משכנות הרועים תשסא

שליח בלתי שום חולק וציין בב"י ועיין בסי' קמ"א גבי גט ולשם בביתו ובשלחנו הסכים לסברת הרי"ף ודעמיה דס"ל כר"ח דעושה שליח אלא שאח"כ הביא דעת הפוסקים כר"ח וסיים עלה מיהו היכא דאפשר ראוי לחוש וכו' נמצא הלמד יותר מן המלמד וכבר תמהו עליו ה' בית שמואל והכנ"הג ז"ל ולע"ד כוונת המ"ך בשליח הקידו' הוא מהאשה והבעל דבהא הוא דאמרינן חולצת וכו' אבל בעיקר פלוגתא דרב ור"ח ודאי דסבר המ"ך כשיטת הרי"ף וסיעת מרחמוהי ז"ל כי היכי דלדידה וכו' חולצת וכו' דבר שבערוה וכו' דבתרי שלוחי לא איתמר עלה האי דינא

וחמיד לבא זרע ר"ב אל"ף המגן אליהו רבא נר"ו סח לי דמה שהזקיקו למרן ז"ל לפ' דברי המ"ך דמספ"ל אפי' בתרי שלוחי הוא כיון דכל עיקר ספיקו אי מדמינן קידושין לגיטין להאי מלתא או לא א"א דפשיטא ליה דבתרי שלוחי מקודשת כי היכי דבגט מגורשת כר"ח מאי מספק"ל תו בשליח אחר כיון דקידושין וגירושין חד דינא אית להו ובודאי ה"נ חולצת ולא מתיבמת אלא ע"כ אכולה מלתא מספק"ל ואכתי קו' הרב ב"ש בדוכתה קיימא

ומה שהק' המש"ל עוד בהך דיבמות נהי דבני י"ג וי"ב הוו לכשחשכה הא מיהא ב' שערות בעינן ע"ש גם אני בעניותי נתקשיתי בזה ומצאתי להריטב"א ז"ל בחי' הנדפסים מקרוב שתי' דנראו בו ביום וכי אתיא חשכה שפיר חשיבי וכדאמרי' גבי בוגרת מהשתא בוגרת מצפרא נמי בוגרת הויא ע"ש וכמ"ש הרב ז"ל לדעת הטור כדעת ר"ת ע"ש ובפ"ד מה' אישות עלה ונסתפק בקטן המקדש לכשיגדל אם חלו הקידושין או לא ובקטנה שנתקדשה או השיאוה קרוביה כתב הרמב"ם ז"ל לכשתגדל ה"ז אשת איש גמורה עיין בפ"ז מה' גירושין ובהך דמייתי הרב דבעי רבא חוץ מפ' וקטן הוא מי אמרינן קטן לאו בר קידושין או"ד איתיה בכלל הויה ודוק עכ"ל ר"ל מדלא קאמר או"ד כיון דמצי לקדש לכשיגדל שיורא הוי מהשתא ותלי בדאתי לכלל הויא ש"מ שאין קידושיו קידושין וצ"ע לפי מאי דמסיק הרב ז"ל דדין זה במחלוקת רש"י ותוס' שנוי דלרש"י מהני מה יענה רש"י בהך דהמגרש

(רח) שליח. גוי אחד מסר חפצים לראובן למוסרם ביד שמ' שהיה פ'אטור שלו ומכירו לשעבר ועשה שליחותו ואח"כ נודע לו שהגוי נפגר קודם שימסור החפצים לשמעון וטוען ראובן על שמעון שבעודם עדיין בידו מת הגוי וזכה בהם לפמ"ש מור"ם ז"ל בסי' רס"ח דבעינן שיתכוין לזכות נראה דלא זכה ראובן והרי הם של שמעון ועיין לה' מח"א ז"ל בה' משיכה סי' ה' מה שפלפל בזה

(רט) שליח. ראובן נתמנה לגבות נדבת ע"הק תוב"ב המתנדבים בעם ובעוד דמי הנדבה ברשות הגבאי עמד הש"דר ושכר בספינה א' ההולכת לבירות יע"א ואז אמ"ל הגבאי שהנייר נמכר ביוקר בעיר הלזו אם יש את נפשך לקנות אני אמכור לך ויענהו הש"דר כטוב בעיניך עשה ויצו עליו לאמר להניח אותם בשני שקים כדי שיהיו נוחים במשאם והגבאי לא עשה כן רק שם אותם בתוך שק אחד והוליך השק ההוא ע"י פועלים גוים והניחוהו ברחוב על שפת הים עד אשר יטעון אותו בספינה כמנהג ובקרב הימים אז התחילו הגשמי' אז צוה הש"דר לגבאי להכניס השק לאוצר אשר ישנו בנמל כי הנייר נוח להתקלקל ע"י המים ויען ויאמר לו כבר צויתי לשומר הנמל לכסותם יפה יפה וכשפגע הש"דר ביהודי השומר אמ"ל מפני מה לא הנחת. השק באוצר ויען ויאמר כי משא כבד הוא ואלו היו שנים שקים היה נוח להכניסם הן היום נתרבו הנוטפין ונתקלקלו הניירות וטוען הש"דר כי עדיין הם ברשותו לפי שלא משך ועדיין ברשות מוכר חשיבי ואת"ל דהו"ל מוכר שלוחו של לוקח הא מיהא לא באו לרשותו אלא לרשות הרבים וא"כ פשיטא דבכ"הג לא הוי שליח להניחם שם ועוד הוה ליה שליח ששינה מדעת המשלח הראשון שאמ"ל להניח אותם בב' שקים והב' שאמ"ל להכניסם באוצר ובא הנזק מחמת השינוי יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב בריש מרא'ין כי יהבינן ליה לש"דר כל דיליה דלא חשיבא משיכה ס"ס קאי עלה במי שפרע דדבר תורה מעות קונות כמ"ש בש"ע בריש סי' קצ"ח ע"ש איברא דבמוכר לחבירו בחוב שיש לו עליו ורצה לחזור בו אי קאי במ"ש או לא. דבר זה נפתח בגדולים הרמב"ם והראב"ד ואחריהם כל ישרי לב ז"ל ומרן בסי' ר"ד ס"י הביא שתי הדיעות ע"ע א"כ הא איכא מ"ד דקאי עלה במ"ש ובר מן דין נלע"ד דע"כ לא פליגי רבוות' אלא בקונה במלוה כיון דלהוצאה ניתנה אע"ג דאכתי בעינה קיימא לא חשבינן נתינת מעות בעין דמסתמא כי יזיף אינש אדעתא דהוצאה משו"ה לא שני לן אבל בגבאי שבתורת פקדון אתו לידיה נהי דיכול להשתמש בהן אע"ג דלאו שולחני ולא חנוני ולאו רוב עסקיו ברבית משום דהאידנא רוב עסקנו ברבית וסחורו' כ"ע חשיבי כשלחני כמ"ש המרדכי והעתיקו הסמ"ע ז"ל סי' רצ"ב סקי"ח והש"ך סקי"ב ע"ש ול"ש לן בין עשיר לשאינו עשיר כמ"ש מוהרי"קו ז"ל והביאו הסמ"ע ז"ל סקי"ט ע"ש ה"מ לענין להתחייב באונסין אם כבר נשתמש בהם או בגניבה ואבידה אם עדין לא נשתמש בהם כמ"ש מרן ז"ל שם הא מיהא לא חשיב כלוה עלייהו תדע דהמקדש בפקדון מקודשת כמ"ש בטוא"הע סי' כ"ח ס"ז ולא אשתמיט שום פוסק לחלק בנושאין אם כבר נשתמשה בפקדון ללא נשתמשה ובצרורין וקשורין אלא פסקי ותני דהויא מקודשת גמורה ש"מ דחשיבא כנתינת מעות בשעת קידושין ודכוותה גבי מקח וממכר דחשי' כאלו נתן עכשו דמי המקח וקם ליה במי שפרע וכ"ש בגבאי צדקה דמשבאה לידו אינו רשאי להלוותה אלא היכא דמטיא הנאה לעניים לעשות לאחרים כדאיתא בגמ' ופסקו מרן בי"ד סי' נט"ר ע"ש ול"ד גבאי צדקה הקבוע לכך אלא אפילו במי שהוקבע עראי לגבות צדקה לדבר אחד חשיב גבאי צדקה להאי מלתא כמ"ש ה' אשל אברהם שם סק"א משם תשו' רבני אחרונים ע"ע ואוקמינן ליה אחזקתיה דלא נשתמש במעות א"י תובב"א אלא דאכתי איכא למימר דליכא לתא דמי שפרע בנ"ד דדוקא כשחוזר מהמקח אבל אם נאבד או נאנס ולא היה כח בידו להציל אעפ"כ חייב להחזיר הדמים כמ"ש מרן שם בח"מ סי' ר"ד ס"ב ע"ש

והנה בעת"ה עת לדבר במשפט המשיכה שע"י המוכר דהו"ל מוכר שלוחו של לוקח ודבר פשוט הוא דודאי משוי ליה שליח מיהו נראה דוקא בהניחה ברשות לוקח אבל בנ"ד שהניחה בנמל שאינו רשות לוקח לא חשיב משיכה דאכתי לא באה לרשות לוקח כלל וגדולה מזו מצאתי להכנ"הג ז"ל בריש סימן ק"ק שכ' משם הרב מוהר"א מוטל ז"ל בלוקח שאמר