משכנות הרועים תשנט

ז"ל בד"א שאמ"ל וכו' כתב וז"ל וכן רעת הרי"ף והרמב"ם וכו' דלכאורה קשה דכיון דפשטא דסוגיא הכי מוכחא וכדכתיבנא ולא אשכחן מאן דפליג וכמו שהעיד הגד"ת ז"ל אשר הונף מה צורך להסכמת הרי"ף וכו' אמנם לפום מאי שנתבאר בדברי רב נחשון גאון ז"ל והרשב"א והג"מיי משם ראב"ן ז"ל שדחה ראיית כת הקודמין מחנוני והך דקידושין כמ"ש בהג"מיי ובהג"מר בפ"ק דמציעא ורבוותא שכתב הריטב"א בחי' כתובות והרב"י ז"ל גברא דשפיר חזי ועינוהי מטייפי סברת הגדולים אמטו להכי סמך את ידיו על דברי הטור בג' עמודי הוראה אשר הבית נכון עליהם וכ"ש בהתאסף עמהם התוס' והרמב"ן ז"ל סיעת"א דשמיא נינהו אשר הלכו לאורו וכבר בא חכם אבי התעודה הכנ"הג בהגהב"י אות א' פלפל בחכמה בזה ועם שיש לעורר בקצת מדבריו הקדושים אחשוך פה כי עת לחננה כי בא מועד

ואתה דע לך דבאתרא דדייני דהמוחזק מצי למימר קי"ל כמאן דפוטרני מהחיוב אם המשלח תפוס מנכסי השליח לא מפקינן מניה דמצי למימר קי"ל כר"ן גאון ז"ל והרבוותא והרשב"א וראב"ן וא"הע והריטב"א מיהו אנן בדידן בתריה דמרן ז"ל גרירנא את אשר יאמר כי הוא זה והכא בנ"ד הא אתמר דהרי"ף והרמב"ם והתוס' והבע"הע והרמב"ן והבע"הת ומהרימ"ט והרא"ש והר"ן והטור ומרן ז"ל סברי מרנן דכל כמה דלא אמ"ל המשלח שקול שטרא לא בתחילה ולא בסוף פטיר ועטיר השליח ואין עליו שום תביעת ממון והשתא כי יהבינן לשמעון כל דיליה דראובן שליחא דידיה הוא אפי"ה לא מחייב כיון דלא אמ"ל המשלח שקול שטרא אע"ג דידע ראובן דחוב זה בשטר

אפס כי עז מה שראיתי להסמ"ע בסי' ק"ל סט"ז שעמ"ש מרן הש"ע ז"ל וז"ל ערב שפרע למלוה ולא בקש ממנו השטר אין הלוה חייב וכו' שהרי פשע במה שהניח השטר בידיה דמלוה כתב על זה ה' ז"ל וז"ל כאן לא כתב המחבר דה"ד בהזכיר לו לקיחת השטר כיון דידע הערב עצמו שהלוה לו בשטר וכו' עכ"ל דלפום מאי דנתברר אין ידיעתו מכרעת לחייבו אלא דוקא בדא"ל שקול שטרא וכדכתי' בשם כל הנך רבוותא ולא נמצאת סברא זו אלא לרבוותא שכתב הריטב"א ז"ל כאשר הורם אמנם הטוש"ע לא הזכיר סברא זו כלל ודברי מרן הללו הם דברי הרב בע"הת ז"ל גופיה של"א ח"ב סי' ד' ע"ש והגד"ת ז"ל נתעורר בזה וניחא ליה לחלק דהתם המשלח רוצה להוציא מהשליח משו"ה פטריה אבל הערב רוצה להוציא מהלוה מה שפרע בעדו הילכך פטריה ללוה א"ד הרב ז"ל ולענ"ד הדבר קשה לשמוע דכלהו רבנן והרב בע"הת ז"ל מכללם מייתי ראיה מהך דחנוני על פנקסו אע"פי דפרעיה לשכיר בלא סהדי חייב הבע"ה לשלם לחנוני אלמא ראייתם מהחיוב על הפיטור למימרא דדא ודא חדא היא וצע"ד

וראיתי להש"ך ז"ל דק"ל בדברי הסמ"ע ז"ל כקושיין וכתב ערב שאני שהוא נותן המעות שלו ולחזור ולתבוע את הלוה לא הו"ל ליתן עד שיקח את השטר ואינו יכול להוציא מהלוה בלא שטר עכ"ל וכתב ע"ז הרב האורו"ת ז"ל ופשוט הוא ונכון ע"ע ואנכי לא ידעתי כי הלא הוגד מראש דהחנוני מדידיה יהיב והדר תבע מבע"ה ואפי"ה כי לא אמ"ל למיהב ליה קמי סהדי שפיר הדר וגבי מבע"ה ואם בא לחלק בין פריעת שכיר לפריעת הלואה וכמ"ש ראב"ן ז"ל בהג"מיי אשר הובא הלא זה הדבר לא. עלה על שלחן מלכים וגם אין לחלק בין מלוה ע"פ למלוה בשטר דנהי כל הנך רבוותא מסייעי למלתייהו מחנוני וצע"ד ונלע"ד המעט דשאני ערב דמדנפשיה קא פרע ולא בשליחותיה דלוה משו"ה אמר לית עד דמהדרת לי שטרא כיון דמדנפשיה קיהיב אשתכח דהשתא הוא ניהו דמחייב הלוה ומצי מעכב מלפרוע עד דיהיב ליה שטרא ודמי למ"ש הבע"הת של"א ופסקו הטור ש"ע סימן נ"ד באומר אין שטרי בידי כי הוא בעיר אחרת דלא יפרע לו עד שיחזיר לו את השטר ע"ש ה"נ דכוותה דהערב מודה ואזיל דהשטר איתיה גבי לוה משו"ת פטור מלשלם עד דמהדר ליה שטרא אבל אם היה שלוחו ולא אמ"ל שקול מניה שטרא מצי אמ"ל שליש את מהימנת ליה כיון דלא אמרת לי שקול שטרא זה הנלע"ד בדברי הרבע"הת ז"ל

תבנא לדיננא דאכתי לא פלט. ראובן לפום טענתיה דשמעון דשליחא דידיה הוא וישנו במקום חיוב דע"כ לא מפטר שליח בדלא אמ"ל שקול שטרא אלא היכא דהמלוה ישראל הוא דמצי טעין השליח את מהמנת ליה דשארית ישראל לא יעשו עולם אבל היכא דהמלוה גוי הוא דלאו מבני מהימנותא איהו סתמו כפי' ומכי ידע דחוב זה בשטר אע"ג דלא אמר לו שקול שטרא אבעי ליה לאסוקי אדעתיה בהכי וכתב הכנ"הג בסי' נ"ח בהג"הט אות י"ד שהרב המבי"ט ז"ל כתב דאם המלוה גוי הוא וכו' אפשר דחייב ומוהרשד"ם ז"ל פשיטא ליה דחייב עכ"ל

וראיתי להש"ך ז"ל סק"י שכתב בשם המבי"ט ז"ל דסבר דחייב ולא כתב בשמו בדרך אפשר ואין תשו' הרב המבי"ט ז"ל מצויים עמי במחיצתי. ואולם ת'ם אני לא אדע מ"ט דרב כהנ'א לא הזכיר תשו' מוהרשד"ם ז"ל הלזו וכל יומא ויומא שמועותיו שגורות בפיו ובססק"ה רמז לתשובה זו שהיא בסימן קי"ו וקכ"ו וכאן העלים עיניו מדבריו וכתב ע"ד הרב המבי"ט ז"ל ואין דבריו מוכרחים וצ"ע לדינא ע"ש והרב האורו"ת ז"ל קלסיה וכתב שהאמת אתו דאין להוציא הממון באלו האומדנות ע"ע ולא חיישי רבנן לסברת מוהרשד"ם ז"ל דקאי בשיטת ה' המבי"ט ז"ל ואין לומר דסובר הש"ך ז"ל דלא חייב מוהרשד"ם ז"ל אלא בנדונו דהוו ביה תרתי לריעותא חדא כי ערב היה ופרע שלא מדעת הלוה ועוד שהמלוה גוי היה וכו' אבל משום דהמלוה גוי גרידא לא מחייב משו"ה לא כתב לסברתו הכא דלא מיירי בערב ואה"נ דמודה הש"ך לדינו של מוהרשד"ם ז"ל ומהרשד"ם נמי מצי סבר דלא כהרב המבי"ט ודלא כהכנ"הג דשוינהו בפלוגתא דכד דייקנא פורתא אשכחנא דא"א לומר כן בדעת הרשד"ם ז"ל מדכתב וז"ל א"נ התם דאיכא תרתי לטיבותא חדא שהוא שלח השליח לפרוע ועוד שהיה הב"ח ישראל אז הוא דאיכא למימר השליח וכו' עכ"ל מוכח להדיא דלא מפטר שליח אלא עד דאיכא תרתי לטיבותא אבל אי בציר ליה מתרתי כיון דהמלוה גוי דחזקתייהו לאו בני מהימנותא נינהו דכתיב בהו אשר פיהם דבר שוא וכו' אע"ג דשלחו המשלח לפרוע לו ולא אמ"ל דלשקול שטרא כיון דידע מיהא בשטר חייב והדרא הקושיא על הרש"ך ז"ל מס' מוהרשד"ם ותשו' הרב המבי"ט ז"ל כבר כתבתי דאינם בנמצא אצלי כי לענ"ד דמ"ש הש"ך בפשיטו' משמו של המבי"ט דחייב היינו