משכנות הרועים תשמו

דבימי השכירו' יכול להקדישה עכ"ל ולא ידענא מאי ק"ל דמה הפקעת זכות דהאי שוכר איכא הכא כשהקדישו דדמי שכירות הוא דרמיא עליה לשלומי מה לי שיפרע לבע"ה או להקדש בשלמא הך דר"מ איכא הפקעת ממון אבל גבי הקדש נראה דאיכא נמי הפקעת קרקע אם שכורה אצלו לזמן והקדישה תוך הזמן ושוב נזכרתי שעמדתי בזה והארכתי כיד ה' הטובה עלי בס"ד

וחדשות אני מגיד שבמקו' לכתובות במ"ד לדף נ"ט בד"ה לכשאפדנה וכו' ובמקוב' למציעא במ"ד לדף ע"ג גבי עובדא דר"מ ב"ר האריך למעניתו משום רברבתא רבנן סבוראי דפשיטא להו דבית בין שהיא שכורה לזמן בין ממושכנת או שעשאה אפותיקי סתם או מפורש רשאי ויכול בע"ה למוכרה או להשכירה לאחרים לכשיפדנה מהב"ח או לשיכלה זמן המשכונה והשכירות וכ"כ הריטב"א בחידושיו לכתובות שם והא דמסייע מוהרשד"ם ז"ל למלתיה משום דאין המקח נקנה באותה שעה והו"ל כקני על מנת להקנות דבההיא שעתא הדרא סודרא למארה. אחהמ"ר מעצמותיו הקדושים לא שמה מתייא דהתם בההיא שעתא לא קא מקני ליה ולא מידי ולא חייל הקנין אלא עד דמטא זמניה אבל הכא מהשתא קא מקני ליה' ארעא ופירא עד דמשלם קסטייהו ודינא דמתני' הוא בפרק מ"ש דף קל"ו. ומאי דתו חזא הרב ז"ל תיוהא וגמגום בההוא זבינא דאיתשיל קמיה משום דהוי כמו שאירש מאבא והכא בנ"ד כיון דשכי' ליומיה ממכר הוא ה"נ הוי כמו מה שאירש מאבא ושדה זו לכשאקחנה ע"ש. ואחרי הקיר"ה חמש מאות לא דמיא כלל ומאי דנקיט משום דשכירות ליומיה ממכר הוא כבר תרגמוה סבי רובא דמינכר דהיינו דוקא גבי אונאה דרביה קרא מיתורא כדכ' בדוכתיה בס"ד ואפילו למאן דס"ל דלכל מלי נמי איתמר הכא לא שייכא מידי ופשי' דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ולא הוי ממכר אלא לענין למהוי ברשותי' לאשתמושי ביה ושאר מלי דכתבו רבנן ז"ל אבל לאורוע כחא דמאריה דארעא לא וכללא הוא דכל ספקא דבין שוכר למשכיר אמרינן קרקע בחזקת בעליה עומדת ועל השוכר להביא ראיה כדאי' בסו"פ השואל ומה דמדמה לה הרב למה שאירש מאבא וכו' ולשדה זו לכשאקחנה וכו' דלא אמר כלום לא ידענא מה דמות יערוך דבר שהוא שלו קנין עולם ובמשלם שנייא ממילא הדרא בלא כסף לדבר שלעולם לא זכה בה ולא בא ברשותו והאב עודנו חי מצי מקדיש וזבין ומחסין לאחריני ובעל השדה עדיין לא יצאה מרשותו התם הוא דאמור רבנן לא אהנו מעשיו ובר"מ דפ"ח נרגש מזה קצת מחמת השררה וכיוצא ואחה"ר מחוורתא דמילתא כדכתי' ועלה מן האר"ש דאין לסמוך ע"ד ה' מוהרשד"ם ז"ל בהא נגד כל גאוני קמאי ובתראי נו"ן וכן מצאתי להרב מוהריט"ץ ז"ל סי' פ"ט ולהרב תורת חסד ז"ל סי' והרב החבי"ב ז"ל בתשו' ח"א סי' ק"ס והסכים עמו הרב מוהרי"ט זיע"א סי' קמ"א ע"ש

(קע"ה) שכירות. שמעין ולוי אחים היו דרים שניהם בבית א' ולהם בית אחרת מושכרת לראובן ומפני הרגל קטטה בין האחים לא יכלו לשבת יחדיו ויפרדו איש מעל אחיו יכולים להוציא לראובן השוכר מביתו לדור בה אחד מהם מבלתו שום קביעות זמן דדמי למי שנזדמן לו נישואי בנו שנתבאר: בטוש"ע סימן שי"ב ה' מוהריק"ש ז"ל בהגהותיו לשם ע"ע ומיהו דוקא בהשכירו לו סתם אבל אם השכיר לו לזמן ועדיין בתוך זמן שכירות אינו יכול להוציאו דה"נ בנפל ביתו של משכיר או לנשואי בנו אוקמוה רבוותא בהשכיר לו סתם דוקא כמ"ש הטוש"ע שם ודיו לבא מן הדין להיות כנדון וזה פשוט

(קעו) שכירות. מי שהשכיר ביתו לחבירו ונזדמן לו דרך למדינת הים ואח"ך בא ממ"ה יכול להוציא השוכר לאלתר כדין משיא את בנו ומינה שאם היה יכול להודיעו ע"י כתב וכיוצא ולא הודיעו צריך לקבוע לו זמן ב"ד הרב מוהריק"ש בהגהו' סי' שי"ב ע"ש וה"מ בשוכר סתם אבל אם עדין תוך הזמן לא כמו נזדמן לו נשואי בנו שנתבאר שם. שוב מצאתי להרדב"ז ז"ל בחדשות סי' ש"ץ שנשאל בזה והעלה דיצא לאלתר אבל אם אפשר להודיעו ולא הודיעו אמרינן השוכר בפנים ובע"ה בחוץ ע"ש וה' מהרש"ל ז"ל בתשו' סי' ל"ח גם הוא ז"ל נשאל בזה וכתב דאפי' השכיר לו לזמן ואכתי לא מטא זמנא ואפילו הקדים לו שכירות אותו הזמן ואין בידו לאל להחזיר לו דמי שארית הזמן מוציאו לאלתר ע"ש ואנן בדידן נקטינן כפסקי מרן בש"ע והוא ז"ל בסי' שי"ב סי"א פסק בנפל ביתו של משכיר דוקא בהשכיר לו סתם אבל לזמן לא ע"ש ומה שכתב שדעת התוס' והרמב"ם ז"ל דבנפל ביתו של משכיר אפי' השכירה לזמן יכול להוציאו ע"ש אין בם מי שיסבור כן ועיין במקו' לשם בס"פ השוכר במ"ד לדף ק"א וכבר הושג מה' כנ"הג סי' שי"ב אות י"ב בהג"הט ומצדד לומר דלענין דינא כנדון ה' מוהרש"ל דבריו חיים וקיימים ע"ש

(קעז) שכירות. קי"ל המשכיר בית לחבירו אינו יכול להוציאו בע"כ אלא עד שיקבע לו זמן הראוי איש איש ממקומו כמ"ש הטוש"ע סי' שי"ב ס"ה ע"ש ואנן בדידן נהגו לדון פה העירה יע"א ככרכים וכך דנים בשאלוניקי יע"א כמ"ש הרב מוהרשד"ם והרב מוהרש"ך והרב מוהר"י אדרבי בתשובותיהם פעמים רבות ועיין בתשו' הרדב"ז סימן ל"ח אם ירושלים ת"ו דינה ככרך ע"ש חלק ג'

ראובן השכיר ביתו לשמעון ואח"כ תבע אותו. לפנות לו את הבית וקבע לו זמן י"ב חדש כמנהג אנשי המדינה ואחר עבור הזמן מיאן בכתף סוררת לצאת ודנתי בדעתי כיון שהמנהג פשוט בעיר דקביעות הזמן הוא נעשה ע"י קנין ושטר או ע"י הב"ד והב"ד אומרים לו שיקבל ע"ע בק"ס ולכתוב עליו שטר ואם מאן ימאן אז הב"ד גוזרין על סופר הב"ד לכתוב שטר למשכיר שכבר קבעו לו זמן ובנ"ד אין גם א' מהב' דרכים הנאמרים באמת אמרינן לא סמכא דעתיה דשוכר ודמיא למאי דקי"ל באתרא דכתבי שטרא אזביני לא קני בכספא אע"ג דקנין כסף מן התורה אלא עד דכתיב ליה שטרא כדאי' ברפ"ק דקידושין דף ז"ך ובטוש"ע סי' קצ"א וראיתי למרן בב"י שם שהביא תשו' הריב"ש ז"ל סי' תק"י היכא דהשוכר נתרצה להריק את הבית ואח"כ חזר בו השוכר שהדין עם השוכר ע"ש וכעת אין תשו' הריב"ש ז"ל אצלי לחזות בנועם נדון הרב אם השכירות היה בקנין ושטר והקדמת דמי השכירות והרי היא כקנויה לו בכסף ושטר והמשכיר לא מצי לסלוקיה גו זמניה מ"ה דן את הדין הרב ז"ל דלא נסתלק בדיבור גרידא אבל בנ"ד דליכא חד מהנך איכא למימר דבדיבור גרידא מסתלק. ואחז"ר מצאתי ראיתי גוף התשו' וכה דבר הדין עם השוכר שכיון שקנה הקרקע לו בק"ג ובכסף הרי היא שלו לזמן ההוא ואין