משכנות הרועים תשעט

וכמדובר ובשם הריטב"א ז"ל כתב דהתוס' דחו ראייה זו דאנן הכי קאמרינן אי בעי מפקר נכסיה ושדה זו בכלל וחזייא ליה הך פאה ע"ש וכבר כתב משם הרא"ש ז"ל דרש"י ז"ל לא הוצרך לפרש כן אלא משום חלוקת מעני לעני ומשו"ה התוס' כתבו דסייעו לפירש"י מחלוקת מעני לעני ע"ש וכדברי הרא"ש ז"ל הנאמרים באמת וכבר כתי' מאי דנלע"ד

וכתב עוד משם התוס' ומיהו בירושלמי משמע דמתני' סתמא בין בבעל השדה וכו' דאפילו בע"ה כל שהוא עני וראוי ליטול בפאה דעלמא שפיר קרינן ביה דחזיא ליה דאי בעי זכי בה לנפשיה וכו' אלא דרחמנ' חייביה למיהבה לעני מפני שהיתה שלו הילכך שפיר מצינן למימר אי בעי זכי לנפשיה כדי ליתנה לעני זכי בה נמי מעיקרא לחבריה עני עכ"ל דעתם ז"ל כיון דעני הוא וזוכה בפאה דעלמא ודידיה נמי הוייא חזייא ליה אלא דבע"כ שפיר וכו' קרינן ביה חזייא ליה ומצי למזכי בה לחבריה עני דליכא אלא חד מגו ואפי' לרבנן מודו לעולא אבל לדעת רש"י ז"ל כיון דאיהו לא מצי זכי בה לנפשיה לא קרינן ביה דאי בעי זכי לנפשיה

וראיתי להרא"ש ז"ל אהך מתניתין דק"ל על פירש"י ז"ל מהך ירושלמי דמשמע בהדיא דבעל השדה גופיה יכול לזכות בשביל עני עכ"ל וקצר במקום שהי"ל להאריך ודבריו מכוונים לדברי התוס' הניתנים למעלה דכיון דעני הוא וחזיא ליה פאה דעלמא שפיר קרינן ביה חזי לנפשיה וראיתי להרא"ש ז"ל בהגהותיו להר"ש ז"ל שכ' וכן נ"ל דאי מפקר נכסיה גם אותה שדה מופקרת ויכול לזכות בה לעצמו עכ"ל ולא הבינותי דהשתא הוו להו תרי מגו בעני גופיה והיכי קאמר עולא דמעני לעני כ"ע מודו ולרבנן תרי מגו לא אמרינן הבט ימין וראה דרש"י ז"ל לא כתב פירוש זה אלא בשנים אוחזים דמייתי מלתיה דעולא דמוקי לה לפלוגתא דר"א ורבנן בתרי מגו דלר"א אמרינן ולרבנן לא אמרינן ומעני לעני דלא הוי אלא חד מגו כ"ע מודו ואי עני הוא בעל השדה אכתי איכא תרי מגו והיכי מודו רבנן אבל בפ"ק דגיטין דמייתי הך מתני' שתיק רב וה"ט דהתם בעי לאוקומי פלוגתא דר"א ורבנן בתופס לב"ח במקום שחב לאחרים ולא משום מגו א"כ שפיר מתוקמא בשדה של עני גופיה וזיכה הפאה דמחייב בה לחבריה והשתא דאתינא להכי מה שהק' הר"ש ז"ל מהירושלמי לסברת רש"י איכא למימר דהירוש' מוקי פלוגתייהו בתופס לבעל חוב כסוגייא דגיטין ותו לא צריך לדחוקי כמ"ש התוס' ז"ל כיון דחזי לפאה דעלמא

איברא דחזיתיה להריטב"א ז"ל בחידושיו למציעא התם וגיטין שכתב משם הרמב"ן ז"ל דמעני לעני לא משכחת אלא בתרי מיגו ורבנן ס"ל דתרי מגו לא אמרינן וכדכתיבנא ואח"ך כתב ומיהו בירוש' במסכת פאה פי' מגו דזכי לנפשיה מתוך שהוא זוכה במתנות עניים לעצמו זוכה בפאה זו לאחרים ולפי"ז בבעל השדה מוקמי לה דבפאה ליכא אלא חד מגו דאע"פי דלא מפקר אותו שדה והוא מוזהר בפאה שלו יכול לזכות בפאה זו לעניים דעלמא עכ"ל וספר הירוש' כעת איננו עמדי מי יתן ידעתי ואמצאהו ואראה אותו ואת נוהו דאי בפירושא איתא התם כך כדמשמע מרהיטת דבריו ז"ל על כן דברי לעו והיו כלא היו ואי מכללא איתמר דמוקי לה אפילו בבע"ה אלא דאיהו ז"ל טעמא טעים משום דאית ליה זכייה בפאה דעלמא אכתי איכא למימר הכי בדעת הירוש' וכדכתי'

והרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' מ"ע דין י"ט חתם הדברים ואין בדבריו הכרע כמאן ס"ל כמו שהעיד ה' מוהרי"ק וה"ה ז"ל והרדב"ז ז"ל שם כתב דמסתבר טעמיה דרש"י ז"ל אע"פי שיש חולקים עליו ע"ש ולענ"ד נראה פשוט דזו היא דעת רבינו ז"ל דאם איתא דס"ל כדעת שאר רבוותא דכל שהוא ראוי ליטול מצי לזכות לעני חבריה וכדעת הירוש' לא הו"ל לרבינו להשמיט האי חידושא דאע"פי דהעני לא מצי למזכי ביה אפי"ה מזכה לאחריני ומדלא אשמועינן הכי ש"מ דלא ס"ל הכי אלא כדעת רש"י ז"ל וכעת ראיתי בס' דמשק אליעזר נמוקים על הש"ע לאחד מרבני אשכנז שכ' אך אני מצאתי ראיה מפורשת הב"י בפירוש הר"ש ז"ל שחולק על רש"י ז"ל ומביא הירוש' דאף אם בע"ה הוא עני מצי לזכות לעני אחר כיון שיש לו זכות אצל הפאה אף שאין לו שייכות בפאה זו עכ"ל ואהמ"ר אין דמיונו עולה יפה דהתם נמי הך פאה חזייא ליה אלא ארייא דרביע עליה מצות המלך היא לעני לא תלקט אמטול הכין חשבינן ליה דחזיא ליה כיון דיש לו שייכות בפאה דעלמא לזכות בהך פאה לחבריה עני אבל בתופס לב"ח יותר ממה שהוא ח"ל במקום שח"ל מה יושיענו זה כיון שיש לו שייכות באותו חוב אטו מי שח"ל מנה הותרה לו הרצועה לתפוס אפילו מאה מנה במקום שחב לאחרים והסמ"ע כתב דבפרישה כתב והוכיח שלא כדברי הב"י ז"ל ולא זכינו לאורו דאשתמוטי הוא דקא משתמט מהדפוס וא' מהראיות שהביא מהמגביה מציאה וכו' ע"ש ומה שהכריח הש"ך ז"ל סברת מרן בב"י מרבא דפליג ארב"ח דלא ס"ל ואפי"ה ס"ל גבי טלית שהגבוה ביחד אע"ג דהתם לא יוכל לזכות בו אלא החצי שלו זכי לחבריה וכו' ע"ש עני אני לא יכולתי להלום דברים הללו דהתם מיירי ביכול לנתקו ומצי זכי ביה לנפשיה דוק ותשכח וצע"ד ז"ל ועיין בספר אבקת רוכל תשובות למרן ז"ל ובסי' קע"א. נמצאת תשו' לאחד מתלמידי מרן ז"ל הורה גבר בחיי מרן דמהנייא ליה מאי דתפיס לדידיה ולחבריה

(יו) תפיסה. ראובן ושמעון שותפי הוו ועמד לוי ותפס מנכסי אמצעות השות' ויצא לטעון כי ראובן חייב לו אי אהנייא ליה הך תפיסה או לא נחזי אנן דאי מאי דתפיס זוזי הוו נראה דאהניא ליה תפיסתו דזוזי כמאן דפליגי דמי וחולק השותף שלא מדעת חבירו וחבירו יטול כנגדם לעצמו אבל אי תפיס מטלטלי לא אהנייא ליה תפיסה אלא בפלגא דהנהו מטלטלי הרב מהר"י אדרבי ז"ל סי' ור"ע אבל הרב מוהרשד"ם ז"ל ח"מ סי' קס"ו כתב דלא אהניא לים תפיסתו וע"ע שם סי' קנ"ב ע"ש ולא מפקי' מיד מאן דתפיס דכל היכא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר היכא דקיימי קיימו וכדדרשי' בפ' חזקת דל"ב

(טו"ב) תפיסה. אי בעית למיקם על פרטי : התפיסה ותנאיה ראשית מאמר עיין במרן ז"ל ש"ע סי' מ"ו וק"ז ושפ"ח ושפ"ט ובקונטריס שבסוף ספר הפרישה להסמ"ע ז"ל ולהרב מוהרש"ך ח"א סי' ה' קמ"ז ק"ן והרב בני שמואל סי' ל"ז והרב גד"ת ז"ל דף שס"ד ושס"ה והכנ"הג ז"ל סימן ד' בפרטי התפיסה לאחר שנולד הספק וסי' מ"ב אות ט"ל בהג"הט ובמה"דב שם ובענין כל תיקו דבגמרא אי תפיס עיין להש"ך ז"ל סי' כ"ה וה' אורו"ת ז"ל שם