משכנות הרועים תשפב

שפיר מאי דעבוד משו"ה לא פליג עלייהו רבא אלא משום דהויא תפיסה לאחד מיתה ואפשר דמה"ט כתבו התוס' משמע משום דשמיע להו מאי דמשנו בה הנך רבוותא ודעת הרא"ש ז"ל במציעא והטור בסימן ק"ה דאפי' כדכתב ליה הרשאה ל"ק הב"ח דלאו כ"כ להרשותו לחוב לאחרים ע"ש אבל במקו' שם במציעא בת' משם תוס' חיצוניו' אבל אי עביד ליה הרשאה לא חשבינן ליה תופס לב"ח במקום שחב לאחרים וכו' עכ"ל והרב"ח ז"ל שם תירץ יתיב דעת רש"י ז"ל דכל שליחות שאינו ע"י הרשאה לאו כלום היא ונעשה כאדם הקופץ מעצמו ע"ש ואין לו. חלות בדברי רש"י ז"ל כלל גם בהמקובצת שם בהכותב תי' דהך עובדא דפ' הכותב מיירי בדלא שוייה שליח בעדים ושכן מדוקדק לשון רש"י ז"ל בהכותב אבל היכא דשוייה שליח בעדים ס"ל דמהני ומ"ש רש"י במציעא ולא שוייה שליח ר"ל בעדים ע"ש גם הרב מוהר"א ששון ז"ל סי' ס"ז כתב משם הריטב"א בחידושיו לגיטין דס"ל הכי והסכים לזה דעת רש"י ז"ל ע"ש ובחי' הריטב"א ז"ל שלפנינו בכתובות וגיטין ומציעא לא נמצא כתוב למר במציעא מ"ש רש"י ז"ל דליתא ובגיטין כתב ואין דברי רש"י ז"ל מחוורין ע"ש א"כ נפל פתא בבירא דליכא אלא רש"י ז"ל והוא באחד ולא מצינן למי' קי"ל כיחידאה וכמ"ש ה' מוהרי"קו ז"ל

איברא דמדברי ה' בע"הת ז"ל שם מוכח להדייא דאיכא מרבוותא דקיימי בשיטת רש"י ז"ל א"כ חזר הדין דמצי הנתבע למימר קי"ל כרש"י ז"ל ומאן דעמיה וכמדומה שדברי ה' בע"הת ז"ל הללו נעלמו גם מעיני הרב מוהרשד"ם ז"ל בתשו' אשר הובאת לך וחזרה ונשנית בח"מ סי' ר"ט שהחליט דאין לומר קי"ל כרש"י ז"ל דיחיד הוא בדבר וע"פי מ"ש ה' מוהרי"קו ז"ל וע"ש וז"ל הבע"הת ז"ל שם ואיכא דפליג אם היה בשליחות המלוה וכן פירש"י ז"ל בשנים אוחזין כדאמר מר רב נחמן ור"ח דאמרי תרוייהו וכו' אלמא דס"ל דאם עשאו הנושה שזהו המלוה שליח להקנותו דקנה והני דקאמרי דאע"ג דאמ' ליה המלוה זיל תפוס ניהליה אפי"ה קאמרי' דלא קנה וכו' חזו לה מההיא דכתובות דקתני בפ' הכותב וכו' ואיכא דפליגי ומתרצי דההיא דארבא לאו ראיה היא דאדבא שאני וכו' עכ"ל הא קמן דאיכא דפליגי לבד מדעת רש"י א"כ מצי הנתבע למימר קי"ל כרש"י וסיע' מרחמוהי גם יש לתמוה על הכנ"הג בהגה"בי שם שהביא דברי מוהרשד"ם וה' מהר"א ששון ז"ל שמצא בחידושי הריטב"א ז"ל דס"ל כרש"י ז"ל ולא השגיח בדברי הבע"הת ז"ל הללו ומה שתירץ הרב מוהרשד"ם בשנויא קמא דבעי' שליח בעדים ויימר בר חשו עשאו שליח בלא עדים הוא לדברי הריטב"א ז"ל שהביא הרב מוהר"א ששון ז"ל ובמקו' בפרק הכותב אבל הטעם שכתב ה' מוהרשד"ם אהמ"ר אינו מבורר לפי הענין

והרב ש"ך ז"ל תירץ דרש"י ז"ל מודה דע"י שליח נמי לא מהנייא תפיסה אלא דאם נותן לו שכירות כדי לתפוס קנה מדי דהוה אפועל כיון דבא בשכירות דינא הוא דזכה הבע"ה ע"ש ולפ"ד ז"ל מאי פריך תלמודא מפועל הבא בשכירות למגביה מציאה דנעשה לו שליח חנם אין כסף וכו' והרב ז"ל נרגש מזה וכתב דהיינו הא דמשני ליה שאני פועל דע"י ששכרו הו"ל ידו כידו של בע"ה אך מה שהכריח הרב ז"ל פירש"י ז"ל דלא תקשי מאי משני התם שאני פועל יהא פשיטא פועל משועבד לבע"ה כמו עבר כנעני דנימא דהני כיד בע"ה עצמו דהא מציאת עבד עברי לעצמו אלא ודאי וכו' עכ"ל לא ירדתי לסוף דעתו דרבא דמותיב הכא מהך דפועל ה"נ מותיב מינה תלמו' להך מתני' דקתני מציאת ע"ע לעצמו דלא יהיה אלא פועל ומוקי לה רבא למתני' במגביה מציאה עם מלאכתו דלא בטל ממלאכת בע"ה ולא מידי והכא פריך דבא דאמר המגביה מציאה לחבירו הו"ל תופס לב"ח במקום שחב לאחרים דכל היכא דמטיא פסידא לאחריני לאו כ"כ לשוייה שליח א"כ כי אמ"ל עשה עמי היום מאי הוי דמאי אולמיה דבע"ה לשכור פועלים לחוב לאחרים ע"ש בפירש"י ז"ל ומשני פועל כשהשכיר עצמו לבע"א כל ימי משך זמן השכירות כעבד דגופו קנוי לכל המלאכות ומציא' בכלל דאדעתא דה"נ אוגיר ליה וידו כידו דמיא והו"ל כמי שהבע"ה גופיה הגביהה וזכה בה לעצמו ולדברי ה' ש"ך ז"ל דעיקרא דדינא תליא במאי דאגריה למ"ל לתלמודא למנקט דידו כיד בע"הב דמיא כי היכי דתק"ל תו מדאמרי' פועל יכול לחזור בחצי היום ועוד בה דלשון רש"י ז"ל יכחיש זה ממ"ש כאדם שהוא קופץ וכו' ולא עשאו שליח זכו' כל דבריו ימאנו לקבל הדוחקים הללו וכל האופנים הנאמרים באמת ה"ט מאי דאמ"ל ר"פ ור"ה בריה דרב יהושע את תופס לב"ח במקום שח"ל ואמר ר"י לא קנה דמאי קושייא דילמא בדשוייה שליח בעדים א"נ בדיהיב ליה אגריה לתפוס ובשלמא למאי דמשנו דע"י עדים מהני תפיסה א"ל דאם איתא דבעדים הוה הו"ל לסהדי לאפוקי קלא וכדאמרינן מרינן בעלמא אינהו דמפקי ליה לקלא וכמ"ש הרב מוהרשד"ם ז"ל שם ולשם אע"ג דבעיקר דברי הרב ז"ל אני חוכך נהי דאמרינן סהדי אינהו מפקי ליה לקלא דהיינו מסתמא אמרינן הכי ואינהו הלקוחות והמלוין אפסידו אנפשייהו אבל בעדי שליחות מאן לימא לן דמפקי ליה לקלא ועוד אדרבא המשלח ממנה השליח ע"י סהדי. אבל לתירוץ הרב ש"ך דבשכירות כ"ע מודו א"כ מהיכא פשיטא ליה לר"פ ור"ה בריה דר"י דלאו בשכירות הואי הך שליח ונראה דלק"מ דאינהו נמי הכי קאמרי ליה את תופס לב"ח במקום וכו' דלאו כ"ע דינא גמירי וה"נ אי הוה מהדר להו דבעדים או בשכירות הוו דייקי בתריה ואי אשתכח דקושטא קאי כדקאמר להו הוו שתקי ולא מצו תו למעבד מידי וכי לא אהדר להו הכי אגלאי מלתא דלא זה ולא זאת עבד יימר ב"ח משו"ה אזלי ועבוד תרי ד"פ ממלח וכו' ר"ה וכו' מעליא

וראיתי לה' מח"א ז"ל הלכות שלוחין סימן ז"ך שכ' על קו' התוס' ושאר רברבתא ז"ל דלק"מ דהתם בהך עובדא לא איירי בתפיסת ממון ובתפיסת מטלטלין כי תפיס מלוה לא זכה בהם זכיה גמורה וכו' אלא תפיסה בעלמא לבטחון אהא מלתא לא מהני. שליחות ע"ש ואח"הר עבר מזכרונו דברי הבע"הת שכתב משם רבוותא ומתרצים בה אלא דהרב בע"הת ז"ל ס"ל דבמטלטלין דשייך להחזיק בהם מהני בהו שליחות ושאני ארבא דיימר בר חשו שאינה מוחזקת ביד התופס שהרי אינו מטלטל ממקומו וכו' וכדכתי' ולדעת הרב מח"א אע"ג דלא מהני ביה שליחות כמטלטלין טלין אפי"ה מהני במלוה גופיה אע"ג דלא קנייה אלא לבטחון כי היכי בדבר שאינו מטלטלין לדעת הרב בע"הת והיינו דעבוד עובדא בהך ארבא ר"פ ור"ה בריה דר"י ועכ"פ דברי רש"י ז"ל לא רהטי בהכי כלל