משכנות הרועים תשסה

משום דהשליש הוי שליח לכל חד מנייהו לזכות לו בהך מילתא ומסרו לו והלכה רווחת אין שליחות לגוי כמ"ש בטוש"ע סי' קפ"ב ועיין בתשובת הרשב"א ז"ל הנדפסות מחדש ח"ג סי' ס"ג ועיין בתשו' הרב מהר"ם אבן מינץ ז"ל סי' ע"ד ואם כתבו שטרות העולים בערכאות ש"ג והשלישום ביד נאמן מהני הרשב"א ז"ל שם

(ריג) שליש במשכונה. המנהג פשוט פה מתא תונס יע"א שהממשכן ביתו ביד חבירו בכ"וך לשנה למאה והלוה עצמו הוא דר בבית ומעמיד לו אדם אחד שמקבל עליו לפרוע לו מדי חדש בחדשו משכירות הבית כפי מה שיאותו ביניהם והוא הנקרא אצלינו שליש באופן שהשליש ההוא נעשה שוכר ומשכיר דהיינו שוכר הבית מהמלוה וחוזר ומשכירה ללוה עיין בזה בש"ע י"ד סי' קע"ד ובדברי הלבוש שם ובדברי מרן ז"ל בבד"ה סי' עק"ב ובה' ש"ך סקי"ט ובה' בית יהודה ז"ל במנהגים בדיני המשכונות מ"ש משם רבו מוהר"ש צרור ז"ל

(ריד) שמיטה. הלוה לזמן והנכנס ערב לאחר זמן בק"ס עפ"ק לאחר זמן המוגבל ללוה והגיעה שנת השמיטה לזמן הלוה ועדיין לא הגיע הזמן שנתחייב הערב שאם לא יפרענו הלוה בזמן שקצב לו יגבה מהערב לזמן שקצב לו מי אזלינן בתריה דלוה ומשתמיט דהרי הוא עומד ונוגש ללוה בזמנו או"ד רווחא דערב רווחא דלוה הוא דעליה קא מסתמיך ועיין בתשו' מהרמ"א ז"ל סי' פ"ט

(רטו) שמיטה דעת הגאון מוהרי"קו ז"ל בשורש צ"ג דשטר שיש בו אחריות אין השביעית משמטהו דקי"ל כב"ש דשטר העומד ליגבות כגבוי דמי ומאחר דבכל שטרותינו אנו כותבין אחריות משום הכי סמכו שאין טוענים טענת שמיטה בשטרות ישנים ונחה שקטה תמיהת הרא"ש ז"ל בתשו' ומרן ז"ל בש"ע סי' ס"ז ס"ב פסק דאפילו שטר שיש בו אחריות משמט ומהתימה על מור"ם ז"ל בהגה בס"א שכתב טעם למנהג משום דאין שמיטה נוהגת בז"הז משם גדולי אחרונים ז"ל ומכללם מהרי"קו ז"ל והלא עיקר טעמו של מוהרי"קו ז"ל משום שכותבין אחריות כמבואר ובסעיף ב' לא ציין מי שחולק על הש"ע ועיין בתשו' ה' כרם שלמה ז"ל ח"מ סי' י"א מ"ש בזה גם הסמ"ע ז"ל סק"ד הביא משם הרא"ש ז"ל כיון שנהגו שלא לשמט כאלו התנה המלוה על הלוה על מנת שלא תשמטני בשביעית עכ"ל ור"ל שהמלוה התנה על הלוה שלא ישמט חוב זה בשביעית וכמבואר בס"ט ובסמ"ע סקח"י ויען כי תשובות הרא"ש ז"ל אינם מצויים כעת אצלי הוצרכתי לבאר זה ודעת הרב מוהרי"קו ז"ל כשנשבע חייב לפרוע מכח שבועתו ומור"ם ז"ל בס"ו כתב דאפילו נשבע פטור וציין תשובת מהרי"קו ז"ל שורש פ"א והוא בהפך מ"ש בשורש צ"ג שכתבנו דבריו ומה גם דבשורש פ"א לא דבר מזה כלל ובס"ט הביא משם מוהרי"קו ז"ל שורש קפ"ג דהיכא דכתוב בשטר פקדון אינה משמטת והוא ט"ס וצ"ל שורש קפ"ה ועיין בתשו' מוהרימ"ט ז"ל בח"מ סימן קי"ד ומוהרשד"ם ח"מ סי' ל' והרב מוהרח"ש ז"ל ח"ב סי' ל' והרב מוהר"א קובו ז"ל בס' אדרת אליהו סימן י"ט מ"ש באורך. חבל על דאבדין

(רטז) שמיעה. כל מקום שנאמר בתורה שמיעה ר"ל מפי האומר אבל אם שלח לו כתב והודיעו לא חשיב שמיעה הכנ"הג ז"ל בנמוקיו להרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' ממרים משם מהרלנ"ח ומוהר"י בי רב ז"ל ועיין בתשו' הרב גו"ר ז"ל סי' ובספרי זוטא חיים וחסד במערות שורים מה שהארכתי בזה בס"ד

(ריז) שעבוד הנותן במתנה קרקע לחבירו על. מנת שלא יחול עליה שעבוד כתו' אשה וב"ח שנתבאר בטוש"ע סימן קי"א ואם מקבל המתנה הוא היורש לנותן ומת הנותן חזרה המתנה להיות ירושה ובטל התנאי והאשה והבע"ח גובין מן המתנה ההיא כמ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' שם וכ"כ מרן הב"י משם הרמב"ן והטוש"ע שם ומאי דאיכא למרמי תשובות הרא"ש ז"ל אהדדי כבר תרגמינהו הרב מהר"א ששון ז"ל סי' רכ"ה ולחלק יצא בין היכא דכתיב ע"מ דהוי תנאה להיכא דכתי' חוץ דהוי שיור דדרך שיורא לא ירית ליה עש"ב ואי אריך למעבד הכי להפקיע זכות האשה והב"ח עיין בהב"י ז"ל שם מ"ש בשם רבינו יהודה בנו של הרא"ש ז"ל ואחיו ה' הטור ז"ל ועיין לה' בית דוד ח"מ סי' ל"ה מהספר

(ריח) שעבוד לוה ששעבד נכסיו למלוה ומכלל הנכסים יש לו שט"ח על אחרים ונלב"ע וחל"ש וקדמו בניו והגבו אותם השטרות לבעלי חובות של אביהם והמלוה טוען שאותן השטרות כבר נשתעבדו לו דשטרות נמי נכסי מקרו כתב הרשב"א ז"ל סי' תתקי"ר ועוד שאפילו שעבדם לו בפירוש לא עשה ולא כלום שהשטרות אין גופן ממון וכו' ואם משום נכסי דלוה אותם נכסי' אפי' גבה אותם לבסוף הן כשעבוד שנשתעבדו לו ועדין לא גבה אותן וקי"ל כרבא דאמר בפ' כל שעה ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה וכו' וה"ה למי ששעבדן ואפי' בפי' וכו' עכ"ל אע"ג דשפיר מצי לשעבד דיכתוב לו דקנה ודיקנה היינו לכי קנה אבל שעבד המשועבד לו ל"מ משעבד כיון דב"ח מכאן ולהבא הוא גובה וכ"כ בסי' אלף קי"א משם הרמב"ן ז"ל דאפילו הגיעו זמנו אינו יכול להקדישו או למכור הקרקע של לוה ע"ש ומרן בסי' קי"ז הביא תשו' הרשב"א מחודשין א' שכתב וז"ל מה שאמרת שהאפותיקי שעשתה להם היה קודם שזכתה היא בהם במעשה ב"ד שלה איני רואה לה בכך שום זכות ואע"פי שיש לדון בדבר הדין כך הוא עכ"ל וראיתי להכנ"הג סי' ק"א אות ט"ו בהגהב"י שעל מ"ש מרן תשוב' הרשב"א ז"ל סי' אל"ף קי"א שכתב ובקרקע עצמו דוקא מקדיש או מוכר שמפקיע הקרקע מן הלוה אבל מ"מ יכול למשכנו אפי' באפותיקי מפורש הואיל והלוה יכול לסלקו במעות וכ"כ הרשב"א ז"ל והביאה רבינו המחבר סי' קי"ז עכ"ל ובאמת שהדברים הללו פשוטים וכך עלה במחשבה אלא דאי קשיא הא קשיא מהך דסימן תתקי"ד פסיק ותני דלא מצי משעבד נכסי הלוה אע"פי דלא מפקיע הלוה מקרקעו וכבר ראיתי לה' פמ"א ז"ל ח"א שהצריך עיון בזה ע"ע. ובאמת דמרן ז"ל הביא תשו' הרשב"א ז"ל הלזו בתכלית הקיצור לדעת על מה אדניה הטבעו ובארבעה חלקי תשו' הרשב"א ז"ל לא מצאתיה והנראה דאין האשה הזאת באה לזכות בקרקע מחמת כתובתה דאי הכי הו"ל למכתב קודם שיגבו לה ב"ד ולא קודם שזכתה במעשה ב"ד אלא נראה שהקרקע שלה הוא ויצאו עליו עסיקין לאפוקי יתה מינה ומאי דביני ביני עשתה אותו הקרקע אפותיקי לאחרים ולאחר גמר דין העמידו הקרקע בידה א"נ הקרקע שביד אחרים קרא עליו ערער לאפוקי מנייהו ועד שלא