משכנות הרועים תשפא

הבית ועוד יש לצדד ולומר דבמיתת הבעל נשתעבדו לה הנכסים דהשתא נתחייבה כל שכירות הבית למשכיר דהיא היא דקיימא בביתא נהי דהיורשים רמי עלייהו למיהב לה אגר ביתא הא מיהא המשכיר מינה הוא דקתבע והיורשים מחייבי לה לדידה ממון א"כ איכא למימר דבכ"הג אהניא לה תפיסה וכעת צריך להתיישב בדבר וכעת נדפסו תשו' הגאון הרשב"ץ ז"ל בס' יכין ובעז ובח"א סי' קמ"ה דף כ"ט ע"ד האריך להוכיח דהמדור חשיב רשות דידה ומהניא לה תפיסתה ע"ש א"כ דברי רש"י והר"ן ז"ל יתקיימו באלמנה שדרה עם היורשים בקרקע של היורשים

(כה) תפיסה. הא דאמרינן בעלמא אי תפס לא מפקינן מניה ה"מ בתפיסה דמהניא אליבא דכ"ע אבל כל תפיסה שהיא במחלוקת שנויה דלמר מהניא ולמר לא מהנייא לא מצי התופס למימר קי"ל כמ"ד דהויא תפיסה כיון דבעיקר החזקה פליגי אי חשיב מוחזק או לא הרב כנ"הג סי' ד' אות כ"ו בהגהב"י

אמנם הרב עדות ביעקב ז"ל סי' ע"ו דף קי"א ע"ד ס"ל דיכול התופס למימר קי"ל כמ"ד דהויא תפיסה וע"ע סי' ס"ב דף קמ"ט וסי' ס"ז דף קע"ב ובמה שהגיה שם הר' מוהר"ש אמריליו ז"ל ובסי' ע' דף קפ"ב וסי' ע"ב דף ר' ע"ש גם הרב תורת חסד ז"ל סי' ע"ו הכי ס"ל דשפיר מצי התופס למימר קי"ל בכ"הג וע"ע לה' ז"ל ס"סי קצ"ה וע"ע לה' דבר משה ז"ל ח"ב סימן ה' וה' כנ"הג מהד"ב סימן ד' אות ו' בהגהב"י וה' סם חיי ז"ל סי' ז"ן דף קי"ז והרב בית דוד סי' ה' מהספר אות כ"ח וע"ע לה' מטה יוסף ח"א ח"מ סי' ו' וכעת נדפסו תשובות הכנ"הג בס' בעי חיי ובח"א סי' מ"ו עמד בפרט זה

(כו) תפיסה. קי"ל התופס לב"ח במקום את שחב לאחרים לא קנה כמ"ש בטוש"ע סי' ק"ד והנה רש"י ז"ל בפ"ק דמציעא דף יו"ד כתב הוי תופס לב"ח במקום שח"ל כאדם הבא מאליו ותופס ממון אחרים בשביל חוב שחייב לאחרים וכו' לא קנה כדאמרינן בכתובות דלאו כל כמיניה להיות קופץ מאליו וחב לאלו מאחר שלא עשה אותו הנושה שליח לתפוס עכ"ל דברי רש"י ז"ל וכבר עמדו עליו שרים ונכבדים והתוס' הקשו עליו מעובדא דימר בר חשו דפרק הכותב וכ"כ שם התוס' והריטב"א ז"ל בחי' שם פרק הכותב ע"ש והיותר קשה מ"ש רש"י ז"ל כדאמרינן בכתו' וכו' מעשה לסתור ועו"ק מגופא דשמעתא דמאי פריך תלמודא מפועל שאני פועל דשוייה שליח דעל כל מלאכה שתבא לידו השכירו והתימה מהתוס' והריטב"א ז"ל דלא אותבוה מגופא דשמעתא שוב מצאתי להריטב"א ז"ל בחידושיו בפ"ק דמציעא שם דהכי ק"ל נמי ברישא וכו' ועוד מפורש יותר בפרק הכותב וכו' ע"ש ויש לדקדק בדברי התוס' דמציעא והכא נקטו דבפ' הכותב משמע וכו' כנראה דמשמעות דורשין ולא ביד חזקה וא' הרואה עיניו יחזו דקו' אלימתא היא וכמ"ש הריטב"א ז"ל דיותר מפורש בפרק הכותב וכ"כ עוד בחי' לגיטין דף י"א דאין דברי רש"י מחוורין מהך דפרק הכותב גם הרשב"א בחידושיו לגיטין שם חלק על רש"י מהך דכתו'

איברא דנחזי אנן במגביה מציאה לחבירו מאי חב לאחרים איכא חדא דמי יימא דלא הדר מארה דמציאה ומשכח לה ותו אטו נכרים שקלת מעלמא דילמא משכח לה גויים א"כ לאו בריא הוא דחב לאחרים אבל בתופס לב"ח במקום שח"ל בריא היזקא זקא הוא דתופס להאי ב"ח מאי דמסיק ביה חבריה ושאר בעלי חובות לא פש להו ולא מידי למגבא מנתא דידהון מהלוה מאי דמסקי ביה ומאי מדמו ר"א ור"ן המגביה מציאה לחבירו דלא קנה לתופס לבע"ת במקום שח"ל וע"כ מוכרח לומר דהכא במאי עסקינן במגביה מציאה לחבירו מאליו ומעצמו שלא בשליחות חבירו משו"ה לא קנה דהו"ל כתופס לב"ח אע"ג דעשאו שליח דלא קנה וה"ט משום דהוי נזק הניכר לאלתר דקא מטיא פסידא לשאר הב"ח והו"ל מציאה דלא עשאו שליח דאין הנזק מוכרח וניכר ותופס לב"ח שעשאו שליח ובריא בהזיקא בהדדי נינהו וכ"ע מודו במציאה דאי שוייה שליח קנה כיון דלא בריא היזקא ובתופס לב"ח במקום שח"ל כיון דבריא הזיקא מהשתא משו"ה לא קנה ונראה שאין כן דעת התוס' מדק"ל התם בכתו' וגיטין ומציעא הק' דר"י אדר"י דר"י ס"ל המגביה מציאה לחבירו קנה וס"ל דהתופס לבע"ח במקום שח"ל לא קנה ור"ח ור"ן דאמר המגביה מציאה ל"ק ה"ט דהו"ל תופס לב"ח במקום שח"ל ולא קנה ע"ש ואי ס"ל כדכתי' הו"ל לשנויי דשאני מציאה דלאו בריא בהיזקא משו"ה קנה כי שוייה שליח אבל תופס לב"ח דבריא היזקא לשאר הב"ח לאו כ"כ דלשוייה שליח לחוב לאחרים וקרוב לזה מצאתי להרמב"ן ז"ל הובא במקו' התם בפ' הכותב במ"ד לדף פ"ד ע"ב אמאי דק"ל להתוס' מדר"י אדר"י שכתב אבל הרמב"ן ז"ל כתב דכי מדמה מציאה לתופס לב"ח ה"מ לרב נחמן ור"ח דס"ל דמגביה מציאה לחבירו נמי לא קנה חבירו אבל לר' יוחנן ס"ל דלא דמיין כלל דהכא משום דאינו חב לאחרים הוא כיון דלא זכה בה אדם לאו חובה היא לו אם אינו מוצאה ובעל אבידה גופיה הואיל וכבר היא. אבודה ממנו ומצויה אצל כל אדם בהאי הגבהה לא מפסיד ולא מידי יותר משאר בני אדם ועוד שהרי נתיאש ויצאה מרשותו ביאוש אבל גבי בעלי חובות כיון שהוא חייב לו ונכסוהי אינון ערבין ביה מי שמוציאן מרשותו ושעבודו חב הוא לו ומשו"ה קי"ל נמי התם קנה והכא לא קנה עכ"ל ובמקובצת למציעא שם כתב רב"א ז"ל משם רבו ז"ל דר"י ס"ל דשאני בין תופס לב"ח שהוא הפסד ממון למציאה דלא הוי אלא מניעת הריוח עש"ב. ועיין במקו' לשם ושם מה שטרח ליישב דברי רש"י ז"ל וכל הדרכים בחזקת סכנה גם אשו"ר לה' מוהרשד"ם ז"ל בחא"הע סי' קס"ד אף הוא ראה ליישב דברי רש"י ז"ל באחד מב' פנים הא' דהך דיימר בר חשו ב"ח כשלא עשאו שליח בעדים וכמ"ש במקו' והב' דא"ל לתפוס לזכות והו"ל דומיא דקנין בטעות ע"ש ואחה"ר אין זה הולם דברי רש"י ז"ל גם דברי הרב ז"ל בדברי התוס' דכתבו לישנא דמשמע וכדוקיין אמנם התוס' בגיטין דף י"א כתבו כדמוכח בפרק הכותב ע"ש

וצופה הייתי לה' בע"הת שער ס"ז ח"ב סימן ב' שהביא סברת רש"י ז"ל הלזו ומאי דפליגי עליה רבוותא מהך דפ' הכותב ומתרצו בה דהך ארבא לא חשיב תפיסה דלא מחזיק בה בידים שהרי אינה מטלטלת ממקומה ע"ש שהאריך קצת ולפ"ד דבריו ז"ל האי דקאמר אזל תפסה היינו דעבד בה כדעבדו ר"פ ור"ה בריה דר"י ואפי"ה כל שלא החזיק בה בידו לא חשיב תפיסה לזכות בה ע"י שליח אבל ר"פ ור"ה בריה דרב יהושע דאינהו גופייהו הוו מסקי ביה חשיב תפי'