משכנות הרועים תשעז

מור"ם ז"ל סי' נ"א ונ"ב דהכי מסיק להכי והכנ"הג שם אות ל"ח בהג"הט ע"ש ועיין בהגה שם

(ט) תנאי קי"ל שהאחד מן השותפים שטען על חבירו שכך היה התנאי ביניהם והלה מכחיש אם רצה להשביעו משביעו לאלתר ואם רצה ימתין עד שעת חלוקה כמ"ש בטוש"ע סימן צ"ג סי"ב ועיין לה' מוהריט"ץ ז"ל סי' קמ"ט וכתב הרב מוהר"א ששון ז"ל סי' קי"ג דאם השותף כתב שטר שותפות ע"פי תנאים אשר יאותו זה לזה וטען א' מהם שעוד תנאי אחר ביניהם ולא נכתב דסמך אהימנותיה אין שומעין לו ובפרט אם היה אותו התנאי מהתנאים שצריכים להתנות ע"ש ועיין להכנ"הג שם אות כ"ה בהג"הט

(י) תנאי. בשנת התקל"ו אירע מעשה בראובן שקנה קרקע והחזיק בו כראוי ואחר זמן הביא המוכר שני עדים החתומים בשטר המכירה שהעידו שאחר שנגמר המקח כדחזי עמד הקונה וקבל בק"ס שלאחר עבור זמן מה אם יביא לו מעותיו יחזיר לו הקרקע והלוקח צווח ככרוכיא דלא הד"מ ובשטר המכירה כתוב לאמר בלי שום תנאי והעדים יוצא כתב ידם ממקום אחר ונחלקו בזה רבני העיר והוסיפו עליהם משאר הרבנים אשר אינם ממונים ופלג מורין כן ופלג מורין כן ועלתה הסכמתם שהעדים נאמנים במה שהעידו והחזירו הקרקע לבעלים ועיין בהרדב"ז ז"ל בחדשות סי' תל"ג וה' תורת חסד סי' רנ"ט וה' עדות ביעקב סי' ז"ן והרב ראש יוסף ז"ל דף כ"ד וה' בני משה ז"ל סי' ר"ה והרב מוהריט"ץ ז"ל סי' ך' וה' כרם שלמה ז"ל ח"מ סי' נ"ו וה' משאת משה ז"ל ח"מ סימן ד"ן. והנה בעת"ה נגה אור תשו' בעי חיי להכנ"הג ובח"מ סי' פ"ח עמד על תשו' הרשב"א סי' תתקע"ב וע"ע בתשו' הר"ב אנג'יל ז"ל סי' ס' ועיין לה' פרישה סימן מ"ו ולה' פמ"א ז"ל ח"א סי' א"ב ועיין בתשו' הרשב"א ז"ל ח"ד הנדפס מחדש סי' רל"ו וע"ע מאי דכתי' לעיל בס"ד ועיין לה' מוהרש"א ז"ל בס' משחא דרבותא ח"מ סי'

ר"ז

(יא) תנאי המתנה עם חבירו שיהיה נאמן בדבורו הקל את אשר יאמר כי הוא זה איננו מועיל לו שלא יברר את דבריו הרדב"ז בישנות סימן ס' כנ"הג סימן רנ"ה אות כ' בהג"הט

(יב) תנאי. ראובן חייב לשמעון מנה ונתפשר עמו שאם יפרע לו חובו בניסן שימחול לו סך מה ואם לא יפרע בזמן המועד אזי יגבה כל חובו ובהגיע תר הפירעון לא פרע כי אם חצי חובו ורוצה שימחול לו מה שמגיע לסך שפרע ושמעון אומר כיון שלא נתקיים הדבר בטלה המחילה מעיקרא והנה הט"ז ז"ל בסי' ע"ו נשאל בכעין זה במחייב עצמו בקנס אם לא יפרע פלוני ופרע מקצת ע"ש ועמדתי ע"ז במ"א בס"ד ונראה דאפילו למאן דס"ל התם דמשלשין אפילו הממון הכא מודה דחייב לשלם משלם דהתם קנסא הוא דקניס נפשיה ע"ש איכא למימר דאכל זוזי וזוזי קנסא ומאי דפרע ליה מנכה מן הקנס אבל הכא דבריא בחיובא והמלוה רוצה לוותר כשיפרע לזמן המוגבל פשיטא דכל כמה דלא פרע כל מאי דמסיק ביה לא ניתן לימחל דמדידיה ומנכסיה קא מחיל והיו לי דין ודברים בזה חבל ע"ד

(יג) תנאי. ראובן אמר לשמעון שת"ח פ' יודע כל סדר מועד בע"פ אמ"ל שמעון אם אומר בפני בע"פ כדקאמרת אני מחייב עצמי מעכשו בשבו' חמו' וח"ח ליתן לו סך כ"וך ובא הת"ח ההוא וסדר תלמודו בפניו ונמצא שיודע רוב סדר מועד בע"פ. הן ספק בידי אם חייב שמעון לשלם להחכם רוב מה שנדר לו או"ד לא מחית נפשיה לחייובא אלא אדעתא דכוליה סדר מועד אבל אי לא ידע אלא רובו לא מחייב ובפרק דק"ד אמרינן ההוא גברא דקבל ארעא מחבריה אמר אי מובירנא לה יהיבנא לך אלפא זוזי אוביר תלתא אמרי נהרדעא דינא הוא דיהיב ליה תלת מאה ותלתין ותלתא ותילתא ע"כ נשמענה מן הדא דאע"ג דאכוליה קביל עליה לא אמרינן דכיון דאוביר תלתא לשלם כוליה אלפא זוזי אלא מאי דאוביר ה"נ דמעוטא דסדרא הוא דאשתמוטי קא משתמיט מניה דינא הוא דיהיב ליה מנתא דרובא דידע

איברא דיש לחלק דהתם מאריה דארעא הא אתהני ממאי דעביד בארעא ולא אוביר ליה הך תלתא אמטו להכי לא משלם לחבריה אלא מאי דאוביר אבל הכא עיקר חיובו של שמעון הוא בהפלגת ידיעת כוליה סדרא השתא דלא ידע כוליה סדרא לא מחייב. איברא דאשכחן פלוגתא דתנאי בפרק הנשרפין דף ע"ח ע"א הכוהו עשרה בני אדם בעשרה מקלות בין בזה אחר זה בין בבת א' פטורים רבי יהודה בן בתירא אומר בזה אחר זה האחרון חייב ואמרינן עלה התם ושניהם מקרא אחד דרשו ואיש כי יכה כל נפש אדם רבנן סברי כל נפש עד דאיכא כל נפש רי"בב סבר כל נפש כל דהו נפש משמע ואין הנדון דומה לראיה דהכא עיקר ההפלגה היא בידיעת כוליה סדרא וכל בכל דהו דלרבנן כל נפש משמע איברא דבפ"ק דהוריות דרשו ואם כל עדת בני ישראל דברובא סגי וכבר עמדו ע"ז להקת גדולים אחרונים ז"ל עיין להט"ז ז"ל סי' ש"פ ס"ח וסי' תקפ"ד והרב אליהו רבא וה' מטה יהודה והרב מחב"ר ז"ל ס"ז ע"ש והנה לדעת האומר רובו ככולו ה"נ אע"ג דאמ"ל יודע כל סדר מועד כי ידע רובו מיקרי שפיר כל סדר מועד בע"פ כיון דאשתכח דידע רובא איכא למימר דתסגי ליה ושקיל משמעון מה דאתחייב ליה. וכן משמע ממ"ד הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' סנהדרין הלכה ו' וז"ל כשם שהב"ד מנוקים בצדק וכו' ושידעו ברוב הלשונות כדי שלא וכו' עכ"ל ואיכא למידק דבמתניתין תנן ויודעין בע' לשון ותי' הרל"ם ז"ל דדייק רבינו מדלא קתני ויודעין שבעים לשון וקתני בשבעים ש"מ דברובא סגי ע"ש. ובפרק ר' ישמעאל דף ס"א אמרינן הכי גבי מרדכי כי הוה ידע בשבעים לשון ופריך עלה דכולהו סנהדרין נמי הוו יודעים בשבעים לשון וכו' ע"ש ולפ"ד הרל"ם ז"ל מאי קושייא דאימא ה"ק דמרדכי הוה ידע בכלהו שבעים לשון אבל כולהו סנהדרין תסגי להו ברוב הע' לשון

(יד) תנאי. ראובן התנה עם שמעון שאם יתן לו רשות לקדש את בתו לו לאשה יתן לו מנה ונתן לו רשות ועמד וקדשה כדת של תורה ונתן לאביה מה שנדר לו ולא הספיק לכונס' עד בעו"הר בתולה נשא"ת בשמים ועמד ראובן ותבע מאביה מה שנתן לו כי אדעתא לכונסה הוא דיהיב ליה ולא אקידושין גרידא כי מה חפצו בקידושין בלא כניסה ואביה השב ישיב כלום מנעתי ממך הרשות הלא הרשיתיך וקדשתיה ונסתחפה שדך

ואומר עם קנ"י שאם האב עכב הנישואין מיום ליום ומחדש לחדש פשיטא לענ"ד דקרו