משכנות הרועים תשעב

של שם הס כי לא להזכיר הא מיהא איפכא לא מצית אמרת וכי יבאו שניהם שוים הדרינן לדינא דגמ' דהנתבע דן בב"ד של התובע כמתבאר מדברי הרב מוהרשד"ם ז"ל שם אי לזאת העצה היעוצה לתועלת היתומים דהתם והכא למעבד כדכתיבנא ושלום על דייני ישראל אכי"ר

(ב) תובע. קי"ל דהתובע חבירו שחייב לו מנה אומרים לו שיברר דבריו מאיזה צד חייב לו וכן הנתבע כשאומר איני חייב לך צריך שיברר דבריו כיצד אינו חייב לו כמ"ש בטוש"ע רס"י ע"ה ועיין בדברי מרן ז"ל בב"י גם מ"ש משם תשובת הרשב"א והמרדכי ז"ל ועיין בתשו' הרדב"ז מה שהזקוק לדקדק בזה ובפרט בשעה שמשביעו ואם לא בירר התובע את דבריו אם משביעין את הנתבע כתב הג"א דאין משביעין אותו דלא נתקנה שבועת היסת אלא על טענה מבוררת והש"ך ז"ל שם סק"ו כתב ונראה דמיירי דהב"ד מסופקים ואינם יכולים לעמוד על דעת התובע אם יש לו רמאות בדבר דאי נראה להם שיש לו רמאות בדבר אפי' בשבו' דאורייתא דלאו תקנת חכמים היא לא משבעינן ליה ואם נראה להם שאין רמאות בדבר אפילו בהיסת משבעינן ליה וכו' ע"ש והרב פרישה ז"ל והרב"ח ז"ל הוסיף שצריך לברר באיזה מקום ואיזה מטבע ע"ש ואין זה בכלל קצותא דתרעא דמדכר דכירי אינשי וכבר בא חכם הרב סם חיי בלקוטים דט"ו ע"ד וכתב דלא ידע מנ"ל הא ומדברי מור"ם ז"ל נראה דהרמב"ם והרא"ש ז"ל לא פליגי והסמ"ע ז"ל נדחק בז"ה והרב בית יעקב סי' קכ"ח השג ישיג על דבריו ז"ל ומדברי הסמ"ג והמרדכי שכ' דדבר זה מתקנת הגאונים אחר חתימת התלמוד אין זה דעת ה"המ ז"ל ודברי הרב בית יעקב ז"ל גם לפי שיטת הרב המגיד דמדינא דגמרא קאמר הרמב"ם ז"ל למלתיה וזכורני שהרב קול יעקב ז"ל בלקוטים העמיק הרחיב בענין זה וכעת איננו פה עמדי להתלמד בדבריו ז"ל ואפילו התנה עמו שיהיה נאמן בדבורו הקל צריך לברר דבריו כמ"ש הרדב"ז ח"א סי' ס'

(ג) תובע. מי שהזמין את חבירו לדין וחבירו מסרב לירד עמו לדין באמור אליו הודיעני על מה תריבני אי צייתינן ליה או לא

הלא בראשי הרב באר שבע ז"ל בקונטריס התשו' א סי' ל"ד נשאל בראובן שתבע משמעון לברור עמו דיינים לדון ביניהם ושמעון השב ישיב לא אכנס עמך לדין אלא עד שאדע על מה תרצה להתדיין עמי. והשיב הרב גדולה תשובה דהדין עם ראובן דעביד אינש דלא מגלה טענתיה אלא בבי דינא ופי' רשב"ם ז"ל כדי שלא ילמד מהן שכנגדו ויתן בלבו תחלה קודם שיבאו להב"ד להשיב עליהם עכ"ל ואחהמ"ר מעצמותיו הקדושים לא דמייא כלל דהתם כבר הודיעו מה תובעו והנתבע השיב לו על תביעתו וכשבאו בפני הב"ד חזר הנתבע וטען טענה אחרת סותרת טענה הא' מאי דקאמר אבראי אהאי אמרי נהרדעי דחוזר וטוען דעביד אינש דלא מגלה טענתיה האמתית אלא בבי דינא כדי שלא ילמדו וכו' וגדולה מזו כתב הרא"ש ז"ל שם עביד אינש וכו' כדי שלא יחשיב שכנגדו תשובה על דבריו ובמזיד טוען טענות אחרות להטעותו ע"ש וכתבו הרב ז"ל שם אבל מי שמחוייב לברור לו דיינים קודם שידע על מה רוצה להתדיין עמו אין משם ראיה והסברא נותנת שיאמר לו מה שתובע ממנו דאולי יודה לו ולא מטרחינן בי דינא בכדי וזו הלכה העלה הש"ך סי' י"א סק"א וכן העלה הרב מהר"ם זכות ורב אחר עמו בתשו' סי' י"ב וי"ג גם הרב חכם צבי ז"ל בתשו' סימן קס"ט הורה גבר בגוברין כס' הש"ך ז"ל ע"ש ואם התובע הזמין כבר לחבירו נראה פשוט דלא מצי משתמיט בטענה זו לשליחא דבי דינא אלא לכשיבא לפני הב"ד אמור יאמר לחבירו הודיעני על מה ועל מה הזמנת אותי לדין וכעת מצאתי להרב זכרון יוסף ז"ל ח"מ סי' ב' שכתב וז"ל הב"ד ששולחים שלוחם לומר פ' הזמין לך לדין שאם הוא ישיב ויאמר לא ארד לדון עמו עד שיודיעני אופן תביעתו אה"נ דשומעים לו עכ"ל ומרוצת דבריו הוכח תוכיח דאפילו שלא בא לפני ב"ד ישוב אמריו ע"י שליח ב"ד וכללא הוא בכל ספקא דהאי דינא הנתבע הוא מוחזק בגופו כמ"ש מוהר"ם זכות ז"ל שם

(ד) תנאי. נשאלתי מרחימו דנפשין חד מינן דיינא בארעא הרב כמה"ר דוד גג' נר"ו על דין עסק שראובן חייב לשמעון סך מה וראובן נושה בזולתו וקבע לשמעון הפירעון לזמן המוגבל לגבות מזולתו ובא עד קצו ואין עוזר לו ועמד שמעון לתבוע מראובן מנת חלקו ואלצו ולחצו ודחקו ועמד יהודה לפשר ביניהם לקבוע זמן אחר ולא נתרצה שמעון עד שעשה לו מכירה בספרים שלו שיהיו מכורים לו עד זמן שגבלו ביניהם ולכשיפרע לו הסך ההוא מחוייב הוא להחזיר לו הספרים ודי"ן הכת"י

מודה אני ח"מ ע"ע איך שמכרתי הספרים הנז' בסך כ"וך מכירה חתוכה וחלוטה ובתנאי שיהיו הספרים הנז' מונחים אצלי וקבלתי ע"ע אפילו יש בו אונאה או ביטול מקח ואנו יודעים שהם שוים על חד תרי הכל מחלתי אותם לו ומ"ש ובתנאי שיהיו הספרים הנז' מונחים אצלי טעות והרי הוא נקוד והיה זה בזמן פ' והיה זה בקנין סודר וחתום יהודה. ואח"ך חזר הקונה שמעון ומכר למוכר ספרים הנזכרים ורי"ן הכת"י

מודה אני ע"ע החי"ל איך שמכרתי הספרים הנז' בסך הנז' וסדר פירעונם מהיום לחדש פ' הבע"ל ואם לא נתן הסך הנז' בזמן הנז' המכירה בטלה ואפילו יש בו אונאה אני מחלתי לו הכל וחתם שמעון הקונה הא' הנז' ע"ז. ודי"ן דהרב השואל נר"ו

ראובן חייב לשמעון סך ט"ו מאות בשטר והגיע זמנו ולא השיגה ידו לפרוע לו הסך הנז' ונכנס יהודה לפשר ביניהם שירחיב לו זמן אחר ולא רצה שמעון להרחיב לו הזמן עד שיהיה משכון בידי ואמר שמעון ליהודה אם תתן ספרים בידי משכון לזמן הנז' אני מתרצה ויהודה לא רצה למשכנם בידו עד שנתרצו ביניהם שיעשה לו יהודה הספרים בתורת מכר ויחזור שמעון וימכרם לו ויפרע לו לזמן ונתרצה שמעון בזה דכוונתו שיהיה החוב מוטל על יהודה ולא על ראובן ולא נתרצה שמעון ליקח הספרים לבטחון כי אם באלף ונתרצו ביניהם שיהיו הספרים בתורת מכר בסך אלף ויגבה מהחוב של ראובן סך אלף במעמד שלשתן והשאר ישאר חוב ראובן ועשה יהודה המכירה לשמעון בק"ס וכתב לו כת"י ביד שמעון לראיה כמ"ש נוסחו למעלה וחזר שמעון ומכר הספרים הנז' ליהודה הנז' בקנין סודר וכתב לו כת"י לראיה מעבר הדף של הכת"י של יהודה ונוסחו כתוב למעלה וכעת עבר הזמן ותבע שמעון ליהודה הנז' הספרים לפמ"ש בכת"י שמ' שאם