משכנות הרועים תשנז

הרב ע"ש אלא הא מיהא דלא דיינין ליה כגוי לכל מלי דהא בגוי קי"ל אין שליחות לגוי ואלו בנדון הרשב"ץ קמחייב ל"ש מתורת שליחות ומעתה ת"ם אני מ"ש הכנ"הג שם אות כ"א בהג"הט דבגוי אמרינן יש שליח לדבר עבירה דבישראל הוא דאמרינן אין שליח לדבר עבירה משם הרשב"ץ ע"ש דבלא"ה אין שליחות לגוי ואע"ג דפליגי רבוותא בהאי מילתא דאיכא מ"ד לחומרא ואין כאן מקום להאריך וכל עיקר חידוש הרשב"ץ אינו אלא דה מוסר הרי הוא כגוי ויש שליח לדבר עבירה אלא דבגוי בלא"ה איכא טעמא רבא דאין שליחות לגוי. אלא דאכתי איכא למידק בדברי הרשב"ץ ז"ל דקא יליף למוסר מדין גוי והרי בגוי לאו משום דדברי ה' איננו שומע אלא משום דאין שליחות לגוי כמדובר ועו"ק דהך טעמא דדברי הרב וכו' לא קאי למסקנא אלא גזירת מלך היא כמו שהוכיח הרב ש"ך בסי' שמ"ח סק"ו ע"ש ומאי דכתיבנא בעניו' בקונטריס שושנת המלך נמוקים על הרמב"ם ז"ל בה' ק"פ בס"ד כיון דגזירת מלך היא מ"ל גוי מ"ל ישראל ותו דלא מוקי תלמודא דבור של שני שותפין ברשות שליח למסור דיש שליח לדבר עבירה כיון דבלא"ה מתניתין באיסורא קמיירי כדאמרי' אין שליח לדבר. עבירה וכו' שוב מצאתי תשו' הרשב"ץ הלזו בח"א סי' קכ"ו ודוק כי קצרתי

(רא) שליח. קי"ל שליח ששנה מדעת המשלח בטלה שליחותו כמ"ש בטוש"ע סי' קפ"ב ועיין בגוף תשו' הרב מוהרי"קו ז"ל כי ממנה חוצב דין זה ועיין למוהריט"ץ ז"ל סי' קכ"ט ולהרב מוהר"א קונו ז"ל בספר אדרת אליהו סימן כ"ו ולהרב פני יהושע ז"ל שם סי' י"א קי"ב ע"ש

(רב) שליח. ראובן נתן לשמעון מעות לקנות לו חפץ וזקף עליו אותו ממון בהלואה וקנה החפץ לעצמו לא קנה אפילו איכא עדים בזקיפה כמ"ש בסי' קפ"ג ועיין בהמ"מ ז"ל ספ"ו מהלכות מכירה ובדברי המש"ל ז"ל לשם ועיין בט"ז לשם ועיין בכנ"הג מאות ט' עד אות י"ט

(רג) שליחות. ראובן שנדר סך לשולחם ליד החכם לחלקם לג' ת"ח ומת החכם נתבטלה השליחות ונפטר מנדרו מוהריט"ץ סימן ר"ל

(רד) שליחות אין שליחות לגוי עיין בשו"ת הרשב"ץ ז"ל ח"א סימן נ"ב ובקונטריס ארעא דרבנן אות ה'

(רה) שליחות. אנשים סוחרים בקשו מראובן שיוציא להם מאמר צווי מהמלך והוציא להם ואמר שהוציא הוצאות והאמינוהו וכתבו לו שט"ח לזמן וכעת בא הזמן של הפירעון אמ"ל שלא הועיל להם אין בדבריהם כלום עיין בש"ות הרשב"ץ ז"ל ח"ג סי' נ"ט

(רו) שליחות ראובן משרת גוי שר העיר לגבות הכנסותיו ושמעון חייב להשר מנה בשטר העולה בעש"ג ופרע שמעון לראובן סך מה מפאת החוב שעליו לשר וראובן פרע לשר הסך ההוא ולא קבל ממנו כת"י בקבלת הסך ההוא ולא כ' ע"ג השטר כי יודע הוא שהמלוה בשטר היא ויהי כי ארכו הימים תבע שר העיר את שמ' כל הסך שבשטר וטען שלא קבל ממנו כלום ועמדו השר ושמעון לפני. הפלילים וגזרו לפי נמוסם דשמעון יפרע להשר כל החוב שבשטר וילך לקבול כנגד ראובן משרת השר ועמדו לפני ב"ד הצדק ושואל שמעון מראובן החזר לי מה שפרעתי לך יען פשעת שלא כתבת ע"ג השטר או קבלת ממנו כתב קבלה כיון שאתה יודע שהחוב הוא בשטר וגוים לאו בני מהימנותא נינהו וראובן השב ישיב כי לא קבלתי ממך אלא סך כ"וך ועל אותו הסך עצמו אני איני שלוחך לחייבני בטענת לתקוני שדרתיך ולא לעוותי אנא שליחותא דגוי קא עבידנא ומהיכא תיתי שאומר לו לכתוב לי כתב קבלה או לכתוב אגביה דשטרא ובשלמא אם הייתי שלוחך היה ספק בידי לומר לו שעל מנת כן מסרם בידי והזמין שמעון עד א' שידע שקבל ראובן סך מה שלא כדברי שמ' אלא שאומר שעדיין יכול לברר בעדים אשר לעת עתה אינם מצויים עמד השואל ושאל איזה דרך ישכון אור תורת אמת שורת הדין להיכן נוטה ויבא שכמ"ה אכי"ר

זאת אשיב בריש כל מרא'ין נחזי אנן אי יהבינן ליה לשמעון כל דיליה דראובן שליחא דידיה הוי וממילא פשיטא ליה חיובא למעבד חדא מתרתי לכתוב ע"ג השטר או לקבל מידו כתב קבלה אי דינא קתבע או לא

עיקרא דהאי מלתא איתא בפרק הכותב דף פ"ה ע"א אבימי בריה דר' אבהו הוו מסקי ביה זוזי בי חוזאי שדרינהו ביד חמא בריה דרב"א אזל פרעינהו אמ"ל הבו לי שטרא אמ"ל סטראי נינהו אתא לקמיה דר' אבהו אמ"ל אית לך סהדי דפרעתינהו א"ל לא אמ"ל מגו דיכולים לומר לא היו דברים מעולם יכולים נמי למימר סטראי נינהו לענין שלומי שליח מאי אמר רב אשי חזינן כי אמ"ל שקול שטרא והב זוזי משלם הב זוזי ושקול שטרא לא משלם ולא היא בין כך ובין כך משלם ע"כ. פשטא דסוגייא מוכחא דאבימי אודעיה דמלוה בשטר היא או דחמא מידע מנפשיה דמבי פרעינהו אמ"ל הבו לי שטרא אלא דלר"א לא מחייב שליח אלא בדאמ"ל משלח שקול שטרא והב זוזי אבל אי אמ"ל איפכא לא מחייב וסתמא דש"ס פליג עליה בהא דאפילו אי אמ"ל זוזי ברישא חייב דהו"ל לדקדק בתקנתו למשקל שטרא ברישא עיין פירש"י ז"ל. מיהו משמע טפי דאבימי אודעיה ולא דמידע הוה ידע מדקא' עלה רב אשי ולא אמרן אלא בדאמ"ל וכו' משמע להדיא דאיכא מאמר ועלה קאי סתמא דתלמודא וקאמר ולא היא בין וכו' משמע דאמירה מיהא בעי דאי אמרת סתמא דש"ס אפילו אמירה לא בעי אלא בדידע שהחוב בשטר סגי לא הו"ל לתלמודא למסתם לה סתומי כיון דעד השתא ע"כ מיירי בדאמ"ל כדוקיין והו"ל לפרושי שיחותיו דאפילו אמירה לא בעי שלא נטעה לומר דדוקא משום דאמ"ל שקול שטרא דאז הוי בריא בחיובא לאהדורי בתר תקנתיה אבל בלא אמירה פטיר ועטיר ותו דהו"ל רב אשי וסתמא דתלמודא פליגי מן הקצה אל הקצה דלרב אשי אע"ג דאמ"ל לשקול שטרא כל דלא אמ"ל הכי ברישא פטור ולסתמא דהש"ס אפילו בלא אמירה כלל סגי ואפושי פלוגתא לא מפשינן. ועוד בה בשלמא כי אמ"ל לשקול שטרא הו"ל שלוחו בקבלת השטר ועל דידיה רמיא חיובא להשתדל ולדקדק בתקנתו דלתקוני שדריה אבל אי לא אדכר ליה קבלת השטר כלל לא הוי אלא שליח הולכה להוליך המעות ועל זה נעשה שליח ולא שליח קבלה כלל אלא עכ"ל דכולא סוגייא בדאמ"ל לוה שקול שטרא מיירי ובהכי פליגי

והנה הרי"ף ז"ל והתוס' שם ובגיטין דכ"ט ע"ב ד"ה הב גיטא וכו' והרמב"ן ז"ל שם והר"ן