משכנות הרועים תשנד

גופו לנזקי ממונו. כגון שסגר בית על האדם ובטלו ממלאכ' חייב שהרי ד' דברים שייכי באדם ושבת אדם מהם ואם סגר בהמתו. בבית פטו' לד"ה ויעש לו מטעמים דע"י נזקי ממונו הפסיד ממון אחר ומשו"ה פטור אבל בשע"י נזקי גופו ממון אחר חייב ע"ש נתבאר דדעת רבינו יקיר כדעת האומ' שאין שבת לבהמה בלא נזק והמרדכי בפ' החובל מייתי מאי דאפליגו בה רבוותא והנה מאי דפשיטא להו להתוס' דבנועל ביתו ש"ח דפטור היינו לשיטתיה דס"ל דבגברא דלא עביד למיגר אע"ג דחצר קיימא לאגרא פטור ושלא כדעת הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל דס"ל דחייב דבתר דידיה דבעל החצר אזלינן והא חסריה וא"כ ה"ה והוא הטעם בנועל ביתו ש"ח דהוא חייב אלא דהרא"ש ז"ל יהיב טעמא לסברת הרי"ף משום דקאכיל האי מה שחבירו מפסיד אבל כי לא קאכיל חבריה כגון שהוא נועל ביתו ש"ח שלא השכיר אותה לאחרים מודים דפטור דלא הוי אלא גרמא בעלמא וכ"כ מורם ז"ל סי' שס"ג ועיין בסמ"ע סקי"ז ודעת ה' מוהר"ם מפאדווא ז"ל סי' פ"ו כתב דאפילו ברובא לא: הוי מכת מדינה אלא בכולה וש"ך שם סי' של"ד סק"ג חלוק עליו בזה ע"ש ומרן בש"ע ר"סי שכ"ב פסק דכשלקו רוב השדות של אותה העיר חשיבא מכת מדינה ע"ש. איך שיהיה בכולה לסברת מוהר"ם או ברובה להש"ך הויא מכת מדינה ופסידא דמשכיר וכתב הש"ך ומוהרימ"ט ז"ל ס"ל דהוי פסידא דשוכר וחייב ליתן למשכיר שכירות ומסיק וצ"ע לדינא ע"ש ולענ"ד לא דמיא כלל למכת מדינה דאטו הבתים נלקו אלא הבני אדם וכשרוצה לברוח הי"ל למוסרה ריקנית וכיון וגיון שפשע ולא מסרה אכתי ברשותיה . קימא ומשלם מן העליה המעולה שבנכסיו

אמור מעתה לדינא לדעת מור"ם ז"ל דגרירי ש אנן בתריה היכא דלא פליג אדברי מרן בש"ע דהוי פסידא דמשכיר והש"ך הביא ס' מוהרימ"ט ז"ל דס"ל פסיד' דשוכר ע"ש א"כ אם כבר הקדים השוכר דמי השכירות לא יחזור ויטול ואם עדין לא נתן לא יתן וכ"כ הרב מח"א בה' שכירות סי' ז' בשם ראב"ן ז"ל ע"ש וספר ראב"ן לא חזיתיהי ולא בארחי"ה מהיכא קאמר וכההיא דאמרינן בפ' האומנין אם לא נתן לא יתן ואם נתן לא יטול או"ד ספוקי מספק"ל והמע"ה ומריהוט לשון שהביא הרב מח"א ז"ל משמע דמדינא קאמר דתלי טעמא דהגזירה של האנשים ועל הבתים משמע דלאו היא מדינא קאמר וה' מח"א אייתי מהירושלמי דפרק מי שאחזו בההוא גברא דאקדים זוזי לאלפא נגב נהרא ופטריה רב נחמן מלהחזיר לו דמי שכירות שנטל ובעי למילף מינה לנ"ד ע"ש ולענ"ד לא שמה מתייא דטעמיה דר"ן לאו משום דכבר הקדים לו שכרו אלא דא"נ אכתי לא יהיב ליה מחייב לשלומי דמידי הוא טעמא אלא משום דס"ל כרשב"ג דכל עכבה שאינה ממנה הרי זה גט ומאן דפליג עליה משום דלא ס"ל כרשב"ג כדאיתא התם וכמ"ש הרשב"א. ז"ל וקדימת דמי השכירות לא מעלה ולא מוריד ודעתו לחייב לשוכר וכדאסיקנא בעניו' וכן מצאתי להכנ"הג סי' שי"ב אות מ"ו בהגהב"י שהביא תשובת מוהרימ"ט ז"ל שהביא הש"ך והעיד שכך מנהג פשוט במקומותיו ע"ש וגם אנחנו פה גם פשוט במקומותנו

(קפב) שכירות. אע"ג דקי"ל דנגזל נשבע ונוטל כמ"ש בטוש"ע סי' ב' בשכירו ולקיטו כן כתב ה"המ ז"ל בפ"ד מהלכות גזילה דין ד' דאפילו אם תפס הנגזל משל גזלן לא מהני אע"ג דהאי דינא בעיא דלא אפשיטא ומה"ט פסקי' דלא עבוד תקנה בשכירו ולקיטו ובכל ספקא דדינא קי"ל בעלמא דאם תפס לא מפקינן מניה שאני הכא דעיקרא דדינא מכח התקנה עד שיתקנו בפירוש ועמ"ש בזה הרב מח"א ז"ל בה' גזילה סי' ל"ב

(קפ"ג) שכירות. השוכר בית של הקדש עניים מממונים וגזברי הק"ק יצ"ו ובא אחר והוסיף בשכירות והשוכר לא רצה לקבל התוס' ההוא מפקיעים שכירותו וזכה בו השוכר השני הרשב"ץ ח"ג סי' רנ"ו ועיין למוהרח"ש ז"ל ח"א סי' כ"ה באורך

(קפד) שכירות. ראובן מחמת איזה סיבה ועלילה קצף עליו המושל ויתן אותו במשמר בבית כלא במספר ירחים ושמעון לו עשר ידות במלך כי אהבו אהבה רבה עמד ראובן בכה ויתחנן לו שידבר עליו טובה לפני המושל להוציאו מבית הכלא וגם שיתן לו את המכס להראות העמים והשרים כי נשא חן בעיניו וסר מעליו זעפו ואני אתן לך שכרך הרבה מאד כ"וך ואז עמד שמעון ועשה והצליח וראובן אך יצא יצא וירא כי היתה הרוחה ויכבד את לבו שלא לתת לו מה שנדר לו ושמעון טוען כי הוא היה בעוכריו שלא יוכל עוד לשאול שאלה אחרת מאת המלך להיות לו תועלת והנאה כי אמור יאמר המושל כי כבר נשאתי פניו ונהנה יותר מהראוי פעם אחר ולא אשנה לו. בזה ראיתי להכנ"הג סימן רצ"ד אות ח' בהגהב"י שכתב משם הרמ"ה ז"ל בתשובה דלהשתדל עם המלכות להוציא לו כתב פיטורין חייב לשלם לו כל מה שנדר לו ע"ש ואם יש לחלק בין העדר נזק להנאה והבאת התועלת אין זה מתקבל ועוד בה אם דברי שמעון כנים ואמתיים דמטי ליה פסידא באנו למחלוקת הרמ"ה ושאר פוסקים במלתא דאית בה מצוה ועיין בטוש"ע שם והכנ"הג עיין בתשו' ראש יוסף ז"ל

דף

(קפה) שכירות. קי"ל דמעות אינם קונות אלא עד שימשוך ואם השכיר לו המקום ברשות מוכר קנה כמ"ש בטוש"ע סי' קצ"ח ודעת הש"ך ז"ל סק"ו בסי' ר"ב סק"ג דדוקא בהשכיר לו בתחלה המקום ואח"כ הקנה לו המטלטלים אבל כשהקנה לו שניהם | כאחד לא מהני וה' מח"א ז"ל בה' קנין חצר סי' י"ד חלק עליו בזה והעלה דלא שנא

ע"ש

(קפו) שכירות. אם היה המחלוקת בשכירות הקרקע שהיה מושכר ביד ראובן ומכרו ונפל מחלוקת אם ממכרו ממכר או לא יכול' ראובן השוכר לומר קי"ל כמ"ד אין המכר מכר כיון דהקרקע בחזקתיה בשכירות ה' לחם ר"ב סי' רכ"ג כך נמצא כתוב בזכרונותי וכעת איננו פה עמדי ועיין לעיל מ"ש בשוכר ובע"ה הי מנייהו מקרי מוחזק וע"ע במע' אות ק' מדיני קביעות זמן לשוכר. ועדיין צריכין אנן למודעי נראה דהיכא. דהמוכר ניחא ליה בקיום המכר וכבר קבל דמי ממכרו פשיטא דמוכר גופיה מצי למימר קי"ל כמ"ד לקיים המכר דודאי דהוא מאריה דאדע' הוי מוחזק טפי לגבי השוכר כמ"ש בטוש"ע סי' שט"ו ושי"ו וכדכתי' לעיל בס"ד וכן אם הלוקח אינו רוצה בקיום המקח ועדיין לא נתן דמי מקחו נראה דמצי למימר קי"ל כמ"ד דאין המכר מכר וצריך להתיישב בדבר ועיין להכנ"הג. סי' כ"ה בדיני הקי"ל אות ט'