משכנות הרועים תשס

דהשליח היה בשכר וגם המלוה גוי היה וכיון דאיכא תרי טעמי בריא בחיובא ומ"ש הכנ"הג בשמו בלשון אפשר דוקא כשהמלוה גוי אבל השליח בחנם ועדין צריכין להתיישב בדבר

אמור מעתה דבמלוה גוי והשליח בחנם למוהרשד"ם ז"ל פשיטא ליה דהשליח חייב ולהרב המבי"ט ז"ל ספיקא דדינא ולדעת הש"ך והאורו"ת ז"ל אפילו שליח בשכר אין להוציא מידו כלל וראיתי להרדב"ז בח"א שבשני סי' ת"ה במלוה גוי ושלח לו הלוה חובו ע"י שליח ופרע שלא בעדים וכפר הגוי והשיב דאם השליח פרע מנכסי המשלח פטור הוא ואם בא להוציא מהלוה כי מה שפרע השליח לגוי הוא מנכסי עצמו כיון דאיכא מ"ד דדוקא פועל דאין רגילות לפרוע בעדים וכ"ש בנ"ד דגוי הוא דכתיב בהו אשר פיהם דבר שוא רואה אני שהדיין יעשה פשרה וכו' עכ"ל בקיצור והכנ"הג בסי' צ"א בהגהב"י אות ב' הביא תשו' ה' הלזו בקיצור נמרץ וס' הרב. הלזו שלא כדעת הרב מוהרשד"ם ז"ל דפשיטא ליה ע"ש אלא דאפשר דנדונו של מוהרשד"ם ז"ל שאני דמיירי בערב שבא להוציא מהלוה משו"ה כ' כן בפשיטות אבל אם בא הלוה להוציא מהערב מודה הוא לסברת הרדב"ז דספקא הוי ומפשרין ביניהם ולפי"ז אין מי שיסבור דמצינן להוציא מהשליח משום דהמלוה גוי הוא וזה ודאי שלא כדעת הכנ"הג שכתב משם מוהרשד"ם ז"ל דס"ל דחייב ע"ש בסי' נ"ח אות י"ד אשר הונף והשתא לפי זה נחה שקטה תמיהתנו על הש"ך דלא מייתי הכא תשו' מהרשד"ם ז"ל דלא מייתי אלא להחזיק ביד לוה ושאין כח ביד הערב להוציא ממנו כלום אבל על הרב המבי"ט ז"ל שכ' לחייב השליח היטב חרה לו דאין להוציא מיד השליח ועדיין צריכין אנו למודעי תשו' ה' המבי"ט ז"ל מי יתן ידעתי ואמצאהו

שוב. כרג"ע נראה לי וחזיתיה דאתי עלה לחייב השליח מתרי טעמי דגוי הוא וכו' וגם כ' דהיה צריך להכריח דבריו וצריך להתיישב בדבר. אך אוסיף להביט בתשו' הרשב"א ז"ל ח"ג הנדפס מחדש בסי' ע"ו והובאה בקיצור בב"י סי' שפ"ו על דינא דראובן שחייב לגוי בשטר וראובן טוען על הגוי מיני טענות להפטר מחובו וליטול עוד סך מה מהגוי והוברר שמעון לדון ביניהם ומסר הגוי השט"ח ביד שמעון ודן את הדין שמעון שימחול הגוי השט"ח שעל ראובן ושיתחייב לו עוד במנה ושיכתוב מחילה ראובן לגוי וצוה שמעון לראובן לכתוב שטר המחילה ויען ראובן ויאמר לו החזר לי השט"ח שעלי ואמ"ל כבר אמ"ל הגוי ליתנו לך והרי הוא תחת ידי וכתב ראובן שטר המחילה ומסרו ביד שמעון ויהי כי ארכו הימים עמד שמעון והחזיר השט"ח שעל ראובן לגוי ומסר לו ג"כ שטר המחילה ואז עמד הגוי וחזר ותבע מראובן חובו והראה לו שטר מחילתו מכל הטענות שהיו לו עליו ורצה ראובן לחייב לשמעון מפני שהזיקו במעשיו והשיב דאין שמ' חייב כלום דלא הוה אלא גרמא בעלמא דכל שלא בא היזק מיד לא חשיב דינא דגרמי וכו' עש"ב ופסקו מור"ם סי"ג שם ומה שיש לתמוה ע"ד ז"ל דמ"ש משורף שטרותיו של חבירו דחייב אע"ג דאין הנזק בא מיד דמאן לימא לן דכפר ביה דחשיב דינא דגרמי כבר עמדו ע"ז גדולי ישראל נקבצו באו בס' כנ"הג לשם אות י"ז ע"ש וע"ע בתשו' ה' פמ"א ז"ל ח"א סי' ז"ך והרב משאת משה ז"ל סי' ס"ח והרב כהונת עולם ז"ל סימן ט' ע"ע ולכאורה דברי הרשב"א ז"ל הללו הם הפך דברי מוהרשד"ם ז"ל דאפי' בגוי מפטר ובמאי דכתיבנא ניחא דהכא מיירי בבא ראובן להוציא משמ' משו"ה פטריה ומוהרשד"ם ז"ל מיירי בערב הבא להוציא אמטו להכי שפיר דן את הדין ואלו דברי אלהים חיים ובלאו הכי ולא דמיין להדדי ודי למבין ואין כאן מקומו

זאת עולה מן המדב"ר דלהוציא מיד השליח אע"ג דידע דהחוב הוא בשטר כל כמה דלא אמ"ל שקול שטרא אע"פי שהמלוה גוי ושליח בחנם אין גם א' שיסבור כן כדאמרן וכל זה כתבתי לרווחא דמילתא אבל הכא בנ"ד שהשליח צווח ככרוכיא דשליחא דגוי הוא ולא שליחא דידיה שליח קבלה ולא שליח הולכה מעתה קם דינא דלית ליה עליה אלא חר"ס דכל מאי דקבל מניה דראובן יהביה לגוי בלי תוס' ומגרעת ושמעון ליקו בהדי גוי ולשתעי דינא בהדי נכרי בפני הפלילים ואם ח"ו יחייבוהו מזלו גרם לו זה נראה לע"ד ברור שוב נמצא אתי ספר תשו' מגן גבורים וראיתי לו בסי' כ"ז שעמד בדין ערבות

איברא מקום אתי בספיקא קאי אם יש על ראובן שבועה דלאו שליחא דידיה איהו וכדקאמר כיון דשמעון קא טעין בריא דשליחא דידיה איהו או"ד כיון דכי מודה ליה נמי לא מחייב ממון כדברירנא א"כ לאו טענת ממון היא או"ד תביעת ממון היא ול"ד למ"ש הטוש"ע סי' ע"ז ס"ז דהכא הפיטור מחמת דלא אמ"ל ותו דאי תפס שמעון נראה דלא מפקינן מניה אע"ג דאנן בדידן בתריה דמרן גרירנא ולא דיינינן בדין קי"ל הא מיהא טענת ממון ודבר הגורם לממון וצ"ע כעת וכבר קדש היום

(רז) שליח. מרן הב"י ז"ל בחא"ה ס"סי ל"ו כתב משם מ"ך שנסתפק אם האשה יכולה לעשות שליח לקבל קידושין מיד שליח בעלה ופשיטא ליה מדאמרינן גבי גט בפ' התקבל דף ס"ג דרב אמר אין יכולה ור"ח וכו' ובמסקנא כי היכי דמספק"ל ה"נ וכו' והוי דבר שבערוה חולצת וכו' כך דעתי נוטה לגבי קידו' חולצת וכו' עכ"ל והעלהו על שלחנו הטהור והק' על זה המש"ל בפ"ד מה' אישות מדאמרי ביבמות כגון שוו אינהו שליח וכו' וע"ש בפירש"י ולענ"ד אתמיהה דטעמא דמ"ד דלא משוי שליח משום בזיון או משום חצרה הבא לאחר מכאן ובידע הבעל דשויא שליח והדר שוי איהו שפיר דמי דידע ולא קפיד עיין פירש"י ותוספות ומשום חצרה נמי בקדמה היא נמי ליכא למיחש וכד דייקנא אשכחנא דקו' מעיקרא אתמהה דע"כ ל"פ רב ור"ח אלא בדרבנן דחיישינן דילמא קפיד א"נ דילמא טעו דבחצרה משום שליח ע"ש בפירש"י ז"ל דא"א כמ"ד משום בזיון לא הוי גט כלל כי קאמר תלמודא מאי בינייהו לימא בפסולי דאוריית' איכא בינייהו אבל מדאורייתא פשיטא דיכולים לעשות שליח ותלמודא ביבמות מהדר לתרוצי מתני' דאיירי בחיובי חטאת ובהכי אתנח לן במה דהוה ק' לענ"ד במ"ש התוס' שם עפירש"י שכתב דקדשו קודם י"ג דהא קטן לאו בר קידושין הוא ולא למשוי שליח וכו' דשליח מאן דכר שמיה לאוקמתא דרב עמרם וע"כ דס"ל דרב עמרם מוקי לה בדשוו שליח וכו' וכדבעינן למימר קמן בס"ד והא רב עמרם משם רב אמרה ורב אית ליה דאין האשה עושה שליח לקבל גיטה וה"נ גבי קידושין כמ"ש מרן משם מ"ך ותק"ל דרב אדרב ובמאי דכתי' בתרי אנפין ניחא. מיהו אי ק' הא ק' על מרן ז"ל בב"י דבהלכות קידושין פסק דאינה יכולה לעשות