משכנות הרועים תשעג

לא יפרע אותו לזמן פ' המכר בטל ויצא יהודה לטעון כנגדו טענות

הטענה הא' דתנאי היה בינינו בשעת מכירה א שתחזור ותמכרם לי וגם תנאי היה שמה שאנו גובין מראובן בתחלה יהיה מפאת הספרים שתמכרם לי ולא מפאת שאר החוב שראובן בשאר חייב לך ואתה עברת על תנאי כשפרע לך ראובן נכית אותם מחוב שלך וא"כ המכר שמכרתי לך מעיקרא בטל ושמעון טוען לא הר"ם אלא מעיקרא מכרת לי לחלוטין אלא אח"ך הטבתי חסדי עמך וחזרתי ומכרתי לך וגם לא היה תנאי בינינו שמה שנקח מראובן יהיה מפאת הספרים

עוד טען יהודה שמה שכתוב בכת"י שאם עבר הזמן ולא פרע הסך הנז' יתבטל המכר להד"מ אלא היתה הקניה לחלוטין והמכר לזמן (והפרעון לזמן) ואף אם עבר הזמן ולא פרעתי לך לא יתבטל המכר בזה ושמעון טוען כל מה שכתוב בכת"י היה בשעת המכר ולא מכרתי אלא בתנאי זה ויהודה אומר להדמ

עוד טען יהודה שאפי' לפי דבריך שהתנאי שלך אמת שאם יעבור הזמן יתבטל המכר וגם לא היה תנאי שמה שתקח מאת ראובן יהיה מפאת הספרים מ"מ אין הספרים נחלטים לך אף אם עבר הזמן דהא אפילו נאמר דבשטר מכירה הא' כתוב שהיא לחלוטין אין כוונתנו למכיר' חלוטה אלא הבטחה בעלמ' ודרך גוזמא כדי שיהיה לך בטחון על החוב של ראובן דמתחלה היה התנאי כך כדי שיהיה בטוח לזמן והוי כאסמכתא ולא גמר ומקנה והדברים מוכיחים שהמכירה הא' לאו מכירה גמו' היא אלא הבטחה בעלמא בתנאי ליפרע בזמן הנז' דאיך יעלה על הדעת למכור שוה שני אלפים באלף לחלוטין ולא יקבל מעות בעין אלא בחוב שיש לך על ראובן וימתין על המעות עד זמן מה כשיעור הזמן של פריעת חוב הספרים אין הדעת סובלת זה ושמעון טוען שהמכירה היתה חלוטה כנראה מהכת"י של יהודה והאי דחזרתי ומכרתי הוא מרצוני הטוב ולא משום תנאי בעולם יורנו המורה הדין עם מי ויבא שכמ"ה

זאת אשיב האדם יראה לעינים והלב ל"ו ידמה וממקומו הוא מוכרע שהמוכר נעשה לוקח והלוקח נעשה מוכר בהאי שעתא תכף ומיד ולאלתר ושהמקח ישאר במקומו ולא יראה פני הבית של הקונה אע"פי שנקוד על התנאי למימרא שנכת' בטעות הא מיהא אכתי איתנהו ברשותיה דיהודה והימים והזמנים של ההקנאות והדמים מודיעי' דעבוד טצדקי לאפוקי מאונאה וכמה כרכורים מוכחא מילתא דכל מטרין דהוו להו אלא לזרוזי למגבא מלתיה דידיה דמסיק ביה בראובן ונשאו ונתנו בדבר נמנו וגמרו היינו דאהניא להו לזבוני ולמזבן ותנאה הוי דאי לא פרעיה יהודה לשמעון ביומא דמשתלים קסטיה אשתכח דהך זבינא בטילה היא ומבוטלת היא ידים מוכיחות הויין דקא חזינן דיהודה זבין זביניה ולא קביל דמי זביניה ומה גם לפום מאי דקטעין דתנאי היה הדבר דממה שיגבה ש"מ דמחמת דמי זבינא ולאו ממאי דמסיק ביה ופש ליה גביה כל הני מלי מוכחי דיציבא מלתא דיהודה ופשריה מהימן ונהי דהאידנא לית ליה לדיינא למיזל בתר האומדנות משום חולשא חלשין דעתין כמ"ש הרי"ף ז"ל בפ' הכותב משמיה דגאון והרמב"ם ז"ל בפכ"ד מהלכות סנהדרין והטוש"ע סי' רצ"ז ע"ש הני מלי לאפוקי ממונא באומדן דעתא. דדיינא אבל לאוקומי ממונא בחזקת מאריה דנין ודנין מודעת זאת בכל האר"ש אר"ש רחבת ידים בארשו"ת החיים

ואבא היום אל הע'ין עין משפט למתבע אולפן בריש כל מר'אין נחזי אנן אי טעין יהודה פרעתי לדידן ודאי דמהימן א"כ השתא נמי דקא טעין התנאי היה בסגנון הפירעון נהימניה במגו דפרעתי ודמיא האי למאי דכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' שאלה דין כ' יש לשומר להתנות שאינו שומר כדרך השומרים וכו' בזוית. הבית אני מניח אותם וכיוצא בזה תנאי השומר שתנאי היה בינינו ובעל הפקדון אומר שלא היה שם תנאי אע"פי שהפקידו אצלו בעדים מתוך שיכול לו' נאנסו נאמן לומר תנאי היה בינינו לפיכך ישבע וכו' שהיה ביניהם תנאי עכ"ל. והראב"ד ז"ל השיג עליו דהוי כמגו במקום עדים ע"ש וה' המגיד וה' מגדל עז ז"ל תירצו דאפשר דתנאי היה ביניהם קודם שמסר לו הפקדון אצל העדים וה"נ דהוה מצי למימר החזרתי דהמפקיד אצל חבירו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים ואפי' הפקיד אצלו בשטר דלא מצי המפקיד למימר ליה א"ה שטרך בידי מאי בעי כדאיתא בפ' המוכר דף ע' ופסקה הרמב"ם בפ"ב מהלכות שומרים והטוש"ע סי' רצ"ו ס"ב ובשטר כיס נמי דפלגא פקדון מהימן לומר החזרתי מגו דנאנסו אע"ג דמארה דעסקא נקיט שטרא בידיה עיין סי' ק"ח. שמעינן מינה לנ"ד אע"ג דשמעון נקיט פתקא דהכת"י בידיה מצי למימר תנאי במגו דפרעתי אע"ג דהרא"ש ז"ל כלל ע"ט סי"ג כתב דטענת החזרתי סותרת היא טענת אביך חייב לי ראם אביו חייב לו למה יחזיר דאי איתיה לחוב לאו בר חזרה הוא ע"ש וא"כ ה"נ מלוה כיון שהוא טוען דתנאי היה הדבר דהגבייה לאו מדידיה דיהודה היא אלא מראובן ויהודה לא קאי אלא להבטחה נכון לבו לא יירא מהיכא תיתי דפרע ליה מדידיה א"כ כיון דפרעון לא מצית אמרת טענת התנאי אזדא לה ממילא. ענ"י אני יאי עניות"א ותמה על עצמך אם כן פרנס לי כל המגו שבתלמוד דבכולהו הכי משכחת להו מאן דקמן אם נאנסו ליכא טענת חזרה וכן לקוחה בידי במגו דשאינה של אבותיך מעולם דאם אינה של אבותיו אין לו בה לקוחין וכן בטענת פרעתי במגו דמזוייף או על תנאי דאי מזוייף למה יפרע לו כהנה וכהנה עד כי חדל . לספור דכולהו סתראי נינהו

איברא דברי הרא"ש ז"ל שרירין וקיימין דהתם כבר נודע מודעא רבא דבשביל חובת אביהם גבה הימנה מהאחים שהודו לו שאביו חייב לי מנה אמטול הכין פסיק ותני הרא"ש ז"ל דתו לא מצי למטען החזרתי דאנן סהדי דמאן דשקל מחבריה ממונא בכ"הג לא עביד דמהדר ליה דמימר אמר מי יימר דמחייבו לי בי דינא לאהדורי דאפילו בחייב אתה ליתן לו לא מהימן לומר פרעתי דמימר אמר דילמא אהדורי הדרי ביהו בי דינא ומעיינין בדיניה וחזו ליה זכותא ואע"ג דמוהרימ"ט ז"ל בח"א סי' ק"ה ובח"ב סי' ל"ז מוקי לה למלתיה דהרא"ש ז"ל דכתב והודו לו האחים לאו למימרא שהודו לו שאביהם חייב לו אלא הודו לי לפורעו הא הוא ז"ל מוקי לה נמי דכשהאחים פרעו לו בעדים תו לא מצי למימר החזרתי כיון דמידע ידעי דבתורת גביית חוב גבה מה שגבה וכן בראו עדים חפץ ביד ראובן ואמ"ל לקוח הוא בידי תו לא מצי למימר