משכנות הרועים תשמח

עד שיודיענו לזמנים אשר גבלו ראשונים תנאי נינהו כמ"ש בטוש"ע סי' שי"ב ע"ש ה"מ בפורע השוכר דמי השכירות מדי חדש בחדשו או עד שנה בשנה כאשר התנו ביניהם בתחלת השכי' אבל אם אינו פורע לו דמי השכירות מוציאו לאלתר אפילו בימות הגשמים דאדעתא למשקל אגריה הוא דאגר ליה וזה פשוט כמ"ש הרב מוהרימ"ט ז"ל ח"א סי' קי"ג דף ע"ז ע"ד וכ"כ הרב פמ"א ח"א סי' ע"ב ומסיק לדינא דאפילו בימות הגשמים רשאי להוציאו ע"ש

ולענין אם עובר משום בל תלין כמו שכר בהמה ומטלטלין הנה הטור ר"סי של"ט כתב משם הרמ"ה ז"ל דשכירות קרקע אין בה משום בל תלין וכו' והיה טעמו דדרשי' כל אשר בארצך ולא כל ארצך עכ"ל ומרן ז"ל בב"י לא הראה מקור דרשה זו מאן אמרה ובמקו' פרק המקבל במ"ד לדף קי"ב כתב משם הרא"ש ז"ל וז"ל והרא"ש כתב דשכירו' קרקע אינו עובר עליו דדרשי' כל שבארצך ולא ארצך ומסתבר טעמיה דלא מרבינן אלא בהמה וכלים שעושים בהם מלאכה דומיא דשכיר עכ"ל וה"ט דלא תני תנא קרקע בהדי בהמה וכלים אלא מאי דדמי לשכיר דעושה מלאכה פרט לקרקעות. ומ"ש הרמ"ה ז"ל דרשינן אשר בארצך וכו' כלומר דטעמא דברייתא קיהיב דלא מרבה קרקע משום דדרשינן אשר בארצך ולא ארצך דהשתא הוי ריבויא למאי דדמי לשכיר והרב"ח ז"ל כתב קרוב לזה ומרן ז"ל בש"ע כתב סברא זו משם יש מי שאומר ע"ש ולא משום דאיכא מאן דפליג עלה אלא דהכי אורחיה דמרן הש"ע כשמוצא סברא שלא נמצאת לגדולי הפוסקים המפורסמים כותב כן כמ"ש הסמ"ע ז"ל בכמה דוכתי ע"ע

והנה בעת"ה נדפס ספר דעת זקנים תוס' על התורה ובס' קדושים כתב ולא תלין בת"כ אין לי אלא שכר אדם שכר בהמה וקרקעות מנין ת"ל לא תלין אתך פעולת שכיר כל דבר במשמע מכאן יש ללמוד דשוכר בית או בהמה ומשהה שכירו עובר עליו משום בל תלין ותלמודא שלנו אינו מזכיר קרקעות עכ"ל ומ"מ לענין דינא כיון דתלמודא דידן ומייתי לה נמי גם בירושלמי התם להאי ברייתא דלא מדכר בה קרקעות הכי נקטינן וכמ"ש הרמ"ה והטור והש"ע ז"ל. ודע דבירוש' התם מייתי לה הכי לרבות עבדים בהמה וכלים ובגמרין לא תני בה עבדים ולא בת"כ דמייתי בעלי התוס' ע"ע ור"ל בין עבד עברי בין עבד כנעני ואע"ג דמאחיך ממעטי' אחרים הב"ע בקנויים לישראל דשכר פעולתם לרבם דהו"ל בכלל בהמה וכלים שהיא של הבעלים אבל ע"ע הקנוי לגוי לית ביה משום בל תלין כיון דמעשה ידיו לרבו ורבו אחר הוא ולא אחיך: ומנהגינו להפציר במשכיר להיות גובה מכאן ולהבא קצת מהחוב המוטל עליו מהזמן העבר עם כל שכירות כל חדש וחדש הבאים אחריהם והכל לפי מה שהוא אדם וכך היו דנין ב"ד של כת הקודמין נו"ן זיע"א

(קעט) שכירות. קי"ל השוכר בית לחבירו לזמן ונפל אם אמר לו בית זה אני משכיר לך אינו חייב לבנותו ואם אמר לו סתם חייב לבנותו כמ"ש בטוש"ע סי' שי"ב סי"ז ומ"ש מרן ומחזיר לו שאר השכירות משמע דהקדים שכירות לזמן הקצוב ודומיא דידה בשוכר סתם דוקא בהקדים לו שכר הבית אלא שאין זה במשמעות דברי מרן והסמ"ע שם סקל"א. ולעמוד על שרשן של דברים אציגה נא עמך הא דתנן בפרק השואל המשכיר בית לחבירו ונפל חייב להעמיד לו בית אחר ובגמרא בעי ה"ד אי דאמ"ל בית זה נפל אזדא לה וכו' ומדלא משני לעולם בית זה והב"ע בהקדים לו שכרו דאגב זוזי דקביל מניה ומשתעבד ליה חייב להעמיד ליה בית אחר דומיא דבית סתם דאפילו בלא הקדים ש"מ דא דאפילו בהקדים לו שכרו אינו חייב להעמיד לו בית אחר אלא דמהא לא אריא דאכתי קשיא סיפא קטן לא יעשנו גדול וכו' דפשיטא דאפילו בית סתם פריך עלה מסיפא וכי נמי יהבינן ליה כל דיליה לבית זה בהקדים לו שכרו דמשתעבד להעמיד לו בית אחר מסתייה דלהוי כבית סתם והדרא קו' לדוכתה. והרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' שכירות דן את הדין דבבית סתם אפי' אם נותן לו בית קטון מהכיל כל שהוא נקרא בית סגי ליה ע"ש אלא שאני משתאה מחריש לדעת רבי' הרמב"ם דאי מיירי בהקדים לו שכרו אמאי לא מצי אמ"ל שוכר ביתא דרווחא אגרית מינך והדמים מודיעי' דהאי ביתא בדינר לחדש ואידך חצי דינר ואם אמור יאמר דמחשבין לפי הממון הא מצי אמ"ל להך זמנא הוא דאגרית מינך ואי מיירי בדלא הקדים לו שכר א"כ במה נשתעבד המשכיר להעמיד לו בית אחר וקושיא זו כבר עמדו עליה אבות העולם אמאי דאמרי' התם דע"ט חמור זה ומת אם יש בדמים ליקח אחר יקח כתוב שם במקו' הק' הראב"ד ז"ל במה נשתעבד בעל החמור וכן המשכיר בית סתם במה נשתעבד בע"ה להעמיד לו בית אחר וכתב הרשב"א משם הראב"ד אם לא בקנין או שנתן לו שכרו ולענין בית מתחייב בחיוב גמור בקבלת השכר אבל בשכירות החמור אין בחזרתו כ"א מי שפרע וכיון שמת לא שייך ביה מי שפרע כלל הילכך לא משכחנא ביה חיובא אלא בקנין ע"ש וא"כ דעת רבינו צריך לאוקומה בדקנו מניה דוקא דאי בנתן לו שכרו כבר מלתא אמורה דהדמים מודיעים ומהתימה על רבינו דסתם לן סתומי דבבית סתם חייב להעמיד לו בית אחר ולא ביאר דבריו דדוקא בדקנו מניה והרשב"א ז"ל שם הק' כ"הג על הראב"ד וז"ל ואני תמיה אם בקנין איך סתם תנא לישניה ותני חייב להעמיד לו וכו' ואע"ג דאשכחן בכמה דוכתי דתני תנא סתמא ומוקי לה בגמרא בדקנו מניה כאות' ששנינו מתנה ש"ח להיות פטור ומתמ' עלה במאי מתחייב ומוקי לה בדקנו מניה כבר נרגש מזה הרשב"א ז"ל וכתב סתם שכירות חמור אינו בקנין והו"ל למתני ואם קנו מידו חייב ע"ש הא מיהא בדברי רבינו ז"ל דפוסק הלכה למעשה הי"ל לבאר דדוקא בהקדים לו שכרו או בדקנו מניה גם מה שתירץ הרשב"א ז"ל לדידיה דמיירי בנתן לו שכרו וה"ז כאלו נשתעבד בכך מחמת אחריות להעמיד לו חמור אחר וכו' ומעתה ה"ה לבית סתם שחייב להעמיד לו בית אחר מדין אחריות וכו' עכ"ל ולפום מאי דכתי' אי אפשר לומר כן בדעת רבינו שכתב דנותן לו בית אפילו קטן ותו דס"ס הי"ל לבאר דדוקא בהקדים לו שכר או בדקנו מניה וממ"ש רבינו גבי בית זה ואחר שהשכירו נפל וגבי בית סתם כתב ואחר שנתן לו בית נפל ולא נקט לתרוייהו בחד לישנא אין להוכיח דאתא לאשמועינן דאפילו דר כבר בבית גדולה השתא דנפל אם נתן לו קטנה אין השוכר יכול לעכב עליו ולאפוקי ממ"ד דאם כבר דר בה בבית גדולה תו לא מצי למיהב ליה אלא גדולה הא ודאי ליתא דגבי בית סתם ל"מ רבינו למכתב ואחר שהשכירו דכיון דבית סתם השכיר אכתי לא ידעינן איזה בית נתיחדה לו