משכנות הרועים תשמד

מרן הש"ע וכדק"ל להמ"מ ומסיק דלענין הלכה נקטינן כהרא"ש ודעמיה לענין זבל שבחצר ע"ש ודלא כרבינו וסמ"ג דפסקו דאפילו בחצר השכורה וע"כ טעמא דידהו משום דלא אמרי' שכירות ליומיה ממכר הוא דלדידיה ממ"ה וכן ביאר דעתו בס"סי שי"ג ע"ש ובס"סי שי"ב דחה לסברת הרשב"א ז"ל דס"ל ממ"ה ממ"ש התוס' בהזהב דדוקא גבי אונאה דרבייה קרא ורצה לומר דמדאוריי' לא הוי כמכר אלא מדרבנן גם בא"ח סי' רמ"ו אייתי בידיה דברי התוס' הללו דבשאר מלי אמרינן שכירות ל"ק לבד מאונאה

אמור מעתה תבנא לדיננא מידי פלוגת' לא נפקא אע"ג דמר"ן והתה"ד ומור"ם והסמ"ע כלהו דלא כהרב"ח ומוהרשד"ם לא החליט לומר דבר זה להלכה אלא בדרך והיה אפשר לומר כן מ"מ הא קי"ל בכ"מ ספיקא דדינא אמרינן אוקי ארעא בחזקת מארה כמו שנתבאר בכ"ד ואע"פי שהיורש כבר דר בה והוי ליה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכו' מכירה אהא דאמרינן במציעא בשתי עליות זו ע"ג זו ונפחתה התחתונה מי מצי משכיר דוחהו אצל העליונה או"ד דר עמו בבית ופירשו התוס' שם דאמ"ל עליה זו שע"ג בית זו ומספק"ל דעליה עליונה נמי קרויה על גבי בית זו ע"ש וסלקא בתיקו וכתב רבינו ז"ל שם דאם היה דר השוכר בבית אין מוציאין אותו משם ואחריו נמשך הטוש"ע סי' שי"ב ע"ש הא לא דמיא דשאני התם אכתי אית ליה שעבוד בעליונה ואינו מוחלט מהדירה אבל הכא אי אמרינן אינו יורש זכות אביו בשכירות זו אין לו עסק באותו בית כלל וידו מסולקת ממנה וכה"ג כ' הכנ"הג שם כי היכי דלא תקשי מהך דרב נחמן דאמר ר"ן דינר לחדש י"ב דינרים לשנה ע"ש שהאריך. שוב מצאתי לה' פמ"א ז"ל ח"א סי' צ"ד שנשאל בזה ע"ש וזכורני שגם הרב עדות ביעקב ז"ל נשאל ע"ז וכעת אם הפנאי מסכים עמי להאריך איה"ב אשנה פרק זה לש"ש

(קעג) שכירות. ראובן השכיר ביתו לשמעון למשך ג"ש לערך כ"וך לחדש וכתב עליו שטר ע"ז שחייב לפרוע לו דמי השכירות בתשלום כל שנה ושנה מדי שנה בשנה בק"גמ מעכשו כדחזי ובתשלום שנה א' מהשנים הללו והתחיל ונכנס לזמן שנה אחרת אמ"ל שוכר למשכיר כבר פרע לו קצבת השנה שעברה והמשכיר צוח ככרוכיא להד"מ עמד השואל ושאל אי הוי האי שט"ח דנקיט בידיה משכיר כשאר שט"ח דעלמא דמשתבע מאריה ושקיל או לא ואיכא למימר דהאי שטרא לא קאים (אלא) למקבע ליה עידנא דשכירות (ואינו) לגוביינא יורה המורה לצדקה שורת הדין ע"פי התורה דין אמת ויבא שכמ"ה

זאת אשיב בריש כל מרא'ין תא חזי בפרק השואל דק"ג אמרינן אמר ר"ן האי מאן דאוגיר ליה ביתא לחבריה לעשר שנין וכתב ליה שטרא ואמ"ל נקיטת חמש שנין מהימן אמ"ל ר' אחא מדפתי לרבינא אלא מעתה אוזפיה מאה זוזי ואמ"ל נקיטת פלגא ה"נ דמהימן אמ"ל הכי השתא התם שטרא לגוביינא קאי ואם איתא דפרעיה איבעי ליה למכתב אגביה א"נ למכתב עליה תברא אבל הכא אמ"ל האי דכתיבי לך שטרא כי היכי דלא תחזיק עלי ע"כ ופיר"ח ז"ל שכתוב בשטר בזמן כ"וך שכרתי חצירי לפ' עשר שנים בק' דינרים עשרה דינרים לשנה ואחר עבור ה' שנים טוען השוכר ואומר למשכיר נקיטת שכירות ה' שנים ומסיק ומסתברא כהאי פירושא גם ר"ת ז"ל כ' דפירוש זה נראה ביותר כמ"ש התוס' וריהוט לישנא דגמרא לא משמע הכי חדא דלפי"ז וכתב ליה שטרא אשוכר קאי וה"נ ואמ"ל נקיטת ה' שנין שוכר הוא דקאמר הכי ופשטא דשמעתא כולהו קאי על האי דאוגיר וכתיב שטרא ואמ"ל נקיטת וכו' ותו לישנא דכי היכי דלא תחזיק עלי לא משמע הכי כלל והכי הול"ל כי היכי דלא אחזיק עליה דהיינו מאי דקאמר שוכר והרב המאור כתב ויש בקצת נוסחאות ואמ"ל פרעתי בה' שנין דהיינו שוכר קאמ"ל וסיומא דשמעתא האי דכתי' לך שטרא כי היכי דלא נחזיק עלך ושלזו הגירסא דעתו נוטה ע"ע ולגירסא זו לק"מ דכיון דקאמר פרעתיך שוכר הוא דקאמר לה וכן לא נחזיק עליך הוא השוכר על המשכיר ואפשר דר"ח ור"ת הכי גרסי דלא נחזיק שו"ר להריטב"א במקו' לשם שנרגש בזה וכתב דצ"ל דלא אחזוק עליה א"נ דאמרת לי והראב"ד שם והריטב"א הסכימו לפירוש זה

כל הנלקט מזה דר"ח ור"ת והראב"ד והמאור והריטב"א ז"ל סברי מרנן דשטר שכירות אי טעין שוכר פרעתי מהימן ולא מצי משכיר למימר ליה א"ה שטרך בידי מאי בעי כיון דלאו לגוביינא קאי אלא דנקיט ליה משכיר כי היכי דלא לאחזוקי עליה שוכר ואע"ג דרשב"ם והרי"ף והרמב"ם בפ"ז מה' שכירות דין ד' והרא"ש והטוש"ע סי' שי"ז שמיע להו פירושא אחרינא דשטרא לא כתיב ביה זמנא לא ברישא ולא בסיפא והמשכיר טען כבר דר ה' שנין והשטר בידא דשוכר ומהימן המשכיר ע"ש ולא מיירי רב נחמן בהא דטעין שוכר נקיטת אגרא דה' שנין הא מיהא לענין דינא מא"ח ומא"ח ול"פ כדכתי' ע"ז במ"א בס"ד אלא משמעות דורשין איכא בינייהו למסבר קראי והרב העיטור באות ש' דל"ב סע"א כתב לגי' רשב"ם ורבוותא דעמיה ולגי' הרז"ה ורבוותא דעמיה ומשמע דס"ל דל"פ וכדכתי' וכן הוא דעת הרמב"ם שכתב המשכיר בית לחבירו בשטר או בע"פ השוכר נאמן כשאר מלוה בע"פ ע"ש ולא הבינותי סוף דבר שכתוב בו ענין שכירות וקביעות זמן השכירות אלא אפילו כתוב בו נמי שנתחייב השוכר לפרוע למשכיר סך כ"וך לה' שנים או לשנה דדמי לשט"ח דעלמא אפי"ה השוכר נאמן לומר פרעתי תדע דכי פריך תלמודא משט"ח דעלמא להדר ליה דהתם הא קא מחייב נפשיה למפרעיה מאן דאוזפיה אבל הכא לא כתי' לישנא דחיובא לפירעון דשכירות ואמאי איצטריך ליה לטעמא דלאו לגוביינא קאי אלא ש"מ דפשיטא ליה לתלמו' דאע"ג דכתיב ביה לישנא דחיובא דפירעון מהימן שוכר וע"כ ה"ט משום דלאו לגוביינא קאי האי שטרא והכי משתמען מלוהי דהריטב"א ז"ל במקו' שם לכך פי' כי השוכר כתב לו למשכיר שנתחייב לו בשכירות בית זו לעשר שנין וכו' גם אשמועינן הכא דאע"ג דאיכא שטר בידו דמשכיר שהוא כעין שט"ח ומ"ה פרכינן אמאי מהימן וכו' ומהדרינן דלא דמי שטרא דנא לשט"ח דעלמא דהתם לגוביינא בלחוד קאי אבל הכא אע"ג דפרעיה לא יכיל למקרעיה וכו' ע"כ הן הן הדברים שנאמרו בעליה וכהאי האי לישנא כתוב שם בשם הראב"ד ע"ע וכ"כ הריב"ש ז"ל סי' שי"ג דאפילו השכירות בקנין ושט"ח לא דיינינן ליה כשט"ח ולא דיינינן ליה אלא כממון ע"פ עד שיפרש שהקנין גם על הפירעון ע"ש ואכתי אמאי