משכנות הרועים תשמז

להסתלק ממנו בדיבור בלבד אפילו בפני עדים כ"א בקנין ע"ש שהביא ראיה לדבריו ז"ל והיינו כדוקיין שוב מצאתי להרב מוהרשד"ם ז"ל ח"מ סי' רפ"ז שנשאל השוכר בית מחבירו ולא היה בשכירות לא קנין ולא שטר ולא כסף דפסק דכיון דהמנהג לתת לשוכר יב"ח הו"ל הבית באותו הזמן בחזקת השוכר מכח התקנה ואינו מסתלק אלא בקנין וחיליה מתשו' הריב"ש ז"ל הלזו וחשיבה הרב לתקנה דשכירות כק"ג וכסף ע"ש ומדברי רבינו נלמוד לנ"ד כיון שקביעות הזמן נעשה בלא קנין או ע"י ב"ד כמנהג אע"פי שמודה השוכר אין בו מועיל וצריך לקבוע לו זמן אחר בק"ס או ע"י ב"ד

איברא רא דהרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' שכירות דין ב' כתב וכן במשכיר שאמר לשוכר לזמן השכרתי לך וכבר נשלם הזמן והשוכר אומר בסתם השכיר לו על השוכר להביא ראיה ואם לא הביא ראיה נשבע המשכיר ויוצא מן הבית עכ"ל ורבים תמהו עליו דמה בא להשמיענו ועדיפא מינה אמרי' בפרק השואל דאפילו השכיר לו בשטר אלא שאין כתוב בו זמן ואמר המשכיר כבר נשלם הזמן קרקע בחזקת בעליה עומדת ומוציאו לאלתר והרב פרישה סי' שי"ב תי' דקמ"ל דיכול להוציאו אימת שירצה הא מיהא כיון שצריך להודיעו שלשים יום סד"א דקיימא ברשותיה דשוכר קמ"ל דאפי"ה המשכיר נאמן וכ"כ הרב"ח ז"ל שם ואם איתא דמכח התקנה הוי מוחזק הוה ליה לשוכר לישבע ואינו יוצא עד שיקבע לו זמן הראוי לו כמ"ש בטוש"ע שם אלא ש"מ דדעת הרמב"ם והטור ומרן בש"ע שהעתיקוהו דאפילו נגד זמן ב"ד אמרינן קרקע בחזקת בעליה. ומי עדיף להרב ז"ל תקנת שאלוניקי יע"א מתקנת התנאים וכיון דמוקמינן ארעא בחזקת מארה והשוכר אין לו עליו אלא שעבוד בעלמא דשכירות בדיבורא לחוד תסגי ליה דשאני נדון הריב"ש ז"ל דקנויה לו בכסף ושהמשכיר רוצה להחזיר לו מעותיו כמ"ש הרב ז"ל ונ"ד לא דמיא אלא להא דאמר רבא בפ"ק דף י"ו זאת אומרת עבד עברי גופו קנוי דאי לא לימא ליה באפי תרי והעברי מוחזק בגופו ע"ש במ"ש התוס' דאי אמרת אין גופו קנוי אשתכח דלית ליה גביה אלא שעבודא בעלמא א"כ בדיבורא לחוד תסגי ליה ע"ש אלמא דכל היכא דליכא קנין הגוף אע"ג דקנוי לו למעשה ידיו בכסף מלא כי אמ"ל באפי תרי זיל פקע ליה לרביה שעבודא דהו"ל גביה דון מינה ואוקי באתרין בשוכר דלית ליה זכותא בארעא אלא שכירות בעלמא לא אלמוה רבנן לתקנתייהו דקביעות זמן לשוכר טפי מקנין כסף דעבד עברי דקני ליה מדאורייתא מיהו היכא דהשכירות בשטר לזמן ובתוך הזמן אמ"ל להריק הבית ונתרצה וחזר בו השוכר אם מהניא חזרתו או לא ובמאי דקי"ל דפועל חוזר בו אפילו בחצי היום וה"ט משום שנאמר כי לי בני ישראל עבדים וכתב הריטב"א ז"ל הובא בב"י סי' של"ג אם השכירות בקנין אינו יכול לחזור בחצי היום ע"ש ה"נ כיון דהשכירות בשטר לא מצי למהדר ביה והרב דרכי נועם ז"ל בח"מ סי' מ"ג דעתו דכל כמה דלא אהדר ליה שטרא לא פקע זכותיה וכדעת רבי' ישעיה שהביא הטור ס"סי י"ב וה' כנ"הג סי' קע"ז אות קפ"ב בהג"הט דין ידין מדברי הריטב"א ז"ל הללו לענין השות' שאם השיתוף נעשה ע"י ק"ס אע"פי שנתרצו לחלוק תוך הזמן מי שבא לחזור שומעין לו ונלע"ד דלא דמי שוכר לפועל דפועל גופיה דינו דיכול לחזור בחצי היום מדין ע"ע גמרי' ליה דכתי' ביה כי לי בני ישראל עבדים משו"ה יוצא בגירעון כסף ואמר רבא זאת אומרת ע"ע גופו קנוי וכו' ומינה נמי דפועל ע"י קנין חשיב שפיר גופו קנוי ואין יכול לחזור בו ודכוותה בשותפי דמשתעבדי אהדדי נפשייהו הו"ל כמאן דאקנו גופייהו אהדדי משא"כ בשוכרים דכל אימת דארצויי ארצו להריק את הבית אפילו השכי' כשטר וק"ס תו לא מצי למהדר ביה שוכר ולא משכיר ודרכי הרב ד"ן כבר עמדנו עליהם במ"א בס"ד ועיין לעיל בדיני מחילה מ"ש בס"ד

וראיתי להרב מוהר"י אדרבי ס"סי רע"ח שכתב להשיב ע"ד השואל דס"ל דכיון דהדבר נעשה בקנין אע"פי שמחל לא מהני וחיליה ממ"ש הריב"ש ז"ל בסי' תק"י וע"ז השיב הרב ז"ל דאין הנדון דומה לראיה משום דהתם שטר השכירות נשאר קיים וכמ"ש שם שכיון שקנה הקרקע לזמן המושכר לו בק"ג ובכסף עכ"ל לאו למימרא דתלי זייניה בקיום השטר של השכירות לחוד אלא משום דהשטר כתוב בו שקנאה לדור בה לזמן בכסף ק"ג אבל בשאר שטרי דשכירות דמהניא בהו מחילה אע"פי דאכתי קאי שטר ודאי דמהני והרב לנדונו חלק מה שחלק ולא ידעתי מ"ט של השואל להרחיק את עדיו להביא מתשו' הריב"ש ז"ל והדבר מפורש בתשו' הרשב"א ז"ל שהביא מרנא בב"י סי' קע"ו מחו' ח' והיא ל"ו נרפס"ה בח"ג סי' קע"ט גם הרב מוהריב"ל ח"ב ר"סי מ"ט הביא תשו' הריב"ש הלזו לנדון שהיה בענין מכר ולא הביא מתשו' הרשב"א ואפשר רבה שעתא עדין לא בא לידו ס' מרן הב"י ותשו' הרשב"א ז"ל המה בכתובים בימים ההם ובזמן מקרוב באו

ותבט עיני להרב מוהריט"ץ סי' פ"ט שיצא לדון בדבר חדש בדברי הריב"ש דה דהמשכיר שאמר לשוכר צא מן הבית א"י לחזור בו אבל השוכר מצי הדר ביה ע"ש דטעמא טעים. ולע"ד הקצרה בנדון הריב"ש ז"ל שהיה בקנין כסף כל אותו הזמן א' שוכר וא' משכיר כל שלא נטלו קנין זה מזה מצו למהדר בהו אבל אם השכירות בלא הקדמת דמי השכירות שניהם אינם יכולים לחזור ועיין בירוש' שהובא בדברי התוס' פרק אע"פי דנ"ט בד"ה לכשאפדנה וכו' ובערכין דכ"א בד"ה הדר וכו' דמפליג לענין הקדיש שוכר בית המושכרת לו בין היכא דהקדים לו דמי שכירות ללא הקדים ע"ש

וחזי הוית לה' מח"א ז"ל בה' שכירות סימן ו' עלה ונסתפק בשוכר שנמלך במשכיר דאינו רוצה בה עוד אם נסתלק בדברים אלו או לא ועלה בדעתו ז"ל דהשו' דמי לע"ע דאינו מסתלק בדיבור בעלמא דהשוכר יש לו קנין בגוף הבית ע"ע ולא זכיתי להבין דבריו דאיך נצטייר בדעתו הרחבה ע"ע דמקנת כספו לשש או ביובל אלא דחס רחמנא עליה שיצא בגירעון כסף שמגרע ויוצא לקנין השוכר בקרקע של אחרים ומתשו' הריב"ש סי' תק"י כבר כתיבנא דלא מוכחא מידי לשכירות בלא הקדמת דמי השכירות והרב הנז' כשירד לחלק בין הנושאים בין ע"ע לשוכר אתי עלה מאנפא אחרינא וכלאחר יד דגוף הבית הוא של משכיר וכו' ע"ע ולדעתי פח'תת היא דלא דמיין אהדדי כלל. והנה בעת"ה נגה אור ספר משחא דרבותא למו"הר מוהרש"א זיע"א ובסי' שי"ב הביא דברי ה' מוהרשד"ם ז"ל וחלק עליו דלא דמי לנדון הריב"ש ז"ל וכדכתי'

(קעח) שכירות. אע"ג דקי"ל דאין המשכיר רשאי להוציא את השוכר