משכנות הרועים תשפ

סימן ה' וסי' רמ"ח אות ט' בהגהב"י וסימן של"ו אות נ' בהגהב"י וספר תקפו כהן וה' תורת חסד ז"ל סימן מ"ז קצ"א וה' פמ"א ח"א סי' י"א וח"ב סי' כ"ו והרב עדות ביעקב סי' מ"ו סקע"א וה' משאת משה ז"ל ח"מ סי' י"ט דף כ"ח וסי' נ"א דף ס"ג והרב כרם שלמה ח"מ סי' ז"ן סם חיי סי' ז"ן ובדרשות הרב מוהר"ש פרימו סדר שמות וס' אדרת אליהו למוהר"א קובו ז"ל סי' י"ט והרב מוהר"י חנדאלי ז"ל שם סוף סי' יו"ד והרב בית דוד ז"ל סימן ד' וה' והרב מטה יוסף ז"ל ח"א ח"מ סימן יו"ד

(חי) תפיסה. ב"ח שתפס מנכסי הלוה שלא מדעת הלוה ולא ברשות ב"ד ונאבדו אצלו אינו חייב עליהם כלום דאין בע"ח קונה משכון מדר' יצחק אלא במשכנו על ידי הב"ד או מדעת בעלים אבל בלא"ה אין הב"ח קונה משכון להתחיי' ולא סוף דבר במלוה בעלמא דלית ליה הנאה למלוה בתחלת ההלואה אלא אפילו אלמנה שתפשה לגבות כתובתה דהו"ל הנאה בתחלת ההלואה וכדאמרינן מרינן בעלמא יותר ממה שהאיש רוצה לישא האשה רוצה להנשא דמה"ט אמור רבנן כתובת אשה נגבית מן הזיבורית אפי"ה לא קנתה המשכון להיות אצלה להתחייב עליו עיין להרב פמ"א ז"ל ח"א סי' ע"א אר"ש רחבת ידים לך נא ראה

(יט) תפיסה. ראובן שלח סחורה ליעקב אביו ע"י הגוי בעל הספינה ועד שלא הגיעה הספינה למקום אשר חונה שם יעקב מ"המ אנסיה ליעקב ועמד שמעון וקבל אותה הסחורה מאת הספן מכירו היה לשעבר דמיקירי ארעא הוא ועמד ראובן והרשה את לוי למיקם בחריקיה למשקל משמעון הך סחורה ויצא שמ' לטעון אין שקלית ומיהו יעקב חייב לי כנגדם הן יתר ויהי כשמוע ראובן היטב חרה לו דאדרבא לפי הנשמע דשמעון חייב ליעקב אביו ודנתי בדעתי דלא אהניא ליה האי תפיסה ולא מידי ול"מ לדעת האומר דתפיסה לאחר שנולד הספק לא מהנייא ואיכא מ"ד דאפילו למאן דס"ל דמהניא ה"מ שתפס אותם הנכסים עצמן שנפל בהן הספק אבל אי תפיס מידי אחרינא לא מהני וכמ"ש לקמן בס"ד אלא אפילו את"ל דמהניא תפיסה הכא בנ"ד לכ"ע לא אהנייא ליה ולא מידי דודאי ראובן מצי למתפס לספן ולימא ליה תנה לי את הסחורה שמסרתי לך שהספן כתב לבעל הסחורה כת"י הנק' אצלם פולי'צא ואז הספן עומד נגד שמעון להוציא בולעו מבטנו על ידי השררה יר"ה והעש"ג דכיון דשמעון לא מסרה ליורשי יעקב וליטול מהם כתב הקבלה כמשפט תגרי מתא ואחרון הכביד כי הסחורה ההיא נטלה ברשות המוכס העומד ברשות המלך להעריכה וליטול מהבעלים כאשר יושת עליה וכשלקחה שעמד לכותבה עליו בפנקס המוכס ע"י סופרי המלך יר"ה כל כהאי ודאי תפיסתו של שמעון מגן שוייא ולא אהני לרמאה רמאותיה ועיין בתשו' הרב מוהרימ"ט ז"ל ח"א סי' ע"ב ולהרב בני חיי ז"ל ח"מ סי' רע"ח בתשו' שהביא הרב שם וכמ"ש במ"א בס"ד וכעת ראיתי לה' מכתם לדוד ז"ל אשר בא לידי לפי שעה וראיתי לו בח"מ סי' ל' שכ"כ שהישראל חוזר לתבוע ועיין בתשו' הרב מקור ברוך ז"ל סימן ג"ן והרב פני אריה סי' יו"ד וי"א וי"ב ומור"ם סימן רז"ן והש"ך סק"ז

(ך) תפיסה. אם תפס המלוה שטר שיש ללוה על אחרים אי זכה בחוב שבשטר או לא עיין בטוש"ע סימן ס"ד ומור"ם סימן ק"ך ס"ג והסמ"ע ז"ל ומ"ש הרב גו"ר חלק א"הע כלל ד' סימן ז"ך נ"ח וה' נאמן שמואל ז"ל ס"ג ע"ג דף פ"ו ע"א והרב מגן גבורים סי' ע"ה והכנ"הג שם ולשם

(כא) תפיסה. אם תפס המלוה מנכסי הלוה כי העולה על רוחו כי הלוה אדלדולי אדלדל מטי ולא מטי לבא עד השברים ומה שתפס הוא יותר ממה שנתחיי' לפרוע לזמנים שעברו ושארית החוב אכתי לא מטא זמניה לפי ערך הקצוב כמו שהתנו לפרוע לזמנים מחולפים ואני עני חשבתי דרכי לדמות האי דינא למלוה שראה את הלוה שהוא מבזבז בנכסים ועדין לא הגיע זמן הפירעון כמו שנתבאר בטוש"ע סי' ע"ג אלא דנראה דאם אמר לעכב לא אמרו לגבות אלא דמסופקני אם יכול לעכב את המותר ביד אדם בטוח עד עת בא תר הפירעון וכעת נגה אור ספר בעי חיי לה' כנ"הג ז"ל ובח"א סי' ט' נשאל בקרוב לזה והעלה דיעכבום ביד ב"ד ע"ש עלץ לבי ויגל תל"ית

(כב) תפיסה. ב"ד שטעו והורו לאלמנה לגבות כתובתה במקו' שאינה גובה במקום דאיכא פלוגתא וקי"ל דהיורשים הם מוחזקים ולא גביא וע"פי הוראת הב"ד תפסה מנכסי מיתנא לגבות סכי כתובתה והיורשים שתק"ו יחדו כי העולה על רוחם דבי דינא דייקי טפי וכיון שהורו הב"ד דודאי שכך נראה להם שורת הדין ואח"כ נתברר להם שהב"ד שגו ברואה והוראה זו אינה עולה על פי הדין עם כל זה תפיסתה תפיסה והשתא קרינן בה שפיר דהיא מוחזקת והיורשים מוציאים ועליהם להביא ראיה וגדולה מזאת דאפילו ביתומים קטנים דהב"ד אבוהון והב"ד מוטל עליהם לתפוס לזכות היתומים בין מיתה לקבורה והב"ד נתרשלו ואצילי בני ישראל לא עכבו הנכסים וקדמה האלמנה ותפסה או שיש ב"ח על מורישן וקדם הב"ח ותפס מה שעשו עשוי ותו לא מפקינן מניה כן מתבאר מדברי הריב"ש ז"ל סימן ק"ו וע"ע להב"ד א"הע סי' ג"ן מהס' דף מ"א סוף ע"ד ומ"ש עוד שם סי' ס"ג דף ג"ן סוף ע"ד משם תשו' ה' מוהרש"ג ז"ל כ"י ע"ש

(כג) תפיסה. ת"ח נאבד לו חפץ והחפץ אין בו סימן ומצאו ראובן והת"ח תפס |מנכסי ראובן בלא עדים אהניא ליה תפיסתו ואפילו בשאר אינש דעלמא דלאו ת"ח הוא אלא דבת"ח שרי ליה מאריה לתפוס לכתחלה בכ"הג הרב שבות יעקב ז"ל ח"א סי' קס"ז ע"ש בטו"ט ודעת

(כד) תפיסה. קי"ל אלמנה שתפסה למזונותיה מה שתפסה תפסה ואין מוציאין מידה ודעת הר"ן ז"ל בשם רש"י ז"ל דאם תפסה מרשות היורשים לא אהניא לה תפיסה וכמ"ש מור"ם ז"ל בא"הע סי' צ"ג סכ"ג ע"ש ואנכי עפר ואפר מסופקני בבית השכורה לבעלה מאחרים ועדיין לא פרע הבעל שכירות הבית למשכיר ולפי מה שמצדד ה' מוהרשד"ם ז"ל בחלק א"הע סי' קפ"ג דהאשה חייבת לפרוע חלקה בשכירות הבית ההיא דהו"ל כאיש ואשה שלוו אע"ג דהבעל בריא בחיובא ליתן לה מדור לפי כבודה ה"ד בדאית ליה קרקע אבל אם הוא שוכר מאחרים אפילו אם בעלה חייב לה חיוב הדירה המשכיר אינו חייב לה ע"ש ולפ"ד ז"ל למדנו שהיה לה זכות צד מה באותה הבית לשיחשב רשותה שתועיל לה התפיסה באותה