משכנות הרועים תשנא

ששפך עליו מים וכיוצא רבו כמו רבו תאנותם ועלילותם שקריהם ופחזותם והרב ז"ל פלפל בחכמה ואסוף דינא מסיק ותני דהשוכר דינא קא משתעי ולו שומעין שאמר כהלכה והסכימו עמו ה' מוהר"א ששון וה' מוהר"ש הלוי וה' מוהריב"ע בעל ס' עצמות יוסף וה' מוהרש"ח בעל ספר בני שמואל וה' מוהר"א חסון בעל ס' בית שלמה זכר כלם לחיי עד זיע"א ובח"ג סי' ס"א אתשל קמיה בשוכר חנות בשוק המוחזק למלאכה ידועה וגזר המושל להסיעם למקום אחר לגמור את המלאכה אבל באותו השוק לא יעשו אותה המלאכה עוד וזו הלכה העלה דהויא פסידא דמשכיר ושם רמז לתשובתו הרמת"ה לשם בח"ב אשר הובאת לך ושהסכימו עמו גברי רברבי הניתנים למעלה ע"ש. ועל דינא כהאי אתשיל הרב מגן גבורים ז"ל סי' ס"ז ותצא דינ"א פסידא דבע"ה ע"ש

(קפא) שכירות. מודעת זאת אם תעלה חמת המלך מלכו של עולם לפי רוב המעשה אשר עשו בני אדם עברו ברית הפרו חוק חקת התורה ישלח דבר"ו וירפאם דבר כי יהיה בעיר ומשניתן רשות למשחית והיה כצדיק כרשע כל הפוגע בו קוברו תחלה ואח"כ קורא בפתקה של חוה אי לזאת זריזין מקדימין לברוח מן העיר פן יפגענו בדבר ויש נספה בלא משפט והולכים אל אחד הגנות והכפרים עד שוב חרון אף ה' ומנהג זה יסודתו בהררי קדש בס' בית אלהים לה' המבי"ט ז"ל ועיין בתשו' הרשב"ש ז"ל סי' קצ"ה עוד היום בכל גלילות טורקיאה אוחזין במעשה אבותיהם ועטרותיהם בראשיהם גאוני ארץ כמו שמבואר בספרי תשובותיהם עד כי חדל לספור עמד השואל ושאל כדת מה לעשות במשכירי הבתים מהבעלים מה הן באותן הימים אי הוי פסידא דשוכר ומחייב לשלומי לבע"ה משלם או"ד פסידא: דמשכיר דהויא כמכת מדינה ושוכר פטיר ועטיר ואכתי מצי משכיר למימר אטו כלהו בני מתא אלו הן הגול'ין ואת הוא דחיישת ולגרמך הוא דעבדת ומלתא דרמיא עלך לשלם במיטבא יורה המורה לצדקה דין אמת ע"פי התורה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב קודם נושאי כל ספר טרם אחל"ה לדבר ואומר עם קנ"י נתנה ראש דורשין תחלות ניחזי אנן היכא דאכתי פשו ליה לשוכר מטלטלי גו ביתא הא לא תבעי לך דמלתא דפשיטא היא דבריא בחיובא ואין פוט"ר אלא אי תבעי לך היכא דביתא גרמא לה ריקם ריקם והיא סוגרת ומסוגרת מי אזלינן בתר דשוכר והא לא קא מתהני מביתא כלל ולא איבעי ליה לשלומי מידי או"ד בתר משכיר אזלינן והא חסריה דמצי אמ"ל אי הואי ביתא פתיחא הוו קפצי עלה הנך אינשי דלאו ערוקי ערוק וסתם ביתא לאגורי קיימא ואי יהבינן ליה למשכיר כל דיליה אכתי איכא לספוקי אי דיינינן לשוכר כדין גרמא בנזקין בעלמא ופטור מדיני אדם דהא לא קא עביד מעשה בגופא דביתא ולא מידי או"ד כיון דשכיחי אוגורי ביתא וקיימי חשיב דינא דגרמי. ולמיקם עלה דמלתא תא ואחוינך הא דגרסי' בירושלמי בפרק הרבית משנה ג' ובהמקבל משנה ה' דתניא הנותן לחבירו מעות לקנות לו פירות ואמר לא לקחתי פירות פטור ואין לו עליו אלא תרעומת אמרינן הדא אמרה המבטל כיסו של חבירו פטור ואין לו עליו אלא תרעומת והמבטל שדה של חבירו חייב לשפוט לו פי' להשקיטו וכן פירש"י ז"ל בהנזקין דף נ"ב אהא דקאמר התם אמר רבן שמעון כ"ג אף לא למכור עבדים וליקח שדות מ"ט דילמא משפיין פי' דילמא לא יהיו משוקטות אצלו שמא יצא עליו ערער ע"ש המבטל ספינת חבירו וחנות חבירו מהו ע"כ. ואיכא למידק האי שדה ה"ד אם מקבל עליה אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא כאותה ששנינו בהמקבל שם דק"ד וה"ט דחייב א"כ גבי ספינה וחנות ה"נ דקביל עליה בכ"הג א"ה מאי חזית דבשדה מפשט פשיטא ליה דחייב וכמו דמהנייא הך קבלה לחיוביה א"כ גם בספינה וחנות ומאי מבעיא ליה אי הך קבלה מהניא או לא ולא איפשוט דמאי אולמיה דשדה מספינה וחנות ואי בדלא קביל עליה מאי קא מבעיא ליה פשיטא דפטור מידי דהוה מבטל כיסו של חבירו ובשדה נמי אמאי חייב ותו דמתני' דהמקבל טעמא טעים שכך כותב לו אם אוביר וכו' אלמא דמידי הוא טעמא דחייב גבי שדה משום דכותב לו וכו' ואע"ג דתרגמוה סבי דכותב לו לאו דוקא אלא באמירה בעלמא תסגי ליה כמ"ש התוס' שם הא מיהא באמירה הוא דמחייב ובלא אמירה לא מחייב

וראיתי להרב שדה יהושע ז"ל שכתב דטעמא דמבטל כיס שפטור משום דלא הוי אלא גרמא בנזקין בעלמא דקי"ל דפטור ושכן כתב במישרים נתיב ל"א ח"ב דף צ"ה ע"ד ושדה דחייב דבריא בהיזקא. המבטל ספינה וחנות מהו אי מדמינן להו לכיס או לשדה עכ"ל נראה דדעת עליון ז"ל דע"כ בדקביל עליה ואמ"ל אם אוביר ולא וכו' וכדתני תנא בהמקבל מיהו ס"ל להירושלמי דלא מחייב גבי כיס ואהני הך תנאה אלא בשדה דבריא בהזקא ומבעיא ליה בספינה וחנות אי בריא הזקייהו ומחייב בהך אמירה או לאו בריא הזקייהו ובאמירה גרידת' לא תסגי להו ולא אפשיטא. אלא דנראה לענ"ד דאכתי לא איפרוק דהירושלמי מסתמיך ואזיל אהך דתני הנותן מעות לחבירו וכו' ומהיכא פשיטא ליה דאפילו בדאמ"ל אם לא אתעסק בדין עסק אשלם לך דפטור דילמא ע"כ ל"ק דפטור אלא בדלא אמ"ל הכי אבל אי אמר ליה הכי חיובי מחייב ואהא דגרסי' בפרק הרבית דע"ג אמר רב חמא האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למיזבן ליה חמרא ופשע ולא זבן ליה משלם ליה כדקא אזיל אפרוותא דזולשפט הקשו הרא"ש והנמק"י ע"ז מה' שלוחין ד"ז דמ"ש ממבטל כיסו של חבירו דפטור ואוקמוה רבנן ז"ל במתנה ע"מ שאם לא יקנה יין משלם לו ע"ש ולענ"ד ממקומו מוכרע דמיירי במתנה עמו בכך דהא אביו פליג עלית דרב חמא משום דהויא אסמכתא וע"כ משום דאמ"ל אי לא מזביננא לך אנא ממצינא לך וכל כהאי אסמכתא היא ועיין בפירש"י ז"ל ותו דאי בדלא התנה מאי פריך תלמודא עליה מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד וכו' דחייב דשאני התם דהכי קביל עליה אלא ש"מ דר"ח לא מחייב אלא בדכתב עליה וכהך דאם אוביר ולא שני ליה בין בידו לשאין בידו ואביי דאמר פטור אפילו בדקביל עליה משום דלא דמי לאם אוביר דהתם בידו כדאיתא התם אבל היכא דלא קביל עליה אפילו רב חמא פשיטא ליה דפטור דלא הוי אלא מבטל כיס בעלמא ותק"ל לר"ח הך דתניא הנותן מעות לחבירו וכו' דקתני פטור ואין לו עליו אלא תרעומת אלא עכ"ל דר"ח מוקי לה בדלא התנה וקביל עליה וכי אמרינן בהתנה וקביל עליה ואביי נמי לא פליג עליה אלא משום לתא דאסמ' ולדידיה הך ברייתא אפילו בהתנה עמו מתנייא וטעמא דפטור משום