבי' דברי הרשב"א וסיים וכוונת רבי' שכ' וזרקו לרשותו עכ"ל דאכתי אמאי השמיט לדינא דסיפא דמתני' בקרוב ללוה חייב וסמך על מ"ש וזרקו לו דנידוק מינה דדוקא לרשותו לאפוקי רשות לוה ולא העתיק מתני' בצורתה כאורחיה וצע"ר כעת והלח"מ ז"ל כ' דכשתרצו בגמ' בתורת גיטין ניידי משינוייא קמא ולית לן דינא קמא אלא בכל גוונא פטור וכו' עכ"ל. והדברים מתמיהין דקו' התוס' והרשב"א לס' המקשה דלא ק"ל מסיפא דמתני' דקרוב ללוה חייב לוה וע"כ לאוקמא בחד מהנך דכת' התוס' והרשב"א אלא משום דק"ל