משכנות הרועים תשפו

מצודתי עשור שאני עתיד למוד מעשר עני

זאת אשיב המנהג הפשוט בכל קצוי ארץ אשר שמענו שמעם שהמוכר מטלט' לחבירו לאחר שפוסקים הדמים ואופן פריעתם תוקעים בפיהם זה לזה ועי"ז נגמר המקח בגמר טוב ושוב אין אחד מהם יכול. לחזור בו מהמקח ההוא ומנהג זה נוהג בבני ברית ובשאינם בני ברית ושורש דבר זה יסודתו בהררי קדש בפרק הרבית דע"ד ע"א אמר רב פפא א"ר האי אסטימותא קניא למאי הלכתא ר"ח אמר למקנייא ממש ורבנן אמרי לקבולי עליה מי שפרע והלכתא לקבולי עליה מ"ש ובאתרא דנהיגי למקני ממש קונה ופירש"י ז"ל סטימותא חותם שמשימין החנוונים על חביות של יין שלוקחים הרבה ומניחין אותם באוצר הבעלים ומוליכין אותם א' א' למכור בחנות ורושמין אותם לדעת שכל הרשומות נמכרות עכ"ל וכ"ה בנמק"י ואנכי לא ידעתי במאי פליגי נחזי אנן כיון דמדינא אין החוזר בו מקבל מי שפרע אלא היכא שיש מתן מעות דמדאורייתא קני וחכ"א שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה הילכך בעי' עד שימשוך ורשימה זו אין לה עיקר לא מד"ת ולא מד"ס אלא מכח המנהג א"כ נשיילינהו לתגרי מתא היכי נהוג ברשימה אי הוייא כנתינת מעות ואיתא במ"ש או"ד למקני ממש ובתורת משיכה נהגו וכדמסיק באתרא דנהיגי למקני ממש כאלו משך קני כמ"ש רש"י ז"ל וז"ל ובאתרא דלמקני שרגילין לרשום על מנת שבדבר זה תהיה קנויה כאלו משך קני ע"כ ואי דליתנהו קמן דלשיילינהו אלא דידעינן דרושמין ולא ברירא לן אי על דעת למקניא לענין מ"ש או לענין למקני ממש כאלו משך א"כ מ"ט דמאן דאמר דקני ממש כיון דלא קים לן בעיקר מנהגם

וראיתי במקובצת לשם דק"ל לפירש"י ז"ל דמ"ט דמ"ד דקני בה לגמרי אפילו באתרא דלא נהגי והרי לא עשה משיכה וכ' ופירוש אסטימותא דהתגרים נותנים מטבע שאין בו צורה דנקנה בחליפין ולא ידיע אי בתורת דמים וכאומר ערבוני יקון דליכא אלא מ"ש או"ד בתורת חליפין וכו' והראב"ד ז"ל פי' חותם כשסוגרין החבית או השק וכו' ע"ע ולשיטת הראב"ד ז"ל תק"ל קו' הריטב"א ז"ל מ"ט דמ"ד דקני לגמרי ואפילו באתרא דלא נהיגי כיון דלא משך גם הרב הערוך פירש חותם שחותמין בו הסוחרים על העיסקא והרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' מכירה כתב ג"כ שרושמין וכו' ע"ש ומוכרחין אנו לומר דלא ידיע היכי נהגו בו בתורת דמים ולקבולי מ"ש או"ד למקני ביה קנין ממש ובהא איפסיקא הלכתא כיון דמדינא לא קנה כלל ומספק"ל במנהגא מסתייה לאוקומי מנהגא לענין מ"ש ומסיק באתרא דנהיגי למקני בה ממש כאלו משך קני לגמרי ואשמועינן רבי' דלא תימא כיון דמלתא דמנהגא אלימא היא א"כ אפילו רשם שלא בפני המוכר או לא אמ"ל לרשום קנה אלא דינו כמשיכה וחזקה כמו שסיים שם וכתב הרב שם דלא עדיף משאר הקנאות. הראת לדעת דקנין הרשימה הוא כעין המשיכה ממש

וראיתי להרא"ש ז"ל שהביא מה שפירש ר"ח ז"ל בענין איסטימותא שהוא מנהג הסוחרים. לאחר גמר המקח תוקעים כפיהם ז"לז והעתיקו הטור ז"ל בסימן ר"א ע"ש ועיין בפרישה ז"ל שכתב שחלוקין בפירוש איסטומותא דמר סבר שהיא תרגום חותם ומ"ס לשון נהרא טמימא פירושו סתום כלומר שבזה נגמר וסתם הקנין ע"ש וגירסת ר"ח ז"ל היא סתומתא וכן הביא הרא"ש ז"ל ע"ש ופשיטא דלענין דינא לא נפק"ל מידי דמר כאתריה ומר כאתריה דודאי נכוף ראשנו אחר המנהג וא"צ תנאי בני העיר שאין מנהג זה מבטל הלכה כמ"ש הרשב"א. והריטב"א שם ואל יעלה על הדעת לומר דנ"מ טובא לענין דינא דלמ"ד רושם וחותם דקעביד מעשה הו"ל כמשיכה ואין אחריה כלום אבל למ"ד תקיעת כף הו"ל כאלו קנה בק"ס ובק"ס כל זמן שעסוקין באותו ענין יכולים לחזור וכדאיפסיקא הלכתא בפי"ן כר"י דאמר הכי ונ"מ שאם לאחר גמר פסיקת דמים תקעו כפם ז"לז ועדין עסקי בפרטי הענין אע"פי שאינו בענין המבטל את המקח יכולים לחזור בהם. הא לא אמרה אדם מעולם חדא מנ"ל לאפושי פלוגתא. בינייהו דרבוותא ומה גם כי הרא"ש והטור ז"ל העתיקו שני הפירו' ולא חידשו דבר זה מה נענה אנן יתמי דיתמי ועוד דשאני ק"ס שהוא מדינא וקים להו לרבנן דאדעתא דהכי מקני אינש שיתן לכו אח"כ וידע אם אפשר לו בקנין זה לעשותו קנין גמור עכ"ל רשב"ם שם שדברי חכמים לשעורין ניתנו הם אמרו והם אמרו לתת ריוח אבל בקנין שהוא משום מנהג היכא דנהוג למקני ביה ממש קני קנין גמור והרי תגרו מתא יעידון יגידון דנהוג עלמא דלאחר גמר המקח מקיימין וגומרין בגמר טוב ע"י תקיעת כף ושוב אין לזה על זה כלום ואל יקחך לבך ממ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' כלל י"ב סי' ג' על קנין ע"י תקיעת כף וז"ל ואותו דבר שעושין הוי במקום סודר וכו' עכ"ל ושמעת מינה דסובר הרא"ש ז"ל דדין ת"ך אינו אלא כקנין סודר ולא כשאר הקנאות וכיון דק"ס הוי דינא כל שעוסקין באותו ענין יכולים לחזור הא ודאי ליתא דלא כתב הרא"ש כן אלא כלפי מה שרצה מהרי"ו ז"ל להשוות דיבור ואמירה בעלמא לדין סטימותא אהא אהדר ליה דהתם אית ביה מעשה שעשאוהו כסודר דאית ביה מעשה כל דהו ונקט סודר טפי משאר הקנאות משום דת"ך דומה לק"ס טפי מהנך ואת"ל דיהבינן להו כל דילייהו דת"ך דמייא לק"ס ובק"ס כל שעסוקין באותו ענין יכולים לחזור הכא בנ"ד שכבר נגמר הענין והודיעו המשקל ודאי דלא מקרי עסוקין באותו ענין ומנא אמינא לה מדאפליגו בקידושין דף ז' במדבר עמה על עסקי קידושיה ואח"כ דבר עמה על עסקי נדונייתה כמה נדוניא יש לך וכמה שדות להתפרנס דחשיב כה"ג מענין לענין באותו ענין פליגי בה ר' וראב"ש דר' סבר אינה מקודשת דהו"ל הפסק מענין דקידו' ופסקו כמותו רוב הפוסקים דקי"ל הלכה כר' מחבירו עיין בהר"ן ז"ל ובמרן ז"ל הב"י א"הע סימן ז"ך ע"ש ה"נ דכוותה דגוף המשקל גרע מכמה נדוניא וכו' וכמה שדות. והרב מוהריט"ץ בסי' רצ"ד פשיטא ליה דמה שהלכו לקבל המעות והקומג' מקרי עסוקין באותו ענין אלא שיש לבע"ד לחלוק ולומר דלא מקרי כיון שאין עסוקין בענין השער והמקח ע"ש ומסוגייא דקידושין מכריעא כדכתי' בעניו' והרב אע"פי שדימה לא עשה מעשה אלא על סמך שאר הטעמים שכתב הרב שם ועוד בה כיון שאין לנו ראיה גמורה להשוות הת"ך לק"ס וחזינן לסוחרי גוים שנוהגים כן לקיים המקח בכל מכל כל נראה ודאי שלמדין ממנהג העכו"ם כמ"ש הרב בע"הת שער מ"ט ח"ד סי' ג' וז"ל והראב"ד ז"ל כתב וז"ל ובמשכונות קרקע במקום שאין מנהג הולכים אחר מנהג העכו"ם וכו' וכן אני אומר בכל