משכנות הרועים תשמט

ונפל אבל בית זה הנה זה עומד בעינו וידוע והא כדאיתיה והא כדאיתיה

שו"ר להנמק"י ז"ל שכתב ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה דאפילו התחיל לעמוד בבית קודם שנפל אמרינן הכי דסגי ליה בד"א על ד"א עכ"ל נראה דשמיע ליה כדוקיין ואנן בעניו' כחיב' מאי דנראה לע"ד ואדרבה מדלא כתב ואחר ששכן בו וכיוצא מלשונות הנשמעים על הדירה אלא כתב אחר שנתן לו ש"מ דעד השתא אכתי שוכר לא דר ביה אלא נתן דר"ל בירר לו חלקו דאה"נ דמצי סבר רבינו כדעת הריטב"א ז"ל אלא דק' לענ"ד ע"ד הריטב"א דא"ה מאי דוחקיה דגמרא לאוקומי מתניתין דקאי אגודא דנהרא לוקמה בבית סתם וכששכר ירד השוכר ודר בה דכיון דנחת לגויה תו לא מצי משני ליה כמ"ש הריטב"א ז"ל והא קמ"ל לאפוקי מסברת הרמב"ם לפ"ד הנ"י

וממ"ש רבינו דמחזיר לו שאר השכירות כתב הנמק"י ז"ל שכ"כ הריטב"א משם הרמב"ן ע"ש וכן כ' הרא"ש והטור וכתב מרן בב"י שכן כתב הרשב"א בתשו' ואני חפשתי ולא מצאתי אמנם נלע"ד מדברי רש"י שכתב נפל אזדא ליה מזלו גרם וכו' מדתלי במזלא ש"מ דאיכא דררא דממונא דאי משום דטרח שוכר עד דמשכח ביתא לאו במזלא תליא מלתא אלא לאו ש"מ דעת עליון דאפילו היכא דכבר הקדים לו שוכר שכירות זמן הקצוב לא מחייב משכיר לאהדורי ליה וסברא זו לא נפלאת היא ולא רחוקה דהכי ס"ל לרבו של הריטב"א ז"ל כמ"ש במקו' לשם וז"ל הא דאמרינן נפל אזדא לה לגביה אמרינן וחייב השוכר לפרוע השכירות ואע"פי שעדיין לא נתן הרי זה כלוקח קרקע ונפל קודם שפרע אבל הרמב"ן כתב נפל אזדא לה שאין חייב להעמיד לו בית וכו' וכן היא דעת הרשב"א ז"ל הובא בתשו' מיימו' סי' ז"ך וטעמא טעים דביתא ברשותיה קיימא ומזל דידיה הוא דגרים שהרי היא קנויה לו כל ימי השכירות ע"ש וה"ט משום דאמרי' שכירו' ליומיה ממכר הוא ונלע"ד דהאי מלתא דפליגי בה הני רבוותא דאיכא מ"ד דמחייב משכיר לאהדורי לשוכר מאי דיהיב ליה וכ"ש אם לא נתן שלא יתן ואיכא מ"ד דאפילו אם עדיין לא נתן חייב ליתן שייכא במאי דאפליגו רבוותא במאי דאמרינן בפ"ק דע"ז גבי משכיר בית לגוי משום דשכירות ליומיה ממכר הוא איכא מ"ד לאו לכל מילי איתמר אלא דוקא גבי אונאה דרבייה קרא וקרי ליה ממכר אבל לשאר מלי לא ואיכא מ"ד דכללא הוא לכל מילי כמו שהארכתי לעיל ע"ש. ומעתה דעת רבו של הריטב"א והרשב"א ודעת רש"י לפי מה ששיערנו בעניותין ס"ל כדעת האומר שכירות ליומיה לכל מלי ממ"ה והיינו מאי דמדמה ליה רבו של הריטב"א ז"ל דהרי זה כלוקח קרקע ונפל קודם שיפרע דמיו וכן רשב"א ז"ל שכ' שהיא קנויה לו אבל דעת הרמב"ם והרמב"ן ומאן דעמייהו ס"ל דלא אמרי' שכירות ליומיה ממכר הוא אלא גבי אונאה דוקא. והשתא דאתינן להכי אתנח לן מאי דק"ל להרשב"א ז"ל ע"ד הראב"ד ז"ל דאוקים הך דבית סתם בדקנו מניה דמה מועיל הקנין ע"ש לפום מאי דכתי' התם לעיל דהאי פלוגתא דשכירות ליומיה ממ"ה אי לכל מלי או לאונאה לחוד. תליא בפלוגתא דאמרי' מכירת שטרות אי הויא דאוריי' או דרבנן כמו שהארכתי בס"ד. ודעת הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א דמכירת שטרות אינה אלא מדרבנן ולא אייתר קרא דממכר אלא לשכירות ליומיה גבי אונאה דוקא אמנם הראב"ד בהשגות חלוק היה ע"ד הרמב"ם וס"ל דמכי"ש דאורייתא וממילא אמרינן דלכל מלי אמרינן דשכירות ליומיה ממ"ה ומינה דמרן בש"ע דנמשך אחר לשון הרמב"ם ז"ל דמחזיר לו דמי השכירות ס"ל כדעת הרמב"ם דמכירת שטרות דרבנן והש"ך ריש סי' ט"ל מצדד להשיא דעת מרן לס' כת החולקים וכבר כתבתי במקומו מאי דנלע"ד הקצרה

וראיתי שם דע"ט ע"א בד"ה אם יש בו וכו' דק"ל דמ"ש גבי חמור אם יש בדמיה ליקח חמור אחר יקח ותי' דשאני חמור דמשמת למכירה הוא עומד אבל בית אם נפל אינו עומד למכירה וכ"כ ה"המ ז"ל ומכח קושיא זו כתב הרמ"ה ז"ל והביאו הטור שם סי' שי"ב דאם יש למכור עציו ואבניו כדי לבנות בית אחר יבנה ע"ש והראב"ד הובא במקו' שם סוף ד' קל"ח תירץ דשאני חמור דעיקר השכירות להגיעו למחוז חפצו דייקא נמי דקאמר ומת בחצי הדרך אבל בית אינו עשוי להשכיר אלא לשנים ע"ש ולפ"ד מי שהשכיר חמור לזמן קצוב ומת תוך הזמן אינו רשאי למכור הנבלה והעור כדי ליקח אחר להשלים זמנו וה"נ בבית זה להשיא בה את בנו ונפלה דחיי' להעמיד לו בית אחר א"כ אמאי לא מוקי תלמוד' מתני' בכ"הג דהשתא ל"ק מסיפא דפשיטא כיון דאמ"ל בית זה אינו רשאי לשנות והא קמ"ל דאע"ג דבשאר שוכרים בית זה אינו חייב להעמיד לו בית אחר הכא חייב

(קפ) שכירות. ראובן השכיר חזקת חנות לשמעון למשך ג"ש והקדים לו כל דמי שכירו' הג"ש ועמד השוכר ודר בה ולמקצת ירחין עמד הגוי בעל המולק'י והוציא את השוכר מן החנות ואז תבע השוכר מהמשכיר דמי ההקדמה ויען ויאמר לו מזלך גרם עמד השואל ושאל לדעת למי שומעין ויבא שכמ"ה

זאת אשיב דנ"ד באומר חנות זה אני משכיר לך ואהא דתנן המשכיר בית לחבירו ונפל חייב להעמיד לו בית אחר הוינן בה ה"ד אי דאמ"ל בית זה נפל אזדא לה ודעת רוב הפוסקים דאם כבר נתן לו דמי השכירות חייב המשכיר להחזיר לו וכמ"ש בטוש"ע סי' שי"ב סי"ח ע"ש. איברא דשאני התם דביתא אזדא לה מעלמא אבל הכא ביתא הא קיימא אלא אריא הוא דרביע עלה ושפיר מצי אמר ליה משכיר לשוכר מזלא דידיה הוא דגרם ונסתחפה שדהו ודמיא להא דתנן בפרק האומנין דף ע"ח השוכר את החמור וכו' או שנעשית אנגריא אומ"ל הרי שלך לפניך ופרש"י ז"ל אומר לו משכיר לשוכר וגבי אנגריא נמי אומר לו המתן עד שתשוב שאף מזלך גרם ונפסיד שנינו עכ"ל ודינו כאנגריא דחוזרת דלית ליה פסידא לשוכר אלא במה שממתין עד שתשוב אבל באנגריא שאינה חוזרת דהו"ל כמתה ונשברה חייב להעמיד לו חמור אחר והיינו כרב דהכי מוקי לה למתני' בגמרא אבל שמואל ס"ל בין אנגריא חוזרת בין אנגריא שאינה חוזרת אם בדרך הליכת' ניטלה אפי' שאינה חוזרת אומ"ל משכיר הרי שלך לפניך ואם שלא בדרך הליכתה ניטלה אפילו חוזרת חייב להעמיד לו חמור אחר ע"ש בפירש"י והתוס' שם בד"ה אם בדרך הליכתה הסכימו לפיר"ח ז"ל דמפרש אם בדרך הליכה שהאנגריא אין מחפשין בבתים אלא כשמוצאים בדרך והיינו דרך הליכתה אומר לו משכיר הרי שלך לפניך דמצי אמ"ל מזלך גרם שאלו היתה בבית לא היו נוטלים אותה הילכך אפילו אינה