משכנות הרועים תשסד

ה"המ ז"ל פי"ח מה' אישות דין י"ג שכ"כ משם הרמב"ן והרשב"א ז"ל דע"י קנין שנהגו לקבל מהבעל על המזונות לכ"ע טורפת מהלקוחות ולא ראיתי שום חולק בדבר זה ומור"ם שם סכ"א פסק לדברי הרשב"א ז"ל ובודאי צריך להתבונן במה שצריך לטרוף ע"ד שנתבאר בא"הע סי' ע' ס"ז ע"ש ואיכא מאן דק"ל על תשו' הרשב"א ז"ל דב' שהלוו וכו' מהא דגרסינן בפי"ן דף קכ"ד שלחו מתם בכור נוטל פי שנים במלוה או לא ברבית דמוקמי' לה אליבא דרבנן דמלוה כמאן דמגביא דמיא ופירשב"ם ז"ל ד"ה אבל לא ברבית וז"ל אע"פי שכתב בשטר ומלוה כמאן דגביא דמיא הואיל ונקיט שטרא אבל רבית אע"ג דנקט שטרא וכבר עבר הזמן משמת אביו לא וכו' עכ"ל ולענ"ד תיובתא לא חזינא דהתם לענין דמקרי ראוי וכמו שסיים רשב"ם ז"ל אבל ודאי פשוט דחוב מעליא הוא והנה מה שלמד הרשב"א ז"ל לדינו מהך דמזונות הבת כבר נתברר דמיירי בתו"זמ שפסק לה דהויא מלוה תו"הזמ דאינו נאמן לומר פרעתי אבל בחיוב הקצוב של הרבית מדי חדש בחדשו נחזי אנן אי נאמן לומר פרעתי דהויא כמלוה ע"פ או"ד כיון שכתוב בשטר חיוב הרבית ל"מ למימר פרעתי ונ"מ לנדון שאלתו

ומצאתי להריב"ש ז"ל סי' שי"ג שנשאל בראובן שהשכיר ביתו לשמעון לחמשה שנים בק' זהובים ובקנין ואחר עבור הזמן תבע ראובן כל דמי השכירו' ושמ' משיב פרעתי והשיב הרב ז"ל דיכול לומר פרעתי שהקנין שמעון לא קאי אלא על שאר דברים שכתובים בשטר ובסו"ד כתב כל שלא נטל קנין על הפירעון וכו' עכ"ל דעת עליון ז"ל כשכתוב בשטר וחייב לפרוע שכירות הקרקע בכ"וך לחדש או לשנה בקנין ל"מ למימר פרעתי דהו"ל כמלוה בשטר ונדון מוהריט"ץ ז"ל סי' ח"י מיירי כשאין כתוב בו חיוב הפירעון ע"ע ועיין מש"ל במערכת אות זה סי' לק"ט בס"ד והמנהג פה מתא יע"א לכתוב על השליש וחייב עצמו בקנין פ' לפרוע למלוה סך כ"וך בחדש שכירות הקרקע כל ימי משך המשכונה כמדובר וא"כ הו"ל כמלוה בשטרא מעליא

האמנם אלם צדק אענה דעדין יש מקום לדון בנ"ד דלא שמה מתיא מהך תשו' של הרשב"א ז"ל דהכא בנ"ד שאני דנהי דיהבינן ליה כל דיליה למלוה לגבות מהשליש שכירות כל הזמן שעבר מ"מ שליש כי הדר ותבע שכירות מבעל הקרקע פשיטא דמצי למימר ליה פרעתי דאינה אלא כמלוה ע"פ כמ"ש בטוש"ע סי' שי"ז ע"ש ומה לנו אצל הלקוחות ואע"פי שהוא מודה שלא פרע אינו נאמן דחיישינן לקנוניא ועוד דמלוה ע"פ אינה גובה מהלקוחות אע"ג דמידע ידעי ועיין בש"ות בני יהודה להרב מופת הדור מהר"י עייאש ז"ל סי' ו' דף ע"ה ע"ד ע"ש שהאריך בפרט זה וה' מח"א ז"ל ה' מלוה ס"סי א"כ

(ריא) שלל עיר שכבשוה כרכום רח"ל ושללו את כל שללה והשוללים מכרו מן אשר שללו מנכסי היהודים לישראל והבעלים מכירים איזה חפצים שלהם ששללו השוללים אם חייבים להחזירם לבעלים לכשיתברר כי החפצים האלו שלהם ואם חייבים לשלם להם דמי המקח או יטלו אותם חנם אין כסף ואת"ל דחייבים מיהא לשלם דמי המקח אם הקונים נאמנים שבכ"וך לקחו אותם או צריכים שבועה. דבלסטים גוי קי"ל דלא מיאש דדייני בגיתא אבל בגנב מיאש דלא ידע מאן איהו כי היכי דלתבעיה בדיניהם כמ"ש בטוש"ע סי' שס"ח ע"ש ופשיטא דשוללים הוי דינם כגנב כיון דלא ידע מאן יתבע ומיאש וקנה ביאוש ושינוי רשות

ובשנת תקס"ח הן בעון ליל שבת קדש נועצו לב יחדו המה היו במורדי איש למרו"ד עליון האיש אדוני האר"ץ יר"ה ותנשא מלכותו ויאמרו קשר קשר ויהי הקשר אמיץ כתועפות קשר של רשעים ופשטו את ידם לבוז לחנות ישראל ועכו"ם ובזזו איש לו ויהי הממעיט אסף עשרה חמרים חשבו מזמה מנייהו מלכי מנייהו אפרכי והמלך בוטח בה' גדולה הבטחה מה' יצא הדבר לשכל עצתם מפר מחשבות ערומים והיו כאין והמלך ידו על העליונה דידן נצח הדבר יצא מפי המלך יר"ה ותנתן דת להוציא בולען מפיהם ושכל מי שמכיר חפציו ומיני סחורתו יבא ויטול ויפקד המלך פקידים לאסוף השלל ויאסף הנמצא ע"י הפרתמים אשר הפקידם המלך יר"ה ויחולק השלל לכל הנמצ' לנותן סימניה ומה שהעלימו השוללים לא שזפתו עין רואה ומכרום לישראל והכירום הבעלים ומהם אשר הקונה בעצמו מודה ובאו להתדיין על דין עסק ביש יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

ואתה דע לך דהרשב"ץ בח"א סי' צ"ט דנשאל בשלל ששללו הגוים ממון ישראל ומכרום לישראל הורה גבר דודאי מתייאשי וזכה הקונה וא"צ להחזיר לבעלים לא הן ולא דמיהן ע"ש ואכתי איכא למימר דלא דמי לנדון דהתם נדון דידן דהתם הנראה דגזירת מלך היא לשלול שלל ממ"ש ז"ל הילכך בנ"ד אם אותם החפצים הם מאותם ששללו הגוים ביום הגזירה וכו' עכ"ל משמע דכך נגזרה גזירה מאת המלך דבכ"הג ודאי מיאשי אבל בנ"ד דמאליהם ומעצמם הפרו ברית עברו חק לשלוח יד לשלול שלל לא מיאשי ובדעתם כי המלך עוד ידו נטויה להומם ולאבדם ומצילים ממונם מידם

שוב מצאתי להרב בח"ב סי' קל"ו שכתב אם הבוזזים הם שבאים מהמלכות שיש חירום בינם ובין המלכות של הנבזזים זכה הלוקח במקחו ואין לבעל הספר דין עליו כלל וכו' ואם אלו השוללים הם מהמלכות אלא שיצאו לשלול שלל ולבוז בז שלא ברצון המלך בזה יש לו דין לסטים מזויין ותנן בפרק הגוזל וכו' דמסתמא נתיאשו וכו' ע"ש וע"ע שם סי' קל"ז ולהרב בנו הרשב"ש ז"ל סי מ"ז ולנכדו בחוט המשולש טור ג' סי' כ"ד מה שהאריך בענין זה ותמצית דבריו ז"ל לחלק בין כשהשלל ברצון המלך וגזירתו לכשאין ברצון המלך ע"ש וכך עלתה ההסכמה בועד אחים לי יושבי על מדין יצ"ו

ולענין הספרים כ' הכנ"הג סי' רנ"ט אות ד' בהגהב"י דלא מיאשי מנייהו הבעלים דמימר אמרי דאינו מוכרם אלא לישראל ע"ש והיינו דוקא בגנב וגזלן אבל השולל מחמת המלכות כתבו הרבנים אלו זיע"א שעיניהם ראו ואזניהם שמעו שבעו"הר קורעים אותם כאשר שמענו מה שנעשה למערב הפנימי רח"ל לא תקום צ"פ אכי"ר

(ריב) שליש. ראובן ושמעון המרו זא"ז ומסרו הדבר ההוא ביד גוי בתורת שלישות לבטל האסמכתא ע"פי מה שנתבאר בטוש"ע סי' ר"ז ע"ש אך שלישיות לא מהניא ולא מידי