משכנות הרועים תשסו

נגמר הדין שעבדה אותו בתורת אפותיקי ובסוף זכתה לדינא בכ"הג דן ידין הרשב"א ז"ל דחייל השעבוד למפרע דאיגלאי מילתא למפרע דדידהו הוא ודידה קא משעבדא דבכל הני גווני לא מצי לסלוקי בזוזי ולא ממעיט הרשב"א ז"ל אלא נכסי דלוה דמצי לסלוקי למלוה בזוזי וכדכתי'

(ריט) שעבוד האשה שסלקה עצמה לבעלה משעבוד כתובתה וקודם הסילוק מסרה מודעה על זה ולא העידו עדי המודעא שהכירו באונסה אעפי"כ מודעא מעליא היא דסילוק השעבוד הוי כמחילה וקי"ל דמחילה כמתנה ובמתנה גלוי מלתא בעלמא סגי כמ"ש בטוש"ע סי' ר"ה הרב מוהרש"ך ח"א סי' קצ"ה ועיין בהכנ"הג שם אות נ"ב בהג"הט

(רך) שתיקה. עובדא הוה הכי הוה ראובן ושמעון ולוי קנו סחורה לריו"ח היום וראובן הוא המשתדל בה ולמקצת ירחין הוזלה אותה הסחו' מרוב כל הבא ממדינת הים ואין קונה ושמעון אתרמי ליה אורחא לפקח על עסקי עצמו אדהכי והכי נראה לראובן להחליף אותה הסחורה בסחו' אחרת טבא וחריפא טפי והחליף רוב הסחורות הא' וכשבא שמעון ספר לו ראובן את כל העשוי ושמעון עמד ולא ענה עור וארשת שפתיו שתקו יחדו והנה בעת"ה נמכרה שארית הסחורה הא' והפסידו יתר על כן ושמעון טוען שלא יפרע אלא כחלק המגיע לו בסחורה הראשונה ומה ששתקתי ולא מחיתי דנתי להיות ידי על העליונה שאם יהיה ריוח בסחורה המוחלפת קרוב לשכר ולהפך רחוק מן ההפסד עמד השואל ושאל כדת מה לעשות יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב בריש כל מרא'ין מודעת זאת מ"ש הרמב"ם פ"ה מהלכות שותפין המשתתף עם חבירו בסתם לא ישנה וכו' עבר ועשה שלא מדעת חבירו ואח"כ הודיעו ואמ"ל עשיתי כ"וך והסכים למעשיו ה"ז פטור עכ"ל וכתב מרן הכ"מ ז"ל הטעם כיון שאמ"ל ונתרצה הרי זה מחל לו ומחילה א"צ קנין עכ"ל ולא ידעתי מאי שייאטה דמחילה הכא דלא שייך מחילה אלא במידי דאית ליה לגביה דחבריה ומחיל ליה תדע דאפילו אית ליה חפצא לגביה דחבריה ואמ"ל מחילנא לך ההוא חפצא לא מהני הך מחילה כמ"ש הטוש"ע סי' ע"ג משם תשובת הרא"ש ז"ל והרל"ם ז"ל דקדק מדברי רבינו ז"ל דהכי ס"ל כמו שהארכתי לעיל במערכת אות מ' מדיני מחילה בס"ד ע"ש ומדברי מרן משמע דשמיע ליה מ"ש רבינו ז"ל והסכים למעשיו ר"ל דבפירושא איתמר מה שעשית עשוי דאי בשתיקה לחוד סגי אמאי איצטריך רבינו לומר והסכים למעשיו הו"ל לאשמועי' רבותא טפי ושתק. עוד במ"ש רבינו וא"צ קנין אלא בדברים בלבד ש"מ דלא מיעט אלא קנין אבל דיבור מיהא בעי ואע"פי דבטענו חטים והודה לו בשעורים דפטור אף מן השעורים וטעמא לפום רבנן ז"ל דהוייא מחילה בשעורים שאני התם דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דקתבע חטים ושבק למתבע שעורים משא"כ הכא דשתיק ולא קאמר ולא מידי משו"ה בעינן שיסכים למעשיו בפירוש. ומהא דאמרינן בפרק א"מ למ"ד הדרא ארעא ולא פירי דמסתמא אחולי אחלינהו לגביה אבל הכא האיכא טעמא רבא דלא מיחה כי היכי דלהוי קרוב לשכר ורחוק מן ההפסד כמ"ש רבינו שם וש"מ דדעת מרן ז"ל בדעת רבינו דבעינן דיסכים למעשיו בקל זיע סגי. וא"ת א"ה מאי קמ"ל דפטור פשיטא דכיון דהסכים למעשיו בפירוש מאי אית ליה תו לגביה י"ל דטובא קמ"ל דלא תימא האי דלא מיחה ביה לאו משום דהסכים למעשיו אלא משום כסופא וכהאי דאמרינן בפרק א"מ דף כ"ג גבי כלך אצל יפות ע"ש ושותף ששינה פושע הוא ונתחייב בהפסידא דמטיא לחבריה מהך שינוייא וסד"א דלא מפקע מהאי חיובא באמירה בעלמא בלא קנין ודמיא למ"ש המרדכי בפרק החובל והביאה מרן הב"י סי' קע"ו ופסקו מור"ם סי' ק"ך ובכמה דוכתי דמי שהלוה חבירו מנה לזמן וכשהגיע הזמן אמ"ל יהיו בידך למחצית שכר ונאנסו לא מפטר מחיוב האונסים דהיה לו עליו בדברים בעלמא ע"ש הא קמ"ל רבינו גבי שותפים דחשיב כאלו מחל לו ומחי' אצ"ק

איברא דחזיתיה למרן ז"ל בב"י סי' קע"ו סל"ח שעל מה שכ' הטור בשם הרא"ש ז"ל וז"ל עוד אירע כשהיו שותפין שאחיו של שמעון היו לו מעות ואמ"ל שמ' השתדל עמנו ותקח מהריוח כנגד מעותך וראובן ידע בזה שאחי שמעון היו לו מעות בשותפות עמהם וכו' ושמעון אומר כיון שהיינו שותפין כל א' וא' יש לו כח לעשות כל מה שהיה נראה לו תועלת השותפות והיה נראה לו תועלת בחבורת אחיו שלא הפסיד במה שלא הודיעו הדין עמו ויטול אחיו חלק בריוח כפי חלקו במעות עכ"ל וכתב ע"ז מרן ז"ל שם שגם מוהרי"קו ז"ל כתב תשו' זו בלשון הטור אך בשאלות הרא"ש ז"ל כתוב שהשותף האחר לא ידעי ומיהו גם לגירסת הטור ומוהרי"קו ז"ל פשיטא שבשעה שהכניסו לשותפות לא ידע חבירו מיהו היכא דידע אח"ך ושתק נ"ל שנתפייס ואינו יכול אח"כ לערער וא"כ מה צורך להרא"ש ז"ל לומר מטעם שהיה תועלת השותפות תפ"ל מפני שידע ושתק לפי גירסת רבינו הטור ומוהרי"קו ז"ל אך לפי גירסת השאלות ניחא עכ"ל ואפי' למ"ש דבעינן ביטוי שפתים כיון דאחיו של ראובן היה משתדל עמהם בעסק השותפות כמו שאמ"ל ראובן אחיו כמ"ש הרא"ש ושמעון רואה ולא מיחה אין לך הודאה יותר מזה וחשיב כאלו אמ"ל עשוי ומקובל בפי' ואעפי"כ לא נתקררה דעת מרן ז"ל מגירסת הטור ומוהרי"קו ז"ל אלא מגירסת הכתו' בשאלות דלא ידע ועלה קאי שמעון וטען לא הודעתני דלפי גי' הטור ומוהרי"קו ז"ל צ"ל ולא הודעתני מקודם מעשה. ותו דלמ"ל לטעמא דכל אחד יש לו רשות ושלגי' השאלות ניחא ולא זכה בדינו ליטול הריוח אלא משום דיש רשות לשותף לעשות וכו'. אמנם בש"ע סי' צ"ז סי"ג גירסתו ושמעון ידע ואומר שמעון לא הודעתני הדין עם אחי ראובן ליטול בריוח ע"ש ואם הדברים כפשטן סתרא"י נינהו דבסי' קע"ו העתיק דברי הרמב"ם דבעינן שיסכים לדבריו וע"כ שצריך שיבטא בשפתיו כדדייקנא וכדשמיע ליה להסמ"ע אמנם במ"ד ניחא כיון דחזייה דמשתדל בעסק השות' ולא מיחה אמרינן ארצויי ארצי והו"ל כמ"ד ליה שפיר עבדת

וראיתי להרב דרישה ז"ל סי' קע"ז סל"ח דשמיע ליה מדברי מרן ז"ל דהרא"ש זיכה אחי ראובן בכח טענתו והוא טען ג"כ שכל א' וא' יש לו רשות ואהא ק"ל שפיר דלמ"ל הך טעמ' נמי דבהך דשתק תסגי ליה ועלה מק' הא דשתיק לא מהניא אלא היכא דאיכא גילוי דעת רצונו דניחא ליה כמ"ש שם ז"ל עבר ועש' שלא מדע' חבירו ואח"כ הודיעו פטור ה"ד בהסכים