משכנות הרועים תשמג

פרת כהן תאכל בתרומה אם השכירה ישראל דוקא בשכורה בסתם אבל בשכורה לזמן דהוי כמכר לא ומתני' סתמא קתני ולא מפליג

הן אמת שראינו להרב"ח בסי' שי"ב ושי"ג שכתב דמדאורייתא שכירות ל"ק ומדרבנן אמרינן שכירות ליומיה ממכר הוא והתוס' ודעמייהו דק"ל מפ' הזהב משום דהתם מקרא מרבינן שכירות לאונאה מיתורא דקרא למימר דשכירות ליומיה ממ"ה מדאוריי' ותי' מה שתי' ע"ש וכבר מלתא אמורה וקסבר הרב"ח דאפי' למ"ד דלכל מלי דהנאת דירה אמרינן שכירות ליומיה ממכר הוא היינו מדרבנן ולפי"ז מתני' דינא דאורייתא קתני דמדאורייתא שכירות ל"ק כלל מיהו השתא דאמור רבנן שכירות ליומיה ממכר הוא אנה"נ לא תאכל פרה כרשיני תרומה ודוחק גדול הוא זה ולקמן יתבאר בס"ד ועוד דלהך יומא מיהא דאוגיר פרה אין לך זמן קצוב יותר מזה והיכי מציא אכלה בתרומה בהך יומא ולא משכחת לה אלא בהשכירה לזמן בלי קצבה דהיינו שוכר בסתם אע"פי שאין דרך שכירות בהמות בכך

וראיתי לעמוד בדעת מרן הב"י ז"ל בזה לענ"ד המעט הוא והנה לפמ"ש בשם הר"ן והוסיף נופך משלו דמ"ד מכירת שטרות מדרבנן קרא יתירא דממכר לרבויי שכירות לאונאה אתא דבעלמא שכירות לא קני וכמדובר ובב"י שם סי' ס"ו מחו' י"ו הביא תשו' הריטב"א ז"ל דס"ל דמכירת שטרות מדאוריי' ומה"ט מהני אפי' בגוי למכור אבל אי לא הוי מכירת שטרות אלא מדרבנן לישראל נאמרה ולא לבני נח ע"ש ובשלחנו שם סי' פ"ה פסק וז"ל וישראל שמכר לגוי כאלו מכר לישראל עכ"ל והם דברי הריטב"א ז"ל דס"ל מכירת שטרות דאוריי' ועיין בסמ"ע שם סק"א והיינו מאי דק"ל להמש"ל ז"ל בפ"ו מה' מכירה דין י"ב רמי ומותיב דברי הנמק"י ז"ל אהדדי דאיהו ז"ל פסק מכ"ש דרבנן ופסק לדברי הריטב"א הללו והניחו בצ"ע

וחזיתיה להש"ך ז"ל שם סקפ"ה שכתב דלעולם ס"ל למרן ז"ל דמכ"ש דרבנן הא מיהא כיון דכל דתקון רבנן כעין דאוריי' תקון הילכך אמרי' שפיר לזה ולזה נאמרה ע"ע לעיל באות ג' סי' מה שהארכתי קצת בפרט זה בס"ד וא"כ לפי"ז מצי' לאוקו' סברת מרן ז"ל כס' הרמב"ם ז"ל לפ"ד הר"ן ז"ל ולפי' מ"ש הוא ז"ל בכ"מ אשר הורם ואשר הונף דשכירות ל"ק אלא דבשכירות אית ביה אונאה משום דרבייה קרא והשתא ניחא מ"ש בסי' שי"ג לשון הרמב"ם ז"ל דאפילו בחצר שכורה הזבל של בעל הבית דק"ל דכיון דאיהו אתמוהי קא מתמה אסברת רבי' בב"י א"כ איפוא איך העלהו על שלחנו וכבר עמד בזה הכנ"הג ז"ל שם דלפי האמור א"ש דאהדורי קמהדר לפסוק כדעת רבי' כפי מאי דשמיע ליה ז"ל כדבר האמור ובהכי אתנח לן מה שפסק בסי' קע"א סס"א בב' ששכרו וכו' משום שהוא שותף וכו' ע"ש ולא זיכהו בדינו משום דשכירות ליומיה ממ"ה וכמ"ש הרא"ש בתשו' דהוא מאריה דהאי דינא וע"ש בס"ח ובסמ"ע שם אות קי"ד וקט"ו ע"ש. גם אשו"ר לו בחלק א"ח סי' רמ"ו פסיק ותני דאסור להשכיר להם בהמתו שאדם מוזהר על שביתת בהמתו משמע דשכירות ל"ק מדאורייתא וכפשט הסוגייא דע"ז דשכירות ל"ק

ומעתה מ"ש בסי' שי"ב תשו' הרשב"א ז"ל דס"ל דשכירות ליומיה ממ"ה אתה דע לך כי עיקר תשו' זו מהראב"ד ז"ל כמ"ש שם והראב"ד הוא מכת הסוברים מכ"ש דאורייתא כמ"ש בהשגות פ"ו מה' מכירה דין י"ב ועיין להלח"ם סוף דין י"א ע"ש ומ"ש מרן בסי' שי"ב שם וכ"ד התוס' בפ' חזקת וכו' עכ"ל לכאו' לא שייכי אהדדי דהתוספות קיימי ביורשי שוכר דניחא להו דליקו בארעא דאגרה אבוהון ע"ז כתב דיורשים זכותו אבל הרשב"א והמרדכי קיימי בדלא ניחא להו דליקו אינהו בזכות אבוהון א"כ מצינן למימר דמר אמר חדא ומא"ח ול"פ וכך עלה בדמיונו של הרב מהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' תט"ו וכתב והיה אפשר לומר כן ע"ש אלא שאין אנו כדאים לחלוק ע"ד מרן ז"ל ואחריו יאיר נתיב מור"ם ז"ל וכך מצאנו בתשו' למהר"ש הלוי ז"ל בחח"מ סי' ל"ה אף הוא ראה להשוות הדיעות שוב פסע לאחוריו ושב מידיעתו לפני מי שגדול אדונינו מרן ז"ל וכתב עוד דהסברא נותנת כן שלא תהיה שכירות לחצאין ע"ש שהאריך

ומזה אני תמיה על הרב בני יהודה ז"ל סי' ע"ט דקנ"ט ע"ג דבנה דייק ע"ד מוהרשד"ם ז"ל הללו ודן את הדין והרב מוהרשד"ם גופיה לא החליט לומר כן אלא בדרך היה אפשר לומר ולא זכר ש"ר תשובת מהר"ש הלוי ז"ל הנצבת עמך ואי סבר לה מר כך היל"ל דהרב"ח שם כך פשיטא ליה ומ"מ אין לעשות מעשה נגד הבנת מרן ומור"ם ז"ל ועוד אעיקרא דדינא סלח נא אנכי מבקש מעצמותיו הקדושי' דהרב"ח שדבריו ז"ל מתמיהין דכיון דס"ל להרשב"א דשכירות ליומיה ממ"ה עכ"ל שהוא קנויה לו ומוריש זכות זה לבניו בין לזכות בין לחובה כיון דדינא הוא ועוד א"כ לקתה מדת הדין שתהיה הברירה ביד היורשים אי בניו רוצים זוכים בה ע"כ דמשכיר ואי לא ניחא ליה לישרו לה גביה הס כי לא להזכיר ועיין במוהר"ש הלוי ז"ל שם ואדרבא טפי מסתבר ליפות כח משכיר מאריה דארעא ולא ליפות כח שוכר ובכל ספקא דדינא אמרינן אוקי ארעא בחזקת מארה מיהו קושטא הוא דדא ודא חדא היא

והנה מ"ש מרן בתר דמייתי סברת הרשב"א ז"ל והתוס' כתבו ולאפוקי ממ"ש המר' ע"ש נראה דלא ס"ל כוותיה וכ"כ הכנ"הג שם ופשוט הוא נראה דמרן ז"ל אזיל לשיטתיה בב"י דפוסק כמ"ד שכירות ליומיה ממ"ה ומזה תהו"ם אל תהו"ם קורא על הרמב"ם ז"ל בסי' שי"ג כמדובר אמנם לפי מה שפסק בשלחנו כדעת הרמב"ם ז"ל דשכי' ל"ק ע"ש וכן ממה שפסק בסי' קע"ה גבי דינא דב"מ ע"ש א"כ ה"ה נמי בהאי דינא ומ"ה לא העלהו על שלחנו שלחן מלכים ומיהו ממ"ש בסי' ס"ד בראובן הדר עם שמעון בחצירו שזכו שניהם במציאה ק' דהטעם משום דשכירות ליומיה ממכר הוא וכמ"ש הסמ"ע והוא מתשו' הרא"ש ז"ל אשר הוגד מראש וכבר קרא ערער הסמ"ע בסימן שי"ג ע"ש גם ממ"ש רבינו ברפ"ז מה' שכירות וז"ל כשם שמתנה אדם במכר כך מתנה בשכי' שהשכירות ממכר לזמן קצוב הוא עכ"ל וכתב עליו ה"המ ז"ל פשוט בהזהב עכ"ל ואני ידעתי אל מי מקדושים יפנה בתי' קו' התוס' דהתם ובפ"ק דע"ז הנאמרים באמת ועיין בטוש"ע סי' שט"ו וכן ממ"ש רבינו בפ"ד מה' אלו דשכירות נקנה בכסף ושטר וחזקה עכ"ל ופסקו הטוש"ע בסי' ק"ץ וקצ"ב וקצ"ה ע"ש מכל הני משמע משום דס"ל דשכירות ליומיה ממ"ה:

וראיתי להרב"ח שם בסי' ס"ד דרמי ומותיב דברי