משכנות הרועים תשנח

ז"ל בחידושיו לשם ובפי' ההלכות שם והתוס' ברפ"ק דמציעא דף ג' בד"ה ולא א"ל וכו' והרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות שלוחין דין ה' והרב: העיטור דס"ב ע"ג והרב בע"הת ש"ן ח"ג סי' א' והרא"ש והטור סי' נ"ח כלהו בשיטה אחת קיימי. דלא מחייב שליח אלא בדאמ"ל שקול שטרא אפילו לבסוף אבל אי לא אמ"ל כלל שקול שטרא פטור השליח ומסייעי למלתייהו מחנוני דא"ל בע"ה לפרוע לשכיר ופרעיה בלא סהדי דמחייב הבע"ה ולא מצי אמ"ל בע"ה לחנוני פושע אתה דפרעת לשכיר בלא סהדי ש"מ כל כמה דלא: אמר ליה פרעיה קמי סהדי או. שקול שטרא פטור השליח ע"ש ולענ"ד קשה דאמאי לא הוכיחו מגופא דשמעתא וכדכתיבנא איברא דהרי"ף ובע"הע ובע"הת ז"ל והרא"ש לא מייתו ראיה אלא מהך מלתא דכ' במלוה בשטר ופרעיה בלא סהדי דסד"א כיון דתפיס שטרא ולא אמ"ל לשקול שטרא מניה. ש"מ אהימנותיה סמיך אבל במלוה ע"פ שאין לו במי לתלות דמאי אית ליה למימר דלפרעינהו בסהדי פשיטא ודאי דיהיב דעתיה ולא לפרעיה אלא בסהדי כי היכי דלא לכפריה. ויתחייב השליח אהא מייתו ז"ל מהך דחנוני ע"ש אבל התוס' דקיימא בדינא דגמרא ולא מסתייעי מניה כדוקיין צריך להתיישב ולקמן יתבאר בס"ד

וכתב הגד"ת ז"ל שם דדין זה הוא מוסכם ולא ראיתי חולק ע"ז אמטו להכי אשתפוך חמימיה אתשובת הריטב"א ז"ל שהביא מרן ז"ל בסימן פ"ג דסובר דאע"ג דלא א"ל שקול שטרא חייב וכתב הגד"ת ז"ל ולא יתכן שיחלוק על כל גדולי הפוסקים ע"ש גם המש"ל ז"ל בפי"ד מה' מל"ול הלכה ט' הצ"ע ע"ש

ואנא חזיתיה לרב"א ז"ל במקובצת לשם בפ' הכותב שכ' ע"ד התוס' אבל רב נחשון גאון ז"ל נשאל בראובן שיש לו חוב אצל שמעון בלא שטרא ואמ"ל שמעון ללוי הולך דינרים הללו לראובן וכן עשה וכפר בו השיב הכין דינא לאוקומיה בדינרין גבי ראובן ואי לא מוקים ליה אורחא דראובן על שמעון ואורחא דשמעון על לוי וכדאבימי בריה דר"א ולא שנא שום מדעם דקאמרינן מרינן בין כך ובין כך משלם וכו' ולא דחי כלל לחנוני על פנקסו דלוי הוה ליה למעבד אביזראי ואסתרתקי לנפשיה ולא לעוותי לממון דשמעון וכו' עכ"ל ודבריו סתומים ולענ"ד כך ביאורן דאין לחלק בין נדונו לדאבימי וכי היכי דבחוב שבשטר אע"ג דלא אמ"ל שקול שטרא חייב השליח ה"נ אע"פי דלא אמ"ל אל תפרענו אלא בעדים חייב דלא תימא בשלמא חוב שבשטר כיון דע"כ דמיירי בידע דאית ליה שטרא למלוה אע"ג דלא אמ"ל לשקול הו"ל לאסוקי אדעתיה ולשקול שטרא מניה וכי לא שקיל פושע הוא אבל חוב שבע"פ דלית ליה גבי מלוה כלום לא אסיק אדעתיה למפרעיה בסהדי אהא קאמר הגאון ז"ל ול"ש שום מדעם בין הנושאים הללו ומה שדחה ראייתם מהחנווני לכאורה אין לו מובן ואפשר שדעת הגאון לחלק בין פריעת חוב לפריעת שכר פועל דבשלמא שכירות פועלים לאו אורחייהו למפרע בסהדי אמטו להכי לא חשיב פשיעה כי לא פרעיה בסהדי וכפריה פועל משא"ך בהודאות והלואות זה דרכם לבקש טצדקי לפרוע קמי סהדי וכי לא עביד הכי הוי פושע וכו' זו מצאתיה לראב"ן ז"ל הובא בהגמ"יי בה' שלוחין שם ובה' שלוחין שם ובהגה"מר ברפ"ק דמציעא ובהך דקי' דחה שם כמו שדחה הגאון ז"ל ע"ש וחלק על התוס' בראייתם אלא דהלשון לא משמע הכי סיפא דמלתא דעת הגאון ז"ל דהא דקאמר ולא היא וכו' אע"ג דלא אמ"ל שקול שטרא כלל אפי"ה חייב ומעתה מצאנו חבר טוב להריטב"א ז"ל בסברתו אלא דקשה לשמוע דשבק כל הנך רבוותא ותפס כרב נחשון הגהון וגם על מרן ז"ל יש לתמוה דבסי' נ"ח כתב ע"ד הטור שכתב בד"א וכו' שכ"ד הרי"ף והרמב"ם והתוס' והרמב"ן ז"ל ובסי' פ"ג אייתי לס' הריטב"א ז"ל כאלו היא הלכה פסוקה בלי שום חולק. קושטא דמרן בסי' פ"ג לא. אהך סיומא דמלתיה דהריטב"א איתשיל וכדי נסבה. מיהו על הריטב"א ודאי ק' ולע"ע נזדמנה בידי שיטת הריטב"א לכתו' ומצאתי לו שכ' עלס וז"ל לענין שלומי שליח מאי ואסיקנא בין דאמ"ל שקול שטרא והב וכו' עד דיהבי ליה שטרא וכו' וכתבו רבוותא דדוקא דמידכר ליה שטרא אבל אי לא מידכר ליה שטרא פטור ואפילו הוא שליח בשכר דלא הו"ל לאסוקי. אדעתיה דאיכא שטרא ואלו מלוה ע"פ לא נותנה לפרוע אלא בעדים והמלוה את חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים וכ"כ וכו' גבי חנווני על פנקסו עכ"ל. ודברי רבוותא ז"ל יש בהם מהגמגום כאשר ירדוף הקורא לכן נלע"ד דחיסור לשון יש כאן וכצ"ל ואלו. מלוה ע"פ לא ניתן לפרוע אלא בעדים ואי לא פרעיה בסהדי הוה מחייב אלא דקי"ל דהמלוה את חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים וכו' עכ"ל ר"ל הא דאמרינן דאי לא אידכר ליה שטרא פטור דלא הו"ל לאסוקי דעתיה דאיכא שטרא לא אהני האי טעמא אלא משום דקי"ל המלוה את חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים אבל אלו הוה קי"ל המלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים אכתי הוי פושע אע"ג דלא אדכר ליה דמ"ל שטר מ"ל בע"פ ואייתי מהך דחנוני דלא מקרי פושע דלא פרע לשוכר בערים משום דלא הוי חוב בשטר ואדכר ליה שטרא

ברם אכתי פש גבן לברורי כוונת רבוותא ז"ל דמשתמעי מלייהו היכא דשליח ידע דהחוב בשטר אע"ג דלא אמ"ל שקול שטרא מחייב שליח ואין זה ד' הריטב"א דמעיקרא כתב ואסיקנא בין דאמ"ל שקול שטרא והב זוזי וכו' משלם עד דיהיב ליה שטרא דעת עליון דתלי באמירת המשלח לשליח דלשקול שטרא ובתוך כדי דיבור פסע לו לאחוריו וכתב לו סברת הרבוותא ז"ל והול"ל אבל כתבו רבוותא וראיתי לו בחי' למציעא שכתב וז"ל ושמעינן דמאן דפרע לחד בשליחות בלא סהדי לאו פשיעותא היא עד דאמ"ל הב ליה בסהדי והכי מוכח בכתו' בעובדא דאבימי עכ"ל מוכח להדיא דסבר רב עד דאמ"ל בפי' דליהב ליה קמי סהדי א"נ דלשקול שטרא מניה ולא תלי בידיעת השליח דשטר אית לוה למלוה וע"ע במקו' לשם במ"ש בשמו הא מיהא שמעינן דדעת רבונתא מוכחי ואזלי דכל היכא דידע השליח דאית ליה שטרא למלוה ולא שקליה מניה פושע הוא וחייב לשלם גם מדברי הרשב"א ז"ל הובא במקובצת לשם שכתב וז"ל וק"ל טובא כי לא משלם שליח כגון דאמ"ל הב זוזי ושקול שטרא א"נ דלא אדכר ליה שם שטרא אליבא דהלכתא וכו' עכ"ל מוכח דתלי באידכר שטרא אע"ג דלא אמ"ל שקול וא"כ בדידע שליח תו לא צריך אמירה כלל וקרובים דבריו לסברת רבוות' דכל היכא דידע שליח בשטר אע"ג דלא אדכר ליה אי פרע זוזי משלח ולא שקל שטרא ממלוה חייב לשלם במיטבא

ומעתה יפה דקדק מרן הב"י ז"ל שעמ"ש הטור