משכנות הרועים עז

דלא פרע איניש מילתא דלא פסיקא ליה דמתחייב ביה וכמו שיראה הרואה בד"ק ע"ש גם זאת לה' ז"ל סימן ל"א נשאל בר' שעשה סנגורו לש' מאחריות ורב החובל אגב אותן המעות ואומ' ר' שלא קבל עליו רק שטף מים ושודדים לא הגניבה וש' אין בידו הכתובה כעת וטוען שבכת"י כתוב לאמ' שקבל עליו כל מיני האחריות ואח"ז נמצא הכת"י ושם כתו' לאמר כל מין אחריות ונסתפק ה' ז"ל אם יכול לומר טעיתי במ"ש כל מין אחריות במיגו דאי אמר פרעתי והשי' ע"ז וז"ל דפ"ד ג' ואביא את הג' טעם כעיקר את שיש בו כל צורכו לסמוך עליו דלא ניחוש לפירעון כלל וטעמא דמלתא כיון דר' דעתו נוטה שאין במשמעות ההבטחה זו כ"א שטיפת מים ושודדים חוצה לה וכו' א"כ אנן סהדי דלא פרע מידי אם לא בדינא ודיינא שאינו כשאר כל כת' חיובים דעביד איניש דפרע משום דברירא ליה חיובא לא זו הדרך בנ"ד דלא פסיקא ליה מילתא לגדל פרע דמימר אמר מי יימר וכו' ותוקע עצמו עד דאזיל לב"ד ואפי' טעין בהדיא פרעתי לא מהימן ודבר זה למדתי מתורתו של מוהרימ"ט וה' פ"מ ז"ל דקאי כוותיה דס"ל בהדיא דחזקה לא פרע איניש מלתא דלא פסיקא ליה ובריא בחיובא כמו שיראה הרואה בד"ק וחילייהו מהא דתנן עד ד"א וכו' מטעמא דיורשים דכסבור ר' לומר דלא מחייב ע"פ כתבו בעידן המעות בנימוח הזה עדות היא לכל באי עולם שאין כאן בית מיחוש לפירעון דמי יימר דמחייבי ליה רבנן וכמ"ש עכ"ל ואני עני תמיה על הרבנים הללו איך לא חשו לס' הרמב"ם דס"ל דאינו נאמן אלא בשבועה דרך חזקה דלא פרע משום דאמר מי יימר וכו' לא מהניא ליה לתובע אלא להיותו מכת הנשבעים ונוטלים אבל לא לגמרי ולמיחת לנכסיה ועל ה' משאת משה ק' דמתורתו של מוהרימ"ט ז"ל למד כן והרי הרב עצמו אחר כל האמת לאות שכתב מסיק ותני לעשות ביצוע ולא לגבות הכל ע"ש וס' ה' פ"מ איננו כעת במחיצתי

וכעת נמצא אצלי ס' תשו' הרב פני משה ח"א ל ומצאתי לתשו' זה שהביא ה' משאת משה שם ולשם והיא בסי' צ"ג והענין כי שאול נשאל במי שזן נכדו י"ד שנה ומת ותובע עצמו לגבות מה שפירנס והאלמנה טוענת שמחל לנכדו או פרעו ובתשו' הביא תשו' הרי"ף במי שזן יתום לשם ג"ח איכוון וס' החולקים ובסו"ד כ' וז"ל ועוד אמינא דהן לו יהיה דהאלמנה מוחזקת בנכסים עוד יש טעם אחר לשלא ניחוש לטענת פרעון שפרע היתום לזקנו דלא עביד איניש דפרע אלא במלתא דפסיקא ליה שחייב לחבירו אבל מלתא כדנא לדעת הרי"ף בתשו' הנז' הזן את היתום בסתם לשם ג"ח הוא והרשד"ם בסי' שמ"ט פסיק ותני כוותיה כנז"ל אף שאינו בפי' כנ"ד דבא יעקב לב"ד ושאל קצבה כנז"ל בשאלה א"כ הרי"ף והרשד"ם מודים דלשם הלואה הוא וכמו שהכרחנו לעיל מ"מ לאו כ"ע דינא גמירי וכ"ש יתום זה שאנו דנין עליו דודאי לא גמר דינא ולא דכוותיה ולא דפסיקא מניה ובכה"ג ודאי לא עביד איניש דפרע דמי יימר ליה דמחייבי ליה רבנן וזו היא מימר' פסיקת' דפ' חזקת עלה דההיא דשענו כותל שנפל וכו' וקא יהבו טעמא בגמ' משום דמי יימר דמחייבו לי רבנן כמו שנשאל בגמ' הדא ההיא דכותל חצר דמשנה ערוכה היא דמגלגלין עליו את הכל ואפ"ה קתני במתני' גופה דבחזקת שלא נתן. והטעם דאף הדינים הפסוקים לא גמרי אינשי ולא עבידי דפרעי עד שיחייבום בב"ד ויאמרו צא תן לו ודוגמא להא כת' מהרימ"ט ז"ל בתשו' הנז' סי' קי"ב בנדון דידיה שם בא' שהזמין את חבירו לדין וחבירו היה טוען לפטור את עצמו ולא הספיק לעמוד בדין עד שעת הנטען וכ' שם דמוציאין מיורשי הנטען דלא חיישי' תו לטענת פירעון ואעפ"י שהיה מזמינו לדין דלא עביד איניש דפרעיה עד דמחייבו ליה רבנן והוכיח כן מההיא דחייב אתה ליתן לא בא לכתוב כותבין אלא תן לו בא לכתוב אין כותבין כמו שיעשה וכמו שהדבר הוא מבואר א"כ כאן בנ"ד נמי אף שהלך יעקב לב"ד מאליו ומעצמו שיתנו לו קצבה מ"מ לא הוה עביד היתום לפרוע כל כמה שלא חייבוהו הב"ד בפי' וא"כ אזדא לה טענת הפירעון כלל וכלל מכל מילי דכתי' שיעקב זה מצי מפרע הוצאותיו שהוציא על היתום וכו' ולטענת פרעון ליכא למיחש כדהוכחנו וכו' עכ"ל

ובצפייתנו צפינו לה' נחפה בכסף בח"מ סי' י"ג עלה ונסתפ'ק ביחידים שקבלו עליהם לתת לירוש' עה"ק תו"ב סך מה למשך י' שנים ונכנסו ב' יחידים וחייבו עצמם כסך הנז' ואם פחתו פחתו להם ומת א' מהם והב' גברא אלמא ולא ציית לדינא ואחר עבור י' שנים שלחו מתם שליח לגבות הנשאר מיתומי המתחייב ואחר שהאריך הביא תשו' הרדב"ז ז"ל אשר הובאת לך ותשו' ה' מש"ם סי' ל' הניתנים למעלה וגם הביא מחלוקת הרמב"ם והרמ"ה והרמב"ן ז"ל לענין השבועה כמו שביררנו ובסו"ד כתב דלא כ' הב"י דצריך לישבע אלא בשחבירו חי ומכחיש וטוען בריא שפרעו ע"ש ותלי"ת שנתכוונתי לדעת גדול בדורו ואף למה שחילק הרב כמהר"י עייאש ז"ל שם דצ"ט א' נר' דהשטר נכתב על סך כו"ך והמודעה על מקצת החוב ולדעתו שהיא שרירא וקיימא חזקתו שלא פרע ויודה הרב ז"ל בזה וע"ע מ"ש הרב ז"ל שם דף ק' ע"ג

ואני אמרתי בחפש'י בתשו' מהראנ"ח ז"ל ח"ב סי' ג' שנשאל בקונה המולהן שיש מחזיק בו שלפי התקנה שיפרע לו דמי שיווי החזקה לפי מה שישומו הבקאים אם טען פרעתי אי מהימן והשיב דלא מצי טעין פרעתי שאין דמי החזקה קצובים ולא חוב ברור עד שיעמוד לפני ב"ד וחיליה מהך דפ"ק דב"ב ע"ש ולעומת זה הרב לחם רב סי' קכ"ט פשיטא ליה דהקונה נאמן לומר פרעתי ע"ש ולא הזכיר על דל שפתיו הך דפ"ק דב"ב שוב מצאתי להכנה"ג סי' ע' בהגה"ט אות ו' שהביא פלוגתא דהני רבנן ז"ל ושה' מהר"א ששון סי' רל"א מסתפק בזה ומספק"ל אי טעני' ליורשי' שאביהם פרע דמי החזקה אחר ששמו אותה פ' ופ' ע"ש ולא נתב' בדבריו ז"ל כל הצורך דצ"ל שמא שמו אותה פ' ופ' שכבר מתו או הלכו להם למדינת הים ואלו בסי' ע"ח בהגה"ט אות י"ב הביא תשו' הרדב"ז דסי' צ' בלי שום חולק וצריך להתישב בדבר וה' כרם שלמה בח"מ סי' כ"ט דף קמ"א א' כ' דאי טעין איהו פרעתי נאמן אבל אנן לא טעני' ליה כל זמן שהוא חי וקים עכ"ל מדבריו למדנו דס"ל דאם מת טועני' ליורשיו כיון דאבוהון הוה מצי למטען ושומעין לו אלא דהתם לפוטרו מכל וכל דנקיט שטרא בידיה אהני טענת פרעתי למרמי עליה שבועה וכיון דמת ולא אשתבע חזר הדין דאין אמש"ל:

עוד מצאתי להכנה"ג ז"ל בתשו' ח"ב סי' ס' שהביא תשו' הרדב"ז ז"ל בסו' צ' היא' העולה למעלה בלי שום חולק גם אשו"ר לו בח"ב שהביא פלוגתא דהרב