משכנות הרועים תשעד

החזרתי דכיון דכבר אמר דדידיה הוא לאו לחזרה קאי ואזדא ליה האי מגו כמ"ש מור"ם ז"ל סי' ע"ב סי"ח אבל אי מעיקרא כי אתא לבי דינא וטען דלקוח הוא בידי פשיטא דמהימנינן. ליה במגו דאי בעי למטען החזרתי ככל מגו דעלמא וזה פשוט ואע"ג דבטענת פרעתי החוב שבכת"י רבו עליה שרי צבאות ישראל והרב המאור והרשב"א ז"ל מכת הסוברים דלא מהימן לומר פרעתי דמצי אמ"ל המלוה א"ה שטרך בידי מאי בעי ואיכא מרבנן בתראי דס"ל דהיכא דהטענה של המגו במחלוקת היא שנויה לא אמרינן מגו דטפי ניחא ליה למטען מילתא דלא פליגי. בה רבנן טפי כמ"ש הכנ"הג בכללי המגו סי' קע"ט ובנד"ד דאם טען פרעתי מדי פלוגתא לא נפקא אבל בטענה שטוען תנאי היה הדבר לא תליא בפלוגתא אי מהא לא אריא חדא דהרי הריב"ש ז"ל פליג בהא כמ"ש הכנ"הג שם ותו אשכחן גבי שביעית דאפליגו אמוראי במוציא שט"ח על חבירו שעברה עליו השמיטה וטען המלוה פרוזבול היה לי ואבד דאיכא מאן דאמר דאינו נאמן ואיכא מ"ד דנאמן והרי"ף ז"ל והרב העיטור ז"ל פסקו כמ"ד דאינו נאמן והרמב"ם והרא"ש ז"ל פסקו כמ"ד דנאמן מן ומר"ן בש"ע סי' ס"ז סל"ד פסק דאם טען המלוה תנאי היה בינינו שלא תשמיטני בשביעית דנאמן במגו דאי הוה בעי טעין פרוזבול היה לי ואבד ע"ש הרי דעת מרן ז"ל דאע"ג דהיא גופא בפלוגתא דא דאמוראי ובפסקי ההלכות דאמרי דאינו נאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד מ"מ חשיב האי מגו הן אמת שה' כנ"הג בהג"הט אות מ"ו קרא ערער ע"ז ע"ש שהאריך

איברא דלדידן לא נפקא לן מידי דאנן בתריה דמרן הש"ע ז"ל גרירי וכבר פסק מרן ז"ל בסי' ס"ט כמ"ד נאמן לומר פרעתי וכתב שם בב"י שזהו דעת מרבית הפוסקים ז"ל א"כ לדידן לא חשיב דהדבר הזה הוי תלוי בפלוג' למגרע כח המגו ומצאתי לה' מוהר"א ששון ז"ל סי' צ"ה שזיכה למי שטען בחוב שבכת"י שאנוס היה במגו דפרעתי ע"ש ואע"ג דטענת פרעתי בכת"י בפלוגתא דרבוותא תליא כמדובר ואעפי"כ זיכה לנתבע בטענת אונס דיכול לומר קי"ל כמ"ד דנאמן ע"ש אלא דבסי' ק"א תבר לגזיזיה וכת' בפשי' דבטענת המגו שהיא במחלוקת לא הוי מגו ע"ש וכבר בא חכם הרב דרכי נועם ז"ל בח"מ סי' ל' וחילק בין היכא שהחולקים הם בשוה להיכא דרובא דמנכר קיימי בחדא שיטה ומה גם אם אנשי המקום ההוא נהגו לדון ע"פי סברת אותו פוסק ומאריה דאתרא הוא הרמב"ם ז"ל והוא ס"ל דנאמן לומר פרעתי ע"ש ת"ל הוא הדבר אשר דברנו ותשקוט האר"ש ותצא דינא כדת של תורה

איברא דאכתי פש גבן לברורי דכי נמי יהבינן ליה כל דיליה דטענת תנאי במגו דטענת פרעתי לא מצית אמרת דחשבינן להו סתרא"י נינהו כפום מאי דסא"ד הא מיהא נחזי אנן אי טעין תנאי הואי או תפוס אי מהימנינן ליה או לא ולמיקם עלה דמלתא תא ואחוינך מ"ש הרשב"א ז"ל סי' תתקע"ב שנשאל על מי שמכר קרקע לחבירו והמוכר הביא עדים שתנאי היה הדבר שכשיביא לו דמי הקניה יחזיר לו קרקעו והלוקח הביא עדים שמכר לו בלי תנאי והשיב הרב ז"ל דהכא לא שייכא הך דפ"ב ולא מגבינן ביה דתרי ותרי נינהו ואוקי ממונא בחזקת מאריה דשאני הכא לדברי כלם לוקח זה כדין ירד והמוכר החזיקו בכסף ובשטר ובחזקה א"כ הרי. הקרקע בחזקת לוקח זה וכו' עכ"ל פשוטן. של דברים נראין דמיירי בירד לקרקע הלוקח והחזיק בה אמטול הכין זיכה ללוקח אלא לא החזיק בה שני חזקה דאלו החזיק בה שני חזקה תו לא אצטריך לכל הנך טצדקי ובפשי' הוה מצי למימר ליה טפי כיון דאכלה שני חזקה אהניא ליה חזקתו ובודאי דעל. המוכר להביא ראיה ולרב יוסף. דאמר התם דמפקינן ארעא משום דלא אכלה שני חזקה ה"ט משום שהוא מכחיש במכר והאי שטרא חספא בעלמא הוא ורבה ס"ל דאהני ליה הך טעמא דמ"ל לשקר לאוקומי ארעא בידיה אע"ג דלא אכלה שני חזקה ובנכסי דבר שטיא דאיתא התם אע"ג דתרי ותרי הוו לא מוקמינן לה בידא דלוקח משום דהעדים דמעידין שטיא הוא מרעי ליה לחזקתיה שלא ירד כדין שאין במכירתו כלום אבל בנדון הרשב"א ז"ל בדין ירד הלוקח לכל דברי שני כתי עדים אלא שלכת אחת מעידין דמצי לסלוקיה על פי התנאי בהא קאמר הרשב"א ז"ל דמוקמינן לה בידיה דלוקח והא דאמרי' בעלמא קרקע בחזקת בעליה עומדת היינו לגבי שוכר כאותה ששנינו בפרק השואל נתעברה השנה נתעברה למשכיר ובשוכר בי"ב דינר לשנה דינר לחדש דמספקא לן אי תפוס לשון ראשון או תפוס לשון אחרון אמרינן התם דשל משכיר הוא דקרקע בחזקת בעליה עומדת וכתב רש"י ז"ל שם דבכל ספק שיבא לפניך העמד את הקרקע בחזקת בעליה ע"ש שאני התם דהקרקע לעולם בחזקתייהו דבעלים קיימא ולא נפקא מידיהו בתורת מכר אלא בתורת שפירות ואכתי בחזקת מארה קיימא בחזקת שניא אלין דאגר ליה תיפוק ארעא בלא כסף למארה אבל היכא דנפקא מידיה ארעא בתורת זביני אלא דאתו סהדי ואמרי תנאה הוה שכן ראוי להיות חוזר דאינהו גופייהו קא מסהדי דזביני הוו אלא מכי מייתי זוזי קרו לה מהדרנא ואתו סהדי אחריני ואמרו דזביני בלא תנאי הוה פסיק ותני הרשב"א ז"ל העמד הדבר על חזקתו והיכא דקיימא ארעא תיקום ולפום מאי דכתיבנא לא שני לן בין ירד והחזיק בקרקע ללא ירד והחזיק אלא כל דהוו זביני מעליא ותרוייהו אזביני מעליא קא מסהדי נתרוקן כח המוכר וארעא בידא דמארה דהשתא קיימא והמתברר אצלי דתשוב' הרשב"א הלזו היא קיצור תשובת הכרם סי' רכ"ט והביאה מרן הב"י ז"ל סי' קמ"ו וכן נראה מדברי מרן ז"ל שאחר שהביא תשובת הכרם כ' ועיין בתשו' הרשב"א ז"ל סימן תתקע"ב למימרא דדא ודא חדא היא והיינו שהעתיק לתשו' שהיא בכת"י ורמז לתשובה שהיא ל"ו נדפס"ה ושם כתוב למר דף נ"ד ע"א כי טענת הלוקח היא שהוא מוחזק בשטרו ולא טען שהוא מוחזק בכרם גם בטענת המוכר כתב הר"י הנז' מן הבירורים שהעמידוהו בתוך כרמו שהוציאו משם השלטון בכח וכו' מוכח להדיא כי הלוקח לא ירד לכרם ברשות המוכר אלא ע"י השלטון ומינה נמי מוכח דעד השתא לא ירד הלוקח לכרם עד האידנא דקא מנצו אהדדי וקרי ליה הרשב"א ז"ל שירד הלוקח בדין לכרמו ושהמוכר החזיקו בו וכו' והוא פלא דהא חזינן דהמוכר צווח ככרוכייא שהוציא אותו השלטון מכרמו בכח ואם הלוקח הוה מכחישו איך כ' הרשב"א ז"ל בפשיטות שהמוכר החזיקו בו אלא ש"מ דהרשב"א ז"ל לא מסתמיך ואזיל אירידתו בתוך הכרם ממש אלא שממה שכתוב בשטר המכירה שכותב המוכר ללוקח לך חזק וקנה וכו' וכמו שמסיים ז"ל כמ"ש וחתום בשטר