משכנות הרועים תשסח

דתועלת השותפות הוא דפסק כן וכו' עכ"ל דעת עליון כדעת הרא"ש והטור ז"ל דשתיקה לחוד לא מהנייא וכדעת הסמ"ע ומוהריב"ל ז"ל והנמשכים אחריהם

וחזיתיה לה' מש"ל ז"ל בפ"ה מה' שותפים שכתב והסכים למעשיו וכו' לאו דוקא שאמר הן בפירוש אלא כיון דידע ושתק ולא מיחה קרינן שהסכים למעשיו וכו' וכ' מוהרימ"ט ז"ל דאחר מעשה אפילו אומר דברים שמורים שנתרצה לאו מידי הוא והנה רבינו כתב וכו' וזה שלא כדברי הרב עכ"ל ואחה"ר לא ידענא מאי קאמר דהרב מוהרימ"ט ז"ל לא מיעט אלא דברים המורים כגון מ"ש ה' ז"ל שאמר לו כבר עשיתי דר"ל אין להשיב כמ"ש שם אלא דבעינן שיאמר שנתרצה בפירוש ולא לישנא דמשתמע לתרתי אנפי וכדתרגמוה סבי הסמ"ע ומוהריב"ל ז"ל וכתב עוד הרב מש"ל ז"ל ומאי דאייתי מעובדא דמרי בר איסק קשה למה גם וכו' ולא גלה סודו ואפשר דק"ל מאי דדייקנא בעניו'

ועלה מן האר"ש דדבר שהוא קודם מעשה ונמלך בו ושתק א"נ כשעשה מעשה בפניו ולא מיחה בו כההיא דשומר שמסר לשומר בפני בע"ה שנת' בדברי מור"ם סי' אר"ץ סכ"ו שתיקה הויא כהודאה אבל לאחר מעשה דעת הסמ"ע ומוהריב"ל והרב מוהרימ"ט וה' משפט צדק והרב דברי ריבות וה' תפארת שמואל וה' אדרת אליהו ז"ל הרי שבעה נסיכי אדם סברי מרנן עד שיאמר בפירוש רוצה אני בשפה ברורה אבל בשתיקה לחוד לא מהנייא ולדברי ה' מוהרימ"ט ז"ל אפי' אמר דברים שמורים שנתרצה לאו מידי הוא. וזה חזיתי ואספרה לרב"א ז"ל במקובצת בפ"ג דמציעא במ"ד לדף ל"ז שכתב ומכאן נראה שאם יש לתלות שתיקתו לפי שמחשב בלבו מה יענה דלאו כהודאה דמיא ושכ"כ תוס' שאנץ ע"ש וכ"ש בשות' דאיכא למתלי דידו ע"הע כמ"ש ה' הדרישה ומוהרימ"ט ז"ל כמדובר

ולעומת זה הרב מוהר"י יפה ז"ל המובא בתשו' מוהראנ"ח לא ס"ל הכי אלא שתיקה לחודה מהנייא ומוהרי"קו ז"ל לפי גירסתו בהרא"ש ז"ל ולפי מ"ש הרב ב"י ז"ל משא"ך דעת הטור לדעת הנך רברבתא דלא מהני. גם מוהרי"קו ז"ל לא אמרה אלא כנדונו שכבר ראה שהיה הנהגתו בחנות וכמו ששיערנו בעניותין בתשו' הרא"ש ז"ל ואהא שפיר מסייע למילתיה מתשו' הרא"ש ז"ל וכדכתי' וה' מוהרשד"ם ח"מ סוף סי' כ"א נדונו שלאחר שהודיעו לשותף חבירו עמד ופרע שני פרעונות ופסק דתו לא מצי למחות ומדברי הרמב"ם ז"ל הללו ע"ש התם כיון דעבד עובדא ופרעיה בפירוש ודאי כמ"ד רוצה אני ובסי' רי"ט נשאל על שותף ששינה והודיעו אח"ך ושתק ופשיטא ליה מדברי הרמב"ם ז"ל הללו דשתיקה מהניא ע"ש אלא דמהא לא אריא דאחר ששמע ושתק עמד וקבל הסחורה שהביא חבירו כמ"ש בדברי השואל ובתשו' הרב ז"ל וכיון שעשה מעשה אין לך רצוי גדול מזה אמנם בסי' קע"ט ושס"ח דמייתי לדברי הרמב"ם ז"ל הללו למגמר מנייהו בק"ו להיכא דעביד מעשה ש"מ דס"ל כדעת הרמב"ם ז"ל דאפילו בדלא עביד מעשה אחר שהודיעו אהנייא ליה שתיקתו וכנראה דהרב ז"ל לא פסיקא ליה כדעת הרמב"ם ז"ל והראיה שלא הביא דברי הסמ"ע ומוהריב"ל ז"ל דשמועותיהם שגורות בפיו כל יומא בבי מדרשא ולחלוק עליהם אם לא נראה בעיניו אלא ש"מ דאין ולאו ורפיא בידיה וסבר לה מר דלא אתייא מק"ו כפי פשטן של דברי הרמב"ם ז"ל אלא בדברי הסמ"ע ומוהריב"ל ז"ל סו"ס הדין דין אמת ותיתי במה מצינו בנתרצה בפירוש דמהני ה"נ בעושה מעשה והרב אדרת אליהו ז"ל שם הביא תשו' הרב מוהרשד"ם ז"ל דסי' רי"ט למילף מינה בדעבד בה מעשה חשיב לשתיקה כהודאה ע"ש מיהו מתשו' סי' קמ"ט ושס"ח מוכח אפילו בדלא עבד מעשה וכדכתי' ואיכא למימר דאי ס"ל לה' מוהרשד"ם ז"ל כד' מוהריב"ל והסמ"ע ז"ל דבעינן שיאמר רונה אני אע"ג דעבד מעשה לא משוינן ליה כמ"ד במל'א פו'ם ונראה דגם הוא ס"ל דידע ושתק לא הוי כלום

וכדו חזיתי להרב בני אהרן ז"ל סי' מ' שגם הוא ז"ל שאול נשאל בשותף ששינה ואח"ך הודיע לחבירו ושמע ושתק והשיב דמדברי הרמב"ם נראה ברור דבעי' שיאמר בפירוש דאלת"ה לישמועינן רבותא טפי דאפילו שתק וכו' וגם מתשו' מוהרש"ך ז"ל נראה דבעי הסכמה למעשיו לפחות בדברים בעלמא ואח"כ הביא דברי הרא"ש ז"ל בתשו' בענין אחיו של ראובן וכו' וכתב הרי שאע"פי שידע ראובן משותפות לוי עכ"ז לא נסתייע הרא"ש ז"ל מטעם זה אלא משום דגם הוא בידו לעשות מה שנראה לו שהוא תועלת וכו' ונראה דגם הוא ס"ל דידע ושתק לאו כלום היא וכו' ע"ש וזה כדעת הרב תפארת שמואל ז"ל אשר הונף ואשר הורם ונרגש עוד הרב ז"ל בתשו' הרא"ש ז"ל לגי' הטור דראובן ידע וא"כ איך טוען שמעון לא הודעתני ומאי דניחא בשנויא בתרא ע"ש גם הרב"ח ז"ל תירץ כן ע"ע ואולם ה' הדרישה והסמ"ע דחו תירוץ זה ממשמעות הלשון ע"ע ובדברי הסמ"ע לק"מ שלא הודיעו ר"ל בשעה שנשתתף עם אחיו אלא אח"כ וכן מוכח מדברי הלבוש ע"ש וכן בקדש חזיתי לה' כרם שלמה ח"מ סימן מ"ט תשו' מהרב בנו ה' דבר משה ז"ל ואסף איש טהור רוב הדיעות וכתב שם בתו"ד בתר מאי דרמי ומקשי על דברי מוהרשד"ם ז"ל ונראה דמשו"ה לא חש הרב פמ"א ז"ל שם לפחות להזכיר דברי מוהרשד"ם ז"ל הללו ופסק בהחלט בלי שום חולק דצריך שיסכים עמו בפירוש וכו' וכללא כייל דמוהראנ"ח ומוהרשד"ם ז"ל ס"ל דאפילו לאחר המעשה השתי' מהניא ולדעת מוהריב"ל והסמ"ע והרב בני אהרן וה' פמ"א וה' מוהרימ"ט ז"ל אפילו בדברים שנתרצה לא מהני ע"ש

והנה בעתה ראיתי להרב מוהר"א ששון ז"ל סו"סי ק"ץ הביא תשו' הרא"ש ז"ל הלזו וגירסתו בה כגי' הכתובה בשאלות ושמעון לא ידע וכו' ומינה דן את הדין בשות' שנעשה ערב לזולת שנראה לו שזה הוא לתועלת השותפות דחייבים השותפים בהפסד שנמשך מאותה הערבות ע"ש ולפי גי' הטו' ומהרי"קו ז"ל לא מן השם הוא זה אלא משום דידע ושתק אבל כל היכא דלא ידע מאין הרגלים לחייב את השותפים אמנם מסגנון קושית מרן ז"ל בב"י דלמה הוצרך לטעם תועלת השות' כיון דידע ונתפייס וכו' מוכח דכל חד מהנך תרי טעמי דכתב הרא"ש ז"ל תסגי ליה לחייב השות' ומשום מאי דאיתשיל קמיה דמהר"א ששון ז"ל דזה בדלא ידע השותף נקט לה"ט לפום גירסת השאלות כך נראה ליישב דבריו אע"ג דהרב ז"ל נקט נפשיה בקציר"י דלא אייתי לגירסת הטור ומוהרי"קו ז"ל ושלא כדעת הרב תפארת שמואל וה' משפט צדק והכנ"הג ורב"א בתשו' סי' מ"ג פסק לנדונו מתשו' הרא"ש ז"ל לפי גי' הכתובה בשאלות דשמעון לא ידע אלא משום דנ"ל תועלת