משכנות הרועים תשסב

למוכר להוליך המטלטלין טלין לחנותו ונמצאת שהחנות ההיא יש חלק לשותפו של לוקח דחשבינן שפיר רשותו ע"ע וה"ט כיון דס"ס אית ליה לשותפו חלק בגוה אבל כל שאין לו חלק בה אכתי קיימא ברשותיה דמוכר אלא דלפי הנשמע שמקום הנמל כמושכר לבעלי הסחורות מבעל המכס וצריך בעל הסחורה ליתן שכר השומרים במקום ונלע"ד דלא שמה מתיא דלאו שכירות המקום הם נותנים אלא מכס המוטל על הסחורה לטוענה בספינה ועוד את"ל שכר המקום הם נוטלים בעינן שישכור המוכר קודם הנחת המטלטלים במקום ההוא כמ"ש הש"ך סי' קצ"ח סק"ז ע"ע אלא שה' מח"א בה' קנין חצר סי' ד' חלק עליו בזה אלא שאין אני רואה בכאן שכי' מקום כלל כדכתי'

ואם באנו להסתפק במשיכה זו הנעשים על ידי הגוים דלאו בני שליחות נינהו בזה ראיתי לה' מוהרשד"ם ז"ל בח"המ שנשאל במי שחפר בקרקע ע"י גוים אם קנה בחזקה זו שכתב שם דף ער"ב ע"ג וז"ל פשיטא לי דהויא חזקה דמ"ל חפר הוא מה לי חפרו הם. בשבילו ואע"פי שהגוי לאו בר שליחות לאו מתורת שליחות אנו אומרים אלא כיון דכ"ע הכי עבדי דפרעי לחופרים הגויים ואדעתא דהכי נחתי במלאכה זו וכו' ע"ש במה שהאריך ודכוותה בנ"ד כיון דכ"ע הכי עבדי לטעון המשאות ע"י פועלים גויים אדעתא דהכי נחתי כמדובר

ותבט עיני להרב מח"א הלכות קנין מעות סימן י"ז עלה ונסתפק בלוקח שמשך המטלטלים שקנה ע"י פועלים גויים להוליכם לביתו אי קנה כיון דאין שליחות לגוי והשיב דדוקא במלתא דבעיא שליחות כגון תרומה דבלא דעת בע"הב לא מצי עביד משו"ה בעינן בר שליחות לאפוקי גוי אבל בכ"הג דמצי עביד שלא מדעת הבע"הב מה שעשה עשוי וע"ע בהלכות שלוחין סי' י"א וכמ"ש במ"א בס"ד

אמור מעתה נתנה ראש למה ששינה השליח מדעת משלחו כבר נתבארו סעיפיו בטוש"ע סי' קפ"ב וקפ"ח וכתב מוהרי"קו סוף שורש ז"ך שאפילו בדברים שאין הבעלים מקפידים עליהם כגון בנתאנה פחות משתות וכיוצא ע"ש שהאריך בטוב ט"וד וכבר הארכתי בזה אות פ' ע"ש ומרן בסי' קפ"ח כתב דשליח ששינה מדעת משלחו בטלה שליחותו מכל וכל עכ"ל והנה בבא הנזק שלא מחמת שינוי דעת המשלח איפליגו בה רבוותא וציינתים לשם אמנם בנ"ד אין הנזק בא אלא מחמת שינוי דעת המשלח הא' שעשה כל הניירות בשק אחר דין גרמ"א דעצירא"ה מלהכניסה לאוצר כמו שאמר היהודי שומר הנמל גם את השני שהוא צוה עליו להכניס לאוצר והו"ל לחלקם לשני שקים או להרבות שכר הפועלים להכניסו לאוצר לקיים דברי המשלח

ואולם עדין יש מקום לומר נהי דשינה משליחותו הא מיהא כי אודעיה דהניח הכל בשק אחד ושתק אמרינן שתיקה כרצוי דמי ותו לא מחייב משום משנה מדעת בעלים והנה לגבי שותפים דקי"ל דאין רשאי השותף לשנות ממנהג הסוחרים או אם התנו ביניהם על איזה ענין קי"ל שאם שינה השותף והודיעו אח"ך והסכים למעשיו מה שעשה עשוי כמ"ש מרן ז"ל בש"ע סי' קע"ו ס"י ע"ש ונחלקו גדולי ישראל בזה דמוהריב"ל והסמ"ע ז"ל פירשו עד שיאמר לו כן בפירוש שהסכים למעשיו אבל אם שתק לחוד לא חשיבא הסכמה ומוהרשד"ם ומוהראנ"ח ז"ל ס"ל דאפי' בשתיקה לחוד סגי ועיין: באריכות בכנ"הג ז"ל שם בהג"הט אות פ"ב ואפשר לי לומר דלא סמך מוהרשד"ם ז"ל על השתיקה לחוד אלא מפני שקבל הסחורה ומכרה ועשה. בה כחפצו ורצונו כמו שסיים שם ע"ש אבל בלא"ה מודה למוהריב"ל ז"ל וש"ות מוהראנ"ח ז"ל כעת אינם אצלי להתבונן בדבריו

ונראה לע"ד דאפילו למ"ד התם דבשתיקה לחוד סגי היינו בשותף שהוא עושה בשלו אבל בשליח כ"ע מודו עד שיפרש שיחותיו ויאמר נתרציתי דודאי שליח גרע משותף. להאי מלתא וכן מתבאר מדברי מוהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' ק"ל ע"ע ואע"פי שאחר שאמ"ל שהניחו בשק אחד אמ"ל הכניסהו לאוצר א"כ הו"ל טפי משתיקה מ"מ הסכמה בפירוש לא הויא ועוד דילמא לטובתו של גבאי יעצהו ואת"ל דרחוק הדבר הרי עכ"פ שינה שינוי גמור הגורם לנזק במה שלא הכניסו לאוצר ונתבטלה שליחות דידיה וכל נזק שיתהוה עליה דידיה להדר זה הנלע"ד ועדין צריך לברר במה שאמ"ל להניח אותם: באוצר ואמ"ל הגבאי כבר צויתי לשומר לכסותם יפה יפה א"כ לא קבל עליו להיות שלוחו ואין כאן מקום לומר שליח ששינה מדעת משלחו וצריך להתיישב בדבר

(רי) שליש כבר כתבתי לעיל אות מ' סימן קכ"ב דמנהגינו מי שמשכן קרקע חצר הדר בה ביד חבירו מעמיד לו שוכר לפרוע לו שכירות אותו קרקע והוא הנקרא אצלינו שליש ונעשה בעל הקרקע כמי שחזר והשכירה מאת השוכר והמלוה מקבל שכירות מהממשכן דהוי בשלוחו של שליש

הן היום אירע שראובן משכן חצירו ביד שמעון והעמיד לו שליח כמנהג ועבר זמן זמנם זמניהם וביני ביני מכר ראובן קרקע אחר שהיה לו לזולת וכשעמד שמעון לגבות סכי המשכונה ושכירות הקרקע של משך כל אותו הזמן לא נמצא אצל ראובן בלתי אם גויתו ואדמתו ונמכר הקרקע הממושכן והלואי שהספיק לגבות סכי המשכונה ועמד שמעון לתבוע מלוי הקונה הקרקע האחר לגבות מהקרקע שכירות שחייב לו ראובן והשליש וראובן שניהם מודים שלא פרעו לשמעון כלום ולוי טוען אם תמצי לומר שאני ני חייב לשלם דמי השכירות היינו דוקא מזמן המשכונה עד זמן שקניתי אבל מה שעלה אח"ך מאין הרגלים להתחייב ועוד שהוא דוחה לשמעון זיל לגבי שליש ואם צדקו דבריו צריך לדעת אם יחזור השליש נגד הקונה לטרוף מיהו עד שיתחייב לפרוע בעדו לשמעון יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב הנה בזה ראיתי לתשובת הרשב"א ז"ל הביאה מרן הב"י בח"מ סימן ק"ד מחודשים ח' שאול נשאל בשנים שהלוו לגוי אחד ברבית בזה אחר זה ואין בנכסי הגוי כדי לזה ולזה וכשבא ראובן המוקדם לגבות שטרו קרן ורבית טען שמעון קרן ורבית שהרוחת קודם טול אתה ומן המותר אגבה אני קרן חובי לפי שלא חל חיוב הרבית מזמן השטר אלא שבכל יום ויום הוא מתרבה. והשיב הרב ז"ל דאין בדבריו של שמ' כלום לפי שמשעת זמן השטר חייב עצמו בכל הרבית שיעשו מעותיו ובהדיא שנינו גבי הפוסק לזון את בת אשתו שנזונים מנכסים משועבדים אע"פי שהמזונות דבר יום ביומו נתחייב בהם אלא שהשעבוד חל עליו משעה שקבל עליו